ההשראה. לבסוף הוטל עליה לעמוד במאבק נגד החזנות המודרנית מיסודם של החזנים זולצר וליבנדובסקי בברלין ווינה. אך החסידות דנה לגניזה את החזנות עם כל שפע נוסחאותיה וגווניה, במצאה שהחזן מדגיש יותר מדי את נעימות קולו על פני תוכן המלים. מאידך הולידה החסידות חזנות חסידית חדשה עם חזנים עממיים ששמם נודע בכל העולם היהודי, כמו ניסן בלזר, ירוחם הקטן, זיידל רובנר, פנחס מינקובסקי, שלמה וינטרויב (קשטו) מדוכנה ואחרים. מצב החזנים בפולין במאה הי״ט היה מצב החזנות והחזנים בפולין בכל רע. החזן לא היה בידו להתפרנס מהחזנות בלבד, והוטלו עליו גם עבודות אחרות. המקורות של הקהילות השונות בפולין מתברר, שגורל אחד היה לחזנים בכל הערים והקהילות בפולין. החזן מילא תפקיד של שמש, מלמד תינוקות, לבלר הקהילה וכדומה, ויש מקום להשערה שבנדין לא היתה יוצאת מהכלל במובן זה. בצער רב יש לציין, שמפנקסי הקהלה בבנדין לא נשאר כל זכר, ולכן אין חומר מחיי הקהילה ו״כלי הקודש״ שלה בדורות שקדמו. החזן בפולין נאלץ היה, לפי המנהגים ששררו אז, להיות במדרגה בלתי־מכובדה ביותר. היה עליו ללכת לברירדמילה, חתונות וכר ולברך "מי שברך" את האורחים הקרואים ואחר זה לפשוט את היד ולדרוש מהקהל דמי "מי שברך". אכן, היה לחזן גם אמצעי חוקי להרויח בלי בושה, כמו מם־חובה של נדוניה (אורח״ש) שבו היו מתחלקים הרב, החזן והשמש (ר״ת רח״ש).
אך המחותנים מצאו תמיד תחבולה להוריד מחצית הנדוניה, כדי שלא יתעשר החזן חלילה... ובברית־מילה היה על החזן לבוא בלי ליו ם שישי שלפני הברית לבית היולדת ולשיר זמירות, וביום הברית היה שר באמצע התפילה "רוממות", מלבד מה שהיה עליו לשיר בסעודת הברית "יום ליבשה", "נודה לשמך" ו״הרחמן", ושכרו לא עלה על דמי "מי שברך". בסוף המאה הי״ט הוטב המצב והחזנות היתה למקצוע תרבותי ומכובד ולחי נושא את עצמו. החזנים הוציאו מקרבם אישים נודעים לשם ולתהלה. החזן הנודע מצ׳אנסטוחוב אברהם בר בירנבוים ייסד בית־ספר לחזנות והקים דור חזנים בפולין, מהם רבים המכהנים עד היום בבתי־כנסת שונים באמריקה, קנדה וארצות אחרות. הוא לימד את תורת המוסיקה גם במכתבים, הוציא את הירחון הראשון של החזנים בעברית יחד עם החזן הנודע מאודיסה פנחס מינקובסקי, ואף כתב מחקרים ומאמרים רבים על הנגינה היהודית בעתונות. ■'•־ • • כן ניסה לארגן את חזני רוסיה ופולין בארגון מקצועי ארצי. החזנים בבודין אילו באנו למנות את שמות החזנים שכיהנו בבגדי ן במשך שנות קיום הקהילה לא היינו מספיקים. הקהילה לא ניהלה רשימה מיוחדת של חזנים, כשם שלא ניהלה רשימות של רבנים וחכמים (בזה אמנם בנדין איננה היחידה). עלי, איפוא, להתחיל בחזן הראשון ששמעו הגיע אלינו בתור חזן בביודהכנסת בבנדין. ר׳ ישראל החזן
הוא היה יליד בנדין, מחוגי החסידים, האחרון בבנדין מחזני הרגש, ללא השכלה מוסיקלית. כיהן בבנדין בחזנות עוד מסוף המאה הי״ט, ידע את נוסח התפילה המסורתי עם הנעימות ("סקארבובי") שהיו שגורות בפי העדה. והרי לולא בעל־התפלה מסוג זה, עם נעימותיו המתמידות ונוסחאותיו, לא היה בידינו לבוא בתביעות לניגונים ונעימות סינגוגליים מסורתיים, לנגינה יהודית עצמאית בתקופה הקלאסית הישנה. אך הזמרה המסורתית היתה אז כמעט חתום, עומד, שאינו ניזון בתוספת מים. ר׳ ישראל מילא את תפקידו באמונה. תפילתו חיממה את לבות המתפללים וסיפקה כל יהודי דתי. עם הגיעו לגיל הזקנה עבר לפנסיה. אך פרנסי הקהלה לא שמרו על הבטחתם והוא סבל מחסור ורעב, וקרה שהיה מעכב את תפלת החזן החדש, שירמן, כמחאה נגד פרנסי הקהלה שלא דאגו לפרנסתו בשנות שיבתו, מחוסר אמצעים בקופת הקהלה. אברהם יצחק שירמן אחד החזנים הנודעים בפולין. נולד בשנת 1881 בסטאשוב, פלק ראדום, היה שר אצל החזנים ר׳ יוס׳לה ור׳ משה־ליב חזן. בן 13 כבר עבר לפני התיבה. בלי לדעת תוי־נגינה חיבר כמה ניגונים מפרי מחשבתו, ועוד בנערותו היה לו חוש לנגינה ורגש ער לצלילים.
בן 17 נשא אשה, נעשה סוחר, הפסיד כספו וחזר לעסק הנגינה. נסע לצ׳אנסטחוב לחזן אברהם־בר בירנבוים שפתח בית ספר לחזנות, הראשון והיחידי בכל פולין, למד אצלו וסיגל לעצמו את יסודי המוסיקה והחזנות. אחר זה כיהן בחזנות בסטובניץ, קראשניק, קוטנו, שידלובצה, ומשם עבר לבנדין. היה זה עוד לפני מלחמת העולם הראשונה. שירמן היה החזן המאומן הראשון, שהיה בעל השכלה מוסיקלית, ואחיו הצעיר ממנו פנחס, היה עוזר לו כמשורר במקהלתו. מבנדין עבר לוארשה ששם כיהן כחזן בבית הכנסת טלומצקי ונספה בשואת הנאצים. הי״ד. אף בכהונתו בבנדין השתלם בידיעת המקצוע, למד תורת הקומפוזיציה, קונטרפונקט ויתר ידיעות המוסיקה, ותודות לכך עבר לעבודת יצירה וליחון בשדה החזנות, ובמשך הזמן הוציא בדפוס שורת רצ׳יטטיבות מענינות בלווי פסנתר ומקהלה. נתפרסם בישבו בבנדין כחזן כשרוני בעל ידיעות רבות במקצוע, מחבר יצירות רבות בחזנות, ועמד בקשרי מכתבים עם גדולי החזנים בפולין ורוסיה. פירסם במשך הזמן שלש רצ׳יטטיבות בלווי פסנתר ו־11 רצ׳יטטיבות לסליחות, חלקן בלי מקהלה. נתחבב על כל אנשי העיר, ועד היום מזכירים ותיקי בנדין היושבים בארץ ברגשי תודה את ימי חזנותו בבנדין וקולו הנעים.
בעקבות מלחמת העולם הראשונה הוא נקלע בדרך מסעיו לפאריס ושם התפלל בבית הכנסת ברחוב פאבה בהצלחה רבה, ואחר זה התפלל בערי אנגליה: לונדון, ליברפול, מנצ׳סטר, לידס ולבסוף חזר לבנדין, שבה נשאר בכהונת חזן עד שנת 1922. בעקבות הפרעות ביהודי פולין ח״משוחררת" עזב את פולין ונסע לקנדה, וכיהן בחזנות בעיר טורונטו, ומשם נסע לאמריקה וכיהן בבתי־כנסיות שונים בניו־יורק, שיקאגו, דטרויט. עוזרים על ידו שלושת בניו הידועים באמריקה כבעלי קולות נאים, ואף הם רכשו להם עמדה מכובדת בעולם החזנות. ־ 250 -