המחנות התרכז ה"סלת ושמנה" של האוכלוסיה היהודית בעיר. אך מה רב היה המרחק בהתנהגותם של סוגי חסידים אלה! הדרך של הסיד י אלכסנדר היתה, פשוטה יותר מאשר אצל הגורים, ללא גאווה, שוים לכל. בקלויז אלכסנדר אפשר היה למצוא גם אומנים שונים שוים בזכויותיהם לכל. ואילו הגורים החזיקו עצמם גאים יותר. בקלויזים שלהם לא היו בעלי־מלאכות. רובם בעלי מחליקת בגלל רב, שו״ב, חזן, תקיפים גדולים, בעלי חוצפה •חסידית אמיתית. ומאידך: למדנים גדולים ובעלי מוחות חריפים, מורשת רבי מנדלי מקוצק והחידושי הרי״מ • אך יחד עם זאת ידעו הגורים לשמוח לא פחות מאחרים. בשמחת־תורה, אחרי הסעודה, נתרכזו חסידים בקבוצות והלכו לשמת. נערי החסידים הלכו לגבירים, שם אכלו אווזים צלויים עם יין הו״ל. חסידים בעלי מוחות חריפים הלכו לכוס משקה לחסידים מיוחסים, ותיקים, ובין ניגון למשנהו, בין ריקוד לרקוד, חזרו על דברי־תורה של הרבי. בקלויזים של הגורים בבנדין היו החיים תוססים כב״תנורו של עכנאי", ואף היו לברכה בעסקנות ובמדות טובות שהיהדות הדתית הצטיינה בהן. 2) קלויז חסידי רדומסק
שאלות רבות עולות מאליהן בחקר תולדות החסידות בחבל זגלמביה בכלל ובבנדי ן בפרט, וקודם לכל: מה היה שמו של החסיד הראשון והקלויז הראשון בבנדי ן ולאיזו שושלת נשתייכו. התשובות — אילו היו ניתנות — היו מבהירות תעלומות רבות בחקר החסידות בזגלמביה. .ומכיון שאין לקוות לתשובות ברורות — מן ההכרח להסתפק בהנחות ובהשערות בעלמא.
האדמו״רים הראשונים בפולין הקונגרסאית היו: רבי יעקב־יצחק הורביץ "החוזה מלובלין", רבי ישראל ה״מגיד" מקוזניץ ורבי אברהם־יהושע־השיל מאפטא בעל "אוהב ישראל". כל שלש הערים הללו נמצאות הרחק מזגלמביה, שהיתה עד לאחר מלחמת העולם הראשונה ליד גבולות גרמניה ואוסטריה, ממש "סוף העולם הפולני־רוסי". על העיירה מונדזיוב שעל גבול שלש המדינות היו אומרים, כי משקורא בה תרנגול שומעים אותו בגרמניה, אוסטריה ורוסיה... ועם זאת אין ספק, שנמצאו חסידים לצדיקים האמורים גם בחבל זגלמביה, אלא שבגלל המרחק הרב היו ביקורי החסידים בחצרות הצדיקים נדירים יותר, בגלל ההוצאות הרבות וטלטולי הדרך. הצדיק העממי רבי דוד׳ל מלילוב קיצר את המרחק הרב לחסידיו בחבל זגלמביה, ובא רבי שלמה רבינוביץ בעל "תפארת שלמה" מראדומסק, תלמידו של רבי יששכר־בר מראדושיץ ורבי שמחה־בונם מפשיסחה, וקיצר עוד יותר את הדרך אליו. הוא היה מפורסם בחסידותו, בפקחותו ובמופתיו. גורם שני למשיכת הצדיק הרדומסקאי היה: הניגון שהצליח למשוך חסידים רבים. ואכן, עובדה היא שראדומסק שימשה אז מיתר ראשי בחסידות זגלמביה, ובקלויזים של השושלת בבנדין ובסביבה היו מרבים לשיר מניגוני רדומסק, והיו שדאגו לאספקה קבועה ומסודרת של ניגונים חדשים לעתים קרובות "למען לא יחסר המזג".
זקני חסידי רדומסק היושבים בארץ מספרים, שבשנת תרמ״ה טרם חיבקה בנדין זרועות של שטחי־מחיה גדולים בבנין ובכלכלה, והעיר עצמה נצטמצמה במספר קטן של רחובות סביב לשוק הישן. ואז לא היה רב מספר הקלויזים החסידיים בעיר. רק חסידי רדומסק, גור, סוכצ׳וב, אלכסנדר, קוצק, ואחר־כך גם חנטשין זכו לקלויזים משלהם, ויתרם היו "חדשים מקרוב באו", ומשום כך לא משכו אליהם תשומת־לב רבה. קלויז גדול זה של חסידי רדומסק שימש מרכז גדול של תורה וחסידות. בו ישבו ולמדו עשרות בחורים לא רק מחסידי רדומסק, אלא גם מקלויזים אחרים שבעיר, ושונים משנתם בהתלהבות. וביחוד רבו תלמידי־חכמים בין הבחורים הקשישים יותר. הקלויז נמצא אז (לפני כשלשים שנה) בבית ששימש מקום מעבר, והחצר שבו נמצא הבית היה מקשר את שוק הדגים עם רחוב זאוואלה. בחצר היתה תמיד שוקקת תנועה, וקול תורה היה עולה בה ד נעים. ברם, במשך הזמן קמה "קנאת סופרים" בין הבחורים מקלויזים אחרים שלמדו בקלויז רדומסק, והם התחילו בפעולת אירגון ללמוד תורה גם בקלויזים אחרים, ובעיקר בקלויז אלכסנדר. התחרות זו לא השפיעה לרעה על לימוד התורה בקלויז רדומסק. במקומם באו בחורים אחרים, וקול התורה נשמע כמקודם ברמה.
חסידי רדומסק היו מרובים בבנדין ובזגלמביה בגלל קרבת רדומסק. ולא עוד אלא שכמה חסידים מהחשובים ביותר ישבו בבנדין, כמו ר׳ יחזקאל פרידמן שהשתתף במקהלת הצדיק בניצוחו של רבי לייזרקה פרלמוטר מלודז׳ / ו־־ ׳ קלמן בנדינר (פרידמן) שמילא אצל הצדיק תפקיד של בדחן בדרך כבוד, כרבי מרדכי ראקובר אצל החוזה מלובלין. הצדיק, מיסד השושלת ברדומסק היה מבקר לא פעם בבנדין אצל חסידיו והיה מתאכסן לרוב אצל חסידו ר׳ משה־הירש פישל, עשיר גדול ובעל בית־מסחר הגדול ביותר בפולין. על עשרו היו מספרים אגדות שונות בבנדין. במשך הזמן קם לו מתחרה רציני באותו עסק מצד ר׳ נחום צוקרמן, אף הוא מחסידי רדומסק והיה נוסע ל״חסד לאברהם" (נפטר תרנ״ג). ר׳ משה־הירש, אחר שמצבו הכלכלי נמצא בשלב הירידה, בעוד שמתחרהו ר׳ נחום היה במצב עליה אמר פעם: אני ור׳ נחום נמצאים כעת על שלבי הסולם. אני יורד והוא עולה. כששנינו ניפגש באמצע הסולם אשאל אותו: במה כוחך גדול בעלי׳ זו אם כבר יש לך חמשה־עשר אלף רובל, אינך מתביש לעלות ולהתחרות בי שעשרי לא ישוער ז...
מקום מכובד בחסידות בבנדין תפסו חסידי רדומסק, ובקלויז זה נתרכזו "סלתה ושמנה" של האוכלוסיה היהודית. יתר הקלויזים לא היו כל־כך בולטים והתחשבו בהם פחות. חסרים אמנם סרטים על הקלויז הראשון של חסידי רדומסק בבנדין. ברם, קלויז זה נשאר הגדול והוותיק ביותר בבנדין, אף בין הקלויזים הרדומסקאים שבעיר. פעם, בשנים הראשונות לקיומו, שכן בביתו "דוד הצבע, בקרבת "ארמון ההר", ובו ישבו כל היום על התורה ועל העבודה זקנים וצעירים, וממש לא פסקו פיהם מגירסא. בו ישב המלמד ר׳ משה אהרן לוי שלמד כל היום עם שתי כתות תלמידים. בקלויז הרדומסקאי הראשון התפללו הרבה אנשי צורה בנדינאים,
כמו ר׳ שלמה שיין, ר׳ אברהם־דוד אופנהיים שכינוהו "מוח ברזל", ר׳ אברהם יעקב רייך, ר׳ משה־הירש פישל ובנו ר׳ אברהם, ר׳ שלמה שיין, היה מעשירי העיר, בעל בית־חרושת למסמרים וברגים ועוד בסלאבков ובעַל חנות ומחסן ברזל בסיטונות בבנדין, ובץ פקידיו ר׳ בריש פרעגער — חסיד נאור מחסידי גור, בעל השכלה מהטיפוס הישן ועם זה "מזרחי" מסור וחובב ציון מושבע. ר׳ יעקב רכניץ היה חסיד נלהב, בעל חנות לנעלים, ותמיד היו ספרי חסידים פתוחים לפניו גם בעסקו במסחר (ר׳ ליפא קאנאל (חתנו של ר׳ הלל פחטר) היה אמיד, בעל בית מסחר עצים. לא היה חסיד רדומסקאי, אלא מתפלל בקלויז. ר׳ צבי פחטר (בנו של ר׳ הלל) היה אחר כך ממעצבי החסידות אצל האדמו״ר ר׳ שלמה הניך רבינוביץ הי״ד שישב בסוסנוביץ; ר׳ אברהם יעקב רייך היה חסיד משכיל ויודע דקדוק, חותם על "הצפירה", עסק במלמדות - 236 -