בתורה לא היה גדול. בעצמו היה עובר לפני התיבה בימי חול ושבת. קולו היה חזק ונעים ובעל טעם בתפילה, ועוד בבית אביו הצדיק מוולברום היה עוזר גם בימים הנוראים במוספים או בשחרית. לשלש־עשרה מדות היד. מופיע במכנסיים לבנות. בימים הנוראים היד. מתפלל כל־נדרי, מוספים ונעילה. נעימתו היתד. רגשית, בכיינית ולבבית. את פרקי תהלים היה קורא בנעימת השתפכות זכה של תחינה ובקשה. ואף בימי חג ושמחה לא שינה מאוירת העצב והבכי. לימי שבת וחגים היו באים אליו חסידים רבים מסוסנוביץ, דומברובה והסביבה. היו לו גם חסידים עשירים, שעשו הרבה להחזקת הבית. בני תורה לא באו אליו, למרות שהיה אומר תורה על שולחנו. ביהוד היו מבקרים אצלו חסידים רבים בחגים ובימים־ הנוראים. נפטר במיתת נשיקה ביום ה׳, כ׳ בשבט תרצ״ט, כמחצית שנה לפני השואה, כשהוא מנשק באהבה לכמה מחסידיו, שעמדו בעת יציאת נשמתו הטהורה. הלווייתו נערכה ביום א׳ בשבוע שלאחר פטירתו, ומספר מלוויו כעשרים אלף. בנו, הרב משה יחזקאל, התיישב אחרי המלחמה הראשונה בברלין, כיהן כאדמו״ר, אחרי שסידר בית־מדרש וקיבל את הדורשים לעצתו. מברלין עבר לוינה האוסטרית, ומשם עבר לריגה, לטביה, ושם נרצח על קידוש השם יחד עם אחיו בני ישראל.
יתר בניו וחתניו היו: הרב אלימלך שישב בבלונצ׳יץ הסמוכה ללודז׳. הצעיר בבניו שמילא את מקומו בבנדין היה הרב רבי מאיר, שמספר חדשים לפני פרוץ המלחמה האחרונה נשא לאשה את בת הרבי מקלישין, אך בימי המלחמה חזר לבנדין, ומכאן גורש עם יתר יהודי העיר לאושוויץ. רבקה הרבנית מפשיסחה בת בנדין — אדמורי״ת מפורסמת ערבת בנדין, היא רבקה בת ר7 משה אוהר ודגר מבנדין, זכתה להנשא לרבי שמחה־בונם מפשיסחה (תקכ״ז—תרפ״ז) מגדולי הצדיקים בפולין ולהקרא בשם "הרבנית מסשיסחה". המונים זרמו לפשיסחה ומצאו מרגוע לנפשם. מאות אברכים עזבו בתיהם והתישבו בה לחדשים רבים, כדי לשאוב ממעין הקדושה ולמצוא את הדרך האמיתית להשתלמות בתורה ובחסידות. רבקה הבנדינאית היתה ידועה בצדקתה ומדותיה הטובות, אשת חיל ועומדת לימין בעלה כל הימים. רבי שמחה־בונם היה סמוך שנים אחדות על שולחן חותנו בבנדין, ויכול היה להתמסר ללמוד התלמוד בלי דאגות. באותו פרק חלה גם התקרבותו לתנועת החסידות, אף־על־פי שאביו, ר׳ צבי המגיד, היה מתנגד חריף. רבי בונם התחיל להתנהג כדרך החסידים, להתפלל בהתלהבות ולהשתקע בהשתלמות מוסרית ולנסוע לגדולי הצדיקים בפולין בזמנו.
רבי שמחזדבונם נולד בשנת תקכ״ז (ויש אומרים בתקכ״ד.) בוודיסלב לאמו שרה. עוד בהיותו בן עשר למד בחדר בעירו, אחת הקהילות העתיקות ביותר בפולין שכיהנו בה רבנים גדולי תורה • הצטיין עוד בימי ילדותו בתלמוד, הושפע מהאוירה של תורה שבמקום הולדתו, וביחוד מאביו המגיד, שסיפר לו על היהודים ומנהגיהם בשאר מדינות אירופה ועורר בו את התשוקה לנסוע למרחקים כדי להשתלם בחורה. אביו שלחו ללמוד למדינות הונגריה ומורביה, שהרבנים במחוזות אלו היו מידידיו. למד בישיבת מטסדורף שנים אחדות. בהיותו בהונגריה למד גם בניקולשבורג שפות ופילוסופיה של ימי הבינים. היה מסתתר מעיני הבריות, ולא רצה שיצא לו פרסום מידיעותיו בתורה. בא לידי גלוי בעברו פעם, במסעו או ברגל, בעיר הלינסק בגליציה, שם ישב אז רב, צדיק גדול, רבי מנדל רובין, אבי הצדיק מרופשיץ רבי נפתלי צבי הורביץ. כבחור־ישיבה הלך שמחה־בונם לבקר אצל רב העיר ועמד על טיבו של הבחור.
אחרי שחזר שמחה־בונם לביתו מהישיבה רצה אביו להשיאו אשה. אך לא נזדמן לו שידוך מתאים והגון כחפצו. פעם, כשהיה המגיד רבי צבי בעיר בנדין, בדרך מסעו כדרשן, התאכסן בבית הגביר הנודע ר׳ משה אוהרורגר. בשיחה שהתפתחה ביניהם התאונן האכסנאי בפני המגיד על שלא נזדמן לו שידוך הגון לבתו רבקה, המצטיינת בכמה סגולות, יפהפיה, חכמה, טובה וחסידה. ענה המגיד ואמר: — קרא־נא לנערה רבקה ואראנה. דומני, שיש לי בשבילה שידוך הגון עם בחור שאף הוא מצטיין כחסיד וטוב לב ותלמיד־חכם. ומלבד זה הוא בן שלשלת היוחסין, חוטר מגזע הב״ח. אחרי שראה המגיד את הנערה שמצאה חן בעיניו, אמר לר׳ משה אוהרורגר: "תחת להיות שדכן שלך, מוטב שנתקשר שנינו בברית החיתון, אם תסכים שבני בונם יארוש לו את בתך רבקה". וכך סודרו האירושין. ומיד אחרי זה ערכו ברנה וצהלות את החתונה. רבי בונם נשאר בבנדין והיה סמוך על שולחן חותנו.
לא יצאו ימים רבים ורבי שמחה־בונם נכנס לעולם המעשה. סמיכתו על שולחן חותנו בבנדין פסקה, והוא נאלץ לחפש לעצמו מקור לפרנסה, וכאן עמדה לו חסידותו למגן. תמר ברגסון, אשתו של ברק * ברגסון, בנו של רבי שמואל זביטקובר, היתד. נודעת במעשי צדקתה הרבים ועזרתה לדלת העם. תנועת החסידות הצליחה לקרב אליה את הזוג העשיר הזה. תמר ברגסון תמכה בחצרות הצדיקים וכחסידים שונים ומינתה אותם לפקידים בבתי מסחרה. עם פקידי בית מסחרה נמנו ו " שמחה בונם מפשיסחה ורבי יצחק מוורקה. ר׳ שמחה בונם היה ממונה על מסחר היערות של ברגסון. הוא היה מוביל ברפסודות את תוצרת העצים לנמל מציג. לרגל מסחר זה היה גם נוסע מזמן לזמן לאשכנז — ליריד הגדול בליפציג. — יחסיו המסחריים דרשו ממנו ידיעת שפות אירופה והוא למד לדבר פולנית, גרמנית ורוסית. כן לבש בגדים אירופאים, שלא הסיר אותם גם בחזרו לפולין ובהכנסו לחצרות הצדיקים.
אחרי זמן חדל להיות פקיד בבית ברגסון, ובחפצו להתפרנס ממקצוע מכובד ומועיל השתלם ברוקחות, שלא היתד. אז נפוצה בין היהודים, וביחוד בין החרדים. הוא נסע ללבוב, עמד בבחינה ב״ועד לעניני הרופאים" וקבל תואר "רוקח מוסמך". את בית המרקחת פתח בעיר פשיסחה, מחוז רדום. מבית המרקחת התפרנס רבי שמחה בונם בכבוד והיה ידוע לאצילים הפולנים ולרופאי הסביבה. בזמן מלחמות נפוליאון היה מספק רפואות לחיל הצרפתים. למרות עסקיו ובית המרקחת לא חדל כל הזמן גם מלעסוק בחסידות, והתקרב — מלבד נסיעותיו לקוזניץ ואפטא — גם לרבי דוד מלילוב, והלה נסע עמו ל״חוזה" מלומלין שקרבהו מאד. הניח בן יחיד, צדיק נודע, רבי אברהם משה, שמילא מקומו בפשיסחה. לפני פטירתו בכתה אשתו. אמר לה: למה את בוכה? הרי כל ימי חיי למדתי איך למות. עכשיו כשהגיעה שעתי למות, האם כשרה השעה לבכייה? - 234 -