ה״שרף" נטר בפ״ו ואר ט תר״ט בוארשה ושם הובא למנוחת עולמים. הניח אחריו שגי בנים. בנו הבכור ר׳ יעקב יצחק, הרב מבלנדוב, מילא מקום אביו במוגלניץ (נפטר כ״ד סיון תרמ״ב), והשני ר׳ אלימלך, שהיה רב בגרודזיסק, יסד את בית גרודזיסק בצדיקות שקנתה לה את עולמה בעולם החסידות בעממיותה ובאופיה המיוחד. ר׳ אלימלך חיבר את הספרים "אמרי אלימלך" ו״דברי אלימלך". נפטר א׳ ניסן תרנ״ב. ב. רבי חיים שפירא מפלוצק אחיו של הרב מבנדין היה רבי חיים שפירא הי״ד, הצדיק מפלוצק, שנרצח על קדוש השם בידי ממשלת פולין באלול תר״פ. היה זה בעת ההתקפה הרוסית על פולין, והעיר פלוצק, אחת מנקודות החזית, היתה זמן קצר תחת שלטון הרוסים. לאחר שהצבא הפולני כבשה חזרה, הוצא הרב שפירא להורג, על סמך עדותם של שני גויים שעסק בריגול לטובת הבולשביקים. המקרה הנורא הזה הסעיר בשעתו את כל יהדות פולין ויהדות העולם. ימים רבים לאחר כך נעשו נסיונות לחדש את המשפט, ולהוכיח לעולם את צדקת הרב ונקיון כפיו.

נולד בשנת תרל״ט בעיירה פשיטיק, במקום שאביו היה רב ואדמו״ר. מיד לאחר חתונתו החלו לנהור אליו חסידים רבים, וביתו היה בית ועד לחכמים ואנשי מעשה. היה ידוע במיוחד ברוב צדקתו ופרישותו, מסתפק במועט, ודוחה את כל הצעותיהם של חסידיו שרצו לבנות לו בית פאר ולקיימו ביד רחבה. זהירותו בקיום המצוות לכל פרטיהן ודקדוקיהן — אין לשער. במיוחד היה זהיר בהידור המצה שמורה לפסח, ושבועות רבים לפני כן עסק בהכנות לקראת חג הפסח. בשנת תר״ם, בעת ההתקפה הרוסית על פולין, כשהעיר פלוצק היתה מוקפת חיילים רוסיים וברחובותיה התנהלו קרבות דמים — עמד הרב י על מרפסת ביתו, מעוטף בטלית ותפילין והתפלל לשלום העיר ותושביה, ודבר זה היה לו לרועץ. לאחר שגורשו הרוסים באו למטה הצבאי הפולני משרת וכובסת והעידו, כי בשעת הקרבות ריגל הרב י לטובת הרוסים, והיה עומד על מרפסת ביתו ומגלה בתנועות ידיים את סודות העיר. עדותם של ה״נאמנים״ הללו הספיקה והרב י הובא מיד לבית הסוהר. הוא לקח עמו חומש ותיק הטלית והתפילין. בשתי היממות ששה שם לא אכל ולא שתה מאומה, רק עסק בתורה ותפילה. ביום השלישי יצא פסק הדין להוציאו להורג בעוון ריגול.

הרבי קיבל את פסק־הדין בשקט ובשלווה, משל לא היה מכוון אליו. מופשט היה מעניני העולם הזה, והכין עצמו לקראת עולם הנצח. התפלל. על הטלית לבש מעיל עליון. חומשו בידו צעד בשקט נפשי בלווי משמר כבד של חיילים מזויינים למקום ההריגה — ליד ההר שמחוץ לעיר. בדרך רצו אחריו המת גדול שהתקלסו בו וידו בו אבנים. במקום ההריגה ניגש אליו המורה־הוראה של העיר. הרבי הושיט לו את ידו, ואמר, כי הוא נתון עתה בשוויוך נפש גמור ומקבל על עצמו בשמחה למות מות קדושים ועל־ידי כך יציל את יהודי העיר מהסכנה האורבת להם. בקשתו האחרונה היתד" לבל ייערכו הספדים ולבל ילך קהל גדול אחרי ההלווייה. והעיקר, להשתדל ללמד את ילדיו תורה ויראת שמים. פשט את מעילו, כיסה ראשו בטלית, הפנה אותו לעבר החיילים, יפתה באמירת וידוי: שמע ישראל וה׳ הוא אלקים, ונשמתו יצאה באחד. הי״ד. אחד מבניו התיישב אחרי פטירת אביו הטרגית בבנדין, ואחרי השתדלות רבה נתמנה דיין בעיר וישב בה עד חיסול הקהילה. ג. רבי יחיאל־מאיר שפירא ממדין הרבי מבנדין היה מצד אמו נכדו של ר׳ חיים הצדיק מצאנז. בעל "דברי חיים", קשור בקרבת משפחה לכל גדולי הצדיקים בפולין. בפי יהודי בנדין נקרא בשם "בריקעווער רבי" על שום שהיה גר בקרבת ה״בריק" (גשר) שעל נהר פשאמשה העובר בעיר.

השוני בינו לבין ה״שיניווע ר רבי״ היה בזה, שלאחרון היו באים רובי חסידיו מהמוני העם הפשוטים, שבאמונה עיוורת דבקו ברבם לאהבו, ואילו אליו היו באים חסידים יודעי תורה, אברכי בית המדרש ואברכי־משי. ר׳ יחאל־מאיר שפירא הגיע לבנדין לאחר גמר מלחמת העולם הראשונה ועסק שם ברבנות עד יומו האחרון (שאין יודעים מתי היה) וחיסול יהודי בנדין בידי הנאצים. ישב בבנדין בבית חומה ליד בית־הכנסת, רחב כתפים, בעל הדרת פנים, פאות ארוכות מסולסלות, נעול נעלים וגרבים לבנות, בלבוש קטיפה, משי ואטלס, וניהל שולחנות כדרך צדיקי קוזניץ ומוגלגיץ. ומבקריו — חסידים ואנשי מעשה, סוחרים ואומנים ולמדנים רבים — היו מתחממים לאורו, ויצא לו שם טוב בכל הסביבה כצדיק פיקח הבקי בהויות העולם, אוהב־ישראל מובהק בכל נפשו ומאודו, ותכונותיו אלה משתקפות היו גם בדברי תורתו ושיחותיו, מלבד בהליכו ת חייו ברוח "ואהבת לרעך כמוך".

היה גדול בתורה ובחכמה, בקי בש״ם ופוסקים, והצטיין בדביקותו ביהדות ובאהבתו לעמו. לא היה קנאי בדעותיו בעניני דת, חביב על המוני העם. רבים התדפקו על דלתות ביתו בבקשת עצה בחיי יום־יום. ואכן עצותיו נודעו לתהילה בין דורשיו. ר׳ יהודה־ליב ויסבקר, שהיה גר בבית הרב ויושב כעת בתל־אביב מספר, כי לפני שעמד להתגייס לצבא הפולני ביקש את עצת הרבי, ולפי עצתו השיג את מבוקשו ללא כל קושי. חסידיו היו מלאי התלהבות משיחותיו עמם, שגרמו להם הנאה רוחנית מרובה. לא היו לו סניפים־קלויזים במקומות אחרים מחוץ לבנדין. אבל היו לו חסידים רבים בסביבת העיר, כי היה צדיק מכובד ונערץ בפי הבריות. כארבעים שנה ישב בבנדין. ביתו היה פתוח לרווחה. כל מי שנכנס היו מקרבים אותו ומכניסים אותו לאוירת הבית, ואין פלא שהבריות אהבוהו אהבה רבה. בשבתות ובחגים היו מתפללים אצל הרבי כששה מנינים, ול״שולחן״ הסבו כארבעה מניינים, שולחן שהתנהל ברחבות. "כיד המלך", ושוב תוך דברי־תורה שהשמיע הרבי כפעם בפעם ומדבריו בצבצה חכמתו ותבונתו הרבה. וכל סעודה וסעודה שופעת היתה זמירות וניגונים, ברוח המסורה של המגיד מקוזניץ וה״שרף" ממוגלניץ שהנגינה תפסה אצלם מקום בראש. בין אוכל לאוכל היו שרים נגוני זמירות מלאי כיסופים ודביקות. והיושבים על השולחן נעשו איש אחד. לב אחד.

התלהבותו של הרבי בעת התפילה היתה יוצאת מגדר הרגיל, ובמיוחד בשעת אמירת הלל. תפילת הלל של סוכות יחד עם הנענועים נמשכו אצלו כארבע שעות, תוך כוונה והתלהבות של התפשטות הגשמיות, עד שחרדת קודש אפפה את המתפללים, ועם זה הרגישו עצמם במעמד עליון וברגש של חוויה עמוקה שאין להביעה במלים. התפילה בבית הרבי היתה לשיחת רבים בכל הסביבה, כי כל מי שהיה מתפלל שם פעם אחת היה נסחף בעתם אוירת הקדושה. כאחיו הרבי מפלוצק הי״ד, כן היה הרבי מבנדין זהיר בקיום המצוות לכל פרטיהן במסירוודנפש ממש. כנראה שדבר זה בא להם מורשה מבית המגיד מקוזניץ, מייסד השושלת ואבי הענפים של מוגלניץ, *פשיטיק תאצאיהם, וכמורשת אבות נצרוה הנכדים והנינים כבבת עינם. זהירות זו באה לידי ביטוי במיוחד בהידור - 231 -