מצה־שמורה לפסח. אפיית המצות נעשתה בבית הרבי, ובנוכחותו. הוא היה המפקד, המשגיח ונותן הוראות, ועוד שבועות מרובים לפני כן כבר עסק בהכנות לקראת חג הפסח. וגדול היה אצלו יום־הזכרון של אביו הצדיק מפשיטיק שהיה קבור שם. שנה שנה היו בני הצדיק המנוח באים לפשיטיק להשתטח על קבר אביהם, ולעירה היתה הרווחה מרוב החסידים שהגיעו ליום המיועד במוקדם, לבתי אכסניות ומסעדות וכיוצא בזה. מאיר שפירא, בן אחותו של הרבי, היושב כעת בתל־אביב מספר, שעודנו זוכר את פני הרבי מבנדין ■מבקוריו בפשיטיק, שהיו פנים אציליים, ובבית משפחתו הוא נחשב לדוד הטוב ביותר. עוד בנעוריו התבלט בעדינות נפשו, בתכונותיו הזכות ובמסירותו לכל קדשי האומה. רעיתו של הרבי היתד. בת למשפחת יוחסין של רבנים, מטוי־בי ו פלך לובלין. נולדו להם ששה ילדים: דוד, אלימלך, יצחק, נחמה, פרל ועוד בת אחת.

הבן הבכור, דוד, נטה משחרות לספרות, עבר לוארשה והגיע לעמדת כבוד בספרות הדתית, ורכש לעצמו שם ותהילה בשמו הספרותי "יהודה יפת" שהיה לשם דבר, השתתף בעתון "היינט", בעתונות המזרחי וצעירי המזרחי, כתב ב״הצפירה", "בדרך" ואחרים ועורר תשומת־לב בסגנונו המזהיר, וביחוד הצטיין במסותיו ההיס- טוריות מחיי צדיקים נודעים בחסידות. בעקבות פעולתו הספרותית נבע פרץ בקן משפחתו, שראתה בזה כעין סטיה מהדרך הישרה ביהדות. אליבא דאמת היתה אמונת היהדות נר לרגליו ונהג לפיה בכל דבר. באחרונה קידש את שם ישראל יחד עם כל בני עמו בגיטו. שמו ישאר לזכרון עולם בין בני עירו בבנדין וחבריו בוארשה ובין כל אלה שנהנו מכשרונו הספרותי. חבל, שמבני משפחת הרב לא נמלט אף אחד, ולא ידועה לנו פרשת הכלאו ב^יטו בנדין, עם כל מה שעבר עליו במיוחד עד שנשלח לכבשן־הגאזים באושוויץ. ידוע רק, שאחר שנכלא בגיטו השתדל חסידו ומיטיבו גלייטמן, איש עשיר ועושה חסד לרבים בבנדין, לשחררו, ועשה מאמצים רבים, אך ללא הצלחה. ואולם יוצאי בנדין היושבים בארץ ובארצות הגולה מעלים לעתים קרובות את זכרו הקדוש, בראש אחינו הנדחים והנענים שמצאו את מותם בידי הנאצים. זכרו ישאר קדוש. ונערץ בפי מכיריו, חסידיו ויודעי שמו בארץ ובקרב בני עירו היושבים בארצות הגולה. יהי זכר כולם מבורך ונערץ. הי״ד. ד. אדמו״ר בנדינאי ובית אבותיו

בבנדין קבעו משכנם שני אדמו״רים מבני שושלתות ידועות בחסידות הפולנית. הם הגיעו לבנדין לאחר חלוף תקופת ה״סער וכבוש" של החסידות בפולין, ואולי משום כך טרם זכו בתי האדמו״רים בבנדין לתיאור בספרות החסידות, בעוד שדמויות צדיקי פולין האירו וזרחו ושמם הגיע למרחקים. א. האדמו״ר ר׳ יצחק מנדל הלוי רוטנברג מבנדין ישב בבנדין רבי אחד בשם רבי יצחק־מנדל הלוי רוטנברג, בעל שלשלת יוחסין גדולה, מיוצאי חלציהם של ר " מאיר׳ל מאפטא ור׳ אברהם־יהושע השל מאפטא בעל "אוהב ישראל", הצדיק רבי דוד מלילוב ומחותנו "היהודי הקדוש" מפשיסחה וצדיקים אחרים, בלי שרישומו יהא ניכר בספרות החסידית המגוונת, אולי משום שנכתב הרבה על אבותיו הצדיקים שתפסו מקום חשוב בחסידות פולין, בעוד שגם ה״נכדים" וה״נינים" פעלו הרבה בהפצת החסידות. אי אפשר, איפוא, לכתוב על האדמו״ר שישב בבנדין, בלי לתאר מקודם אף במקצת את יחוסו בדורות קודמים, וביחוד את אביו הצדיק מוולברום, שנחשב אישיות בקרב אדמו״רי פולין.

רבי אלתר מאיר דוד רוטנברג הצדיק מוולברום, היה בנו של הצדיק רבי יצחק־מנדל הגדול בן הצדיק רבי פנחס, בנו של הצדיק רבי מאיר׳ל מאפטא בעל "אור לשמים" וממלא מקום רבו בחסידות "החוזה" מלובלין. ר׳ פנחס בנו ניהל עדתו באפטא ונהרו אליו אלפים מחסידי אביו. בנו ר׳ יצחק־מנדל נשא לאשה את בת הצדיק רבי משה מלילוב, בנו של ר׳ דוד הצדיק מלילוב, גולדה־אסתר, שהיתה חשוכת בנים שנים רבות אחרי נשואיה. אכלו מזונות על שולחן אביהם ר׳ משה מלילוב עד שעזב את פולין ונסע לארץ־ישראל בשנת תר״ט ונפטר בירושלים בי״ג טבת תר״י. לפי עצת אביה הצדיק פנתה לעזרת הצדיק רבי יששכר־בר מראדושיץ, והלה הבטיחה כי תלד בן זכר שיהיה גדול בישראל. ברכתו נתקיימה, ובמלאות הימים נולד לה בנה וקראו לו מאיר דוד, מאיר — על שם סבו הגדול מאפטא, ודוד — על שם סבו רבי דוד מלילוב. אחר כך, לרגל מחלה בשנות נעוריו, הוסיפו על שמו את השם אלתר כסגולה לאריכות ימים, ונקרא בעולם בשם רבי אלתר.

אביו, ר׳ יצחק־מנדל נשאר עוד כמה שנים אחר נסיעת חותנו ר׳ משה הצדיק, בלילוב, ובגלל סיבות בלתי־ידועות העביר משכנו משם לוולברום, והיה קדוש ונערץ בעיני האוכלוסיה היהודית שם. אנשי וולברום זוכרים שהיתה לו כרכרה רתומה לארבעה סוסים שבה היה הצדיק מטייל להנאתו כאצילי הפולנים במסעיו. ואף דבר זה עורר יראת־כבוד אליו, כי תוארו היה כפני מלאך. נפטר, בערך, בשנת תרל״ד, בכ״ה (או כ׳) אדר, ומנוחתו כבוד בבית העלמין בוולברום, ועל קברו עמדה מצבה מפוארת, ורבים היו מתפללים על קברו ביום־זכרון פטירתו. בנו ר' אלתר נולד בלילוב בשנת תר״ז, בן יחיד להוריו. הוא ירש חסידים מאביו וגם מסבו מלילוב. והיו לו בתי־חסידים (קלויזים) בערים ועיירות: בנדין, סוסנוביץ, טשאלאדז / זאבירצ׳ה, צ׳נסטחוב, דומברובה, אלקוש, מיאחוב, חשניצח, וודיסלב, שצ׳יקוצ׳ין, ז׳רנובצה, סלאבקוב, פילץ, סנדישוב, קאלץ, וארשה, לודז׳ ועוד. יש בוולברום בבית מורשת אביו הצדיק, ובו בית־מדרש גדול ועזרת־נשים. נשא אשה מבני משפחתו, הרבנית שרה שהיתה מנכדי ר׳ דוד הצדיק מלילוב. וכן בא בקשרי חיתון עם גדולי הצדיקים בדורו.

גם לאחר שהוכתר לצדיק לא פסק להיות חסיד של צדיקים אחרים. לא היה רבי בפולין מצדיקי דורו שלא נסע אליהם, ועד ליומו האחרון לא פסק לחפש צדיק כדי לקשור עמו חבלי ידידות. אפשר לומר, שלא הניח צדיק בימיו, שלא הכירו או שלא נסע אליו. דבר זה מנע בעדו מלהרבות מספר חסידיו ומעריציו, כי נסיעה כזאת היתה בימיו קשורה בבזבוז זמן וממון. על הכל העריץ את רבי חיים הצדיק מצאנז, שהתחיל לנסוע אליו כשהוא בן י״ט, והלה השיב לו אהבה וכיבדו מאד והושיבו לידו בראש השולחן, אף שהיה עוד צעיר לימים. כשנפטר רבו מצאנז היה ר׳ אלתר בן כ״ט שנים וכבר יצא לו מוניטין כרבי מפורסם. בהגיעו לצאנז עומד היה לפני הצדיק כתלמיד קטן המשמש את רבו. אחר פטירת רבו מצאנז היה נוסע לרבי אברהם "המגיד מטריסק", למרות המרחק הרב. וכן היה נוסע ל״היהודי הטוב" מניישטאט, ר׳ נתן־דוד משידלובצה, לר׳ יהושע הצדיק מבלזה, ובעזבונו נשארו מכתבים רבים שקבל מהצדיק מצאנז שכיבדו בתארים ושבחים בעלי־ערך. היה לו קהל גדול של חסידים. בחג השבועות ובראש־השנה נצטופפו בחצרו כ* 300 חסידים, מלבד אלה שהיו מרבים לבקר - 232 -