רבי קלמן בנדינר (תקס״ב-תרמ״ח) הבדחן של ה״תפארת שלמה" מראדומסק (לפי נכדו שמעון פרידמן מרמת־ים) רבי קלמן בנדינר (פרידמן) היה אחד האישים הדגולים בין חסידי ראדומסק אשר בבנדין ומוותיקיה המצוינים. נולד בשנת תקס״ב בכפר הסמוך לבנדין, וכבן־כפר של ט בשפת פולין והיה משתמש בה לפעמים בבדיחותיו. למד תורה מפי הגאון ר' דוד דייטש זצ״ל בהונגריה. אחרי נשואיו פתח חנות למוצרי ברזל בבנדין. היה זה בית־המסחר הראשון מסוגו בעיר. בגדין היתה אז כפופה בעניני מסחר לעיירה טשאלאדז׳, שהיתה שוכנת אז (עד 1918) ליד הגבול הגרמני. משנתפתחה התעשיה הכבדה בסביבת בגדי ן ובראשה "מפעלי הוטא באנקאווא", מפעלי הולדשינסקי ועוד — התפתחה גם העיר בנדין ועלתה על טשאלאדז/ ועם התעשיה נתפתח המסחר ונפתחו בתי־מסחר חשובים בידי היהודים, רובם חסידים. ברם, ר׳ קלמן נשאר קופא על שמריו. הוא לא אץ להתעשר והתבטא בפירוש שאיננו רוצה להשאיר רכוש לבניו, כדי שלא להרבות מחלוקת ביניהם. ישב בחנותו ועסק במגבית מעות א״י יחד עם ר׳ נחמן בייטנר שהיה הגבאי, ומדי שבוע בשבוע היה נוסע לירידים שבעיירות שיעווער וסלאבקוב, סר מפעם לפעם גם ל״תפארת שלמה" והיה לאחד מחסידיו המסורים ולב בכל לב ונפש. היה גם מוהל, ולמטרה זו היה נוסע לכפרים ולן בהם.
לאיזה רב היה נוסע מקודם — לא ידוע. ברם, הוא היה מתאונן שלרעיתו יש יותר אמונת צדיקים ממנו, משום שהיתה טוענת, שאם נוסעים לרבי פעם בחצי שנה או בשנה דייינו, ואילו הוא היה אומר, שכדי להיות חסיד יש לנסוע לפחות פעם בשלשה חדשים. היה מראשוני החסידים שנסעו ל״תפארת שלמה" שעה שהתחיל לנהוג בצדיקות בראדומסק. הצדיק אמנם סירב תחילה לקבל את ההנהגה, ובשבת הראשונה כשבאו אליו חסידים, צעק: אינני רבי, שיהיו משוגעים רבים (משוגעים זאלן זיין רעבים). סעו לכם לביתכם. ר׳ קלמן הושיט לו ידו ואמר: רבי, אני נוסע. ברכני נא בברכת פרידה... פעם הוציא ה״תפארת שלמה" צו לחסידים שיערכו חצות וילמדו אחר כך "ראשית חכמה" שער הקדושה פרק י״ז. כשבא ר, קלמן אחרי זמן לצדיק אמר לו הלה: שמעתי שאינכם ממלאים אחר הוראותי. ענהו ר׳ קלמן: הרי משנה מפורשת היא: כל מה שאמרו חכמים עד חצות מצוותו עד שיעלה עמוד השחר...
אירע פעם בשבת, שלא נתן הצדיק לחסידים להיות נוכחים ב״שולחן" וציווה שרק הנבחרים ישבו עמו, היינו: ר׳ אהרן מקראקא (בנו של בעל "מאור ושמש"), ר׳ חיים־דוד הפטריקובאי (רופא לשעבר שחזר בתשובה ונעשה צדיק) ועוד כאלה. קרא ר׳ קלמן את המשמש ואמר לו: בבקשה למסור לרבי, שיש לי לשאול שאלה, והוא מר אתר א ומוכר ח להרשות לי להכנם. כשקיבל את הרשות להכנם, שאלו הצדיק: איזה שאלות יש לך בשבתו אמר: יש לי שאלה: מדוע כשאומרים בקיץ פרקי־אבות אומרים בכל שבת ושבח פרק אחד, ורק בסוף הקיץ מצרפים שנים או שלשה פרקים יחד, כדי לגמור את הקיץ. לא כן בפרשת השבוע שמצרפים באמצע השנה. מהי הסבה? נעביר בכל שבוע פרשה אחת ולבסוף גצרף שתי פרשיות או יותר. אמר לו הצדיק: דומני, שיש לך תשובה מוכנה על השאלה. אמר לו ו"ק קלמן: אם הצדיק ירשה לי שלא אהיה מורה הלכה בפני רבו — אגיד. אמר לו: אמור. אמר ר׳ קלמן: אילו היינו אומרים כל שבוע רק פרשה אחת, אז היה תמיד "קדושים" בנפרד. הצדיק, אחרי שמעו זאת, אמר למשמש ר׳ טוביה: פתח הדלת ויכנסו כולם. ופעם בימי חול היה הצדיק שרוי במצב־רוח מרוגז, ולא נתן להכנס אליו לברכת־פרידה. לקח ר׳ קלמן את ילדו בזרועותיו ושאל: רבי, האם נגזרה הגזירה גם על פחות מבני עשרים? אירע פעם, ועל שולחן הצדיק הסבו רק חסידים עניים. אמר הצדיק: אין מי שיעמיד יין. אמר לו ר׳ קלמן: "שמך הגדול יעמוד לנו". ותיכף ציווה את המשמש להביא יין לשולחן.
הוותיקים שבחסידי ראדומסק הנמצאים בארץ מספרים שפעם ביקר הצדיק רבי שלמה בבנדין, ואז טרם היתה תחנת־רכבת בבנדין עצמה, אלא היו נוסעים לדומברובה, ששם היתה התחנה הסופית של הרכבת. כדי לקבל את פני הצדיק בתחנה התפלגו החסידים בשתי דרכים המובילות לתחנת דומברובה, כי לא ידעו באיזו דרך יגיע הצדיק, אם ישר מדומברובה לבנדין, או בדרך השניה — דרך גזיחוב. ר' קלמן, שישב בישיבת קבע בבנדין, היה מאלה שסטו מהדרך שהצדיק בא בו. ובינתים הגיע הצדיק, ור׳ קלמן טרם הגיע. כשבא הלה אמר לו הצדיק: ״ר׳ קלמן 1 כבר רציתי ללמוד פרק משניות אחריך". ענהו הלה: "תודה לך, רבי. מצוד■ בו יותר מבשליחו".. . ר, קלמן מילא אצל הצדיק ר׳ שלמה מראדומסק תפקיד בדחן של כבוד כרבי מרדכי רקובר אצל ה״חוזה" מלובלין. בכלל היו בדיחותיו מוכנות לו תמיד. בכל מכתב שהיה כותב לבנו היתה בדיחה. האחרון התאונן פעם במכתבו לאביו בימים שלפני לפסח, שאין לו פדיון בחנותו. השיב לו ו"קלמן: די לעבד להיות כרבו. "אז דער רבש״ע לייזט ניט ווילסטו לייזין?" וכשנתמנה פעם לפני ימי פורים ר' ישראל דנציגר למו״צ בבנדין הוא כתב לבנו של ר׳ קלמן: דרוש בשלום ידידי ואני מאחל לו שלא יכשל בדבר הלכה, והמתפלל בעד חבירו הוא נענה תחילה. "אז איך ווערל זיין פורים־רב זאל איך ניט נכשל ווערך.
ר' קלמן ידע לכוון את השעה. פעם בערב יום־כפור הביא לו חסיד אחד מכתב מבנו שהיה גר בעיירה ז׳רנובצי, מכתב עם פתק להכניס תיכף ומיד ל״תפארת שלמה״ בדבר ילדה, נכדתו, שנכוותה בידה, ולהזכירה לפני הרבי. וידוע היה, שבימי פורים וערב יום־כפור היה הצדיק לפיד בוער ולא נתן לשום איש לגשת אליו. הסתובב ר׳ קלמן אנה ואנה בחצר וחיפש עצה באיזה אופן להיכנס. בינתים בא הדוור והביא מכתב מארץ־ישראל. והיות שר׳ קלמן ידע שהצדיק מחבב את ארץ־ישראל לקח את המכתב ונכנס. עמד וחיכה עד שיקרא את המכתב. וכשראה שבדוחה דעתו, מסר לו את הפתק של בנו. אמר הצדיק: בפתק כתוב "בתו אסתר בינה שנכוותה ביד" • קלמן! זוכר אתה את המאמר "לעתיד כל אחד נכוה בחופתו של חבירו". זה סימן שתזכה לראות בחופתה. וכך היה. נכדו "שמעון פרידמן מרמת־ים שליד בת־ים היה נוכח בחתונה זו, כשסבו ר׳ קלמן התחיל לרקוד וסיפר את הסוד של הבטחת הצדיק. ודבר זה היה כעשרים שנה אחרי פטירת ה״תפארת שלמה". ור׳ קלמן הוסיף: יש שיעור למטה ואין שיעור למעלה, ובכן אני מתפלל שיוסיף לי השי״ת שנים כהנה וכהנה. את הדברים השאיר לבני משפחתו בכתב — "למען תספרו באזני בנכם ובן בנכם את מפעלות הצדיקים וכר וכו׳". זה היה בשנת תרמ״ו, והוא נפטר בשנת תרמ״ח.
ר׳ קלמן היה בעל פה שנון, מעין "פלפולא חריפתא", אהב בדיחה שנונה, פתגם, ולו סלחו הכל, ותמיד היה אורח חביב. היה מוקף תמיד אברכים ובחורים שהקשיבו להלצותיו, וכשהיה אומר בדיחה היו מתגלגלים מצחוק. אך הוא עצמו עמד בשוויון נפש. ולאחר שכולם צחקו ״לשובע״ — המשיך לספר ולבדח . - 252 -