בריתותיו היו ידועות יפה בקלויז הראדומסקאי, ובכל הזדמנות היו חוזרים עליהן. היה כמעין המתגבר, וכל פעם שבא הביא עמו בדיחות חדשות. פעם בחורף הוא ניגש לאחד הבחורים החדשים שטרם ידעו מהמצאותיו, ואמר בפנים של רחמנות: — ראה. כאן יש לי שן קפואה... — שן קפואה ז — תמה הלה — מה זה ז — הנה, הנה — ר׳ קלמן פותח את פיו — הכנס אצבע ותיווכח. וכשהבחור הכניס לו לתומו אצבע לתוך פיו, נשך לו הלה נשיכה חזקה, עד שהבחור ראה שביבי אש לנגד עיניו. משנתאלמן מסר את חנותו לידי בנו והתיישב בראדומסק לחלוטין, בשאיפתו להמצא במחיצת רבו. לאחר פטירת ה״תפארת שלמה" הסתופף בצל בנו ה״חסד לאברהם". חלה בעת שה״חסד לאברהם" ישב במעיגות הרפואה בחוץ־לארץ, והוא כתב לבנו: "אני מחכה לביאת האדמו״ר לביתי. ואז אין אני מפחד ומקוה שאבריא". אך הוא נפטר ביום ה׳ מנחם־אב תרמ״ח עוד לפני שהאדמו״ר הספיק לבוא, בגיל 86 שנה. במוצאי יום־כפור הקרוב כשהאדמו״ר אמר תורה על הנושא, שמי שדבק בצדיק בחייו — גם אחרי פטירתו הוא כפוף אליו, אמר: מה אתם סבורים, שר׳ קלמן איננו כאן? בשם ר׳ קלמן היו מספרים מימרות ובדיחות רבות, וחבל שנשתכחו הרבה מאמרותיו ובדיחותיו. המנגן רבי יחזקאל פרידמן החסיד הרדומסקאי נובנדי­ן

עוד בשנות נעורי, טרם עלה בדעתי לעסוק בספרות החסידות והנגינה וכיוצא בזה, הגיע אלי שמעו של ר׳ יחזקאל פרידמן מבנדין. שמעתי עליו סיפורים שצלצלו כאגדות, על חושו הגדול לנגינה, על מאות ניגוני רדומסק השגורים בפיו, מהם ניגונים רבים ששרו במסיבות ה״תפארת שלמה" בשעתו ברדומסק, על שיחו ושיגו עם בעלי מסיבות חסידיות ושל שמחות מצוד, והופעתו החגיגית בכל מקום. ולא אחת נקלעו לביתנו מחסידי רדומסק וסיפרו לנו בהתלהבות על עולם הנגינה הרחב של ה״תפארת שלמה" ומקורביו, ואזנינו הקשיבו ברצון ובשמחה לחיל הרב שעשתה רדומסק החסידית בנגינה. על אף תשוקתי הגדולה להכיר פעם את החסיד המוסיקלי המופלא רבי יחזקאל לא אסתייע מילתא. ובינתים גליתי למקום של תורה לישיבת בריסק דליטא, ומשם לברלין, דרזדן, וינה ועוד, ולבסוף ירט הדרך ■ לנגדי ועליתי לארץ־ ישראל בשנת תר״פ, שאז היתה, הארץ רחוקה יותר משם מאשר היום. אך שמו של ר׳ יחזקאל נשאר בזכרוני כטל היורד על הררי חרמון, ותמיד חשבתי איך אוכל פעם לגמול עם החסיד הגדול חלף מסירותו הגדולה לניגון. והנה, עם התגברות עלית החסידים לא״י וכינון קלויזים גם לחסידי רדומסק בערי הארץ, צף שוב שמו של .ר׳ יחזקאל בפי חסידי רדומסק מעולי זגלמביה, ולא אחת שאלוני, אם לא שמעתי פעם את ר׳ יחזקאל בשירתו הרדומסקאית ובהתלהבותו המוסיקלית, ובלבי הרגשתי כעין הרגשת עוול כלפי האיש הדגול הזה.

אכן, זכר השושלת של רדומסק לאמש מזכרוני שעה שניגשתי לכתוב ספרי הגדול על "הניגון והריקוד בחסידות" בן חמשה הכרכים. בכרך הרביעי, המוקדש לחסידות פולין הקונגרסאית, הנמצא אצלי בכתובים, הקדשתי פרק מיוחד לשושלת רדומסק, למיסדה ר׳ שלמה רבינוביץ ולראש מנגניו ר׳ ליזרקה פרלמוטר מלודז׳. בשורת התכניות המוסיקליות של "מלווה מלכה" ב״קו^ ישראל" לא פסחתי על ניגוני רדומסק. חסידות רדומסק, על אף המרחק הרב בינה לבין ערי זגלמביה, היתה מקובלת מאד בסביבתנו. לא מעטים היו הקלויזים של רדומסק בבנדין ובסוסנוביץ, במונדז׳יוב ובדומברובה, בצ׳אלאדז׳ ובניבקה וכיוצא בזה, והשמחה בלווי צלילי ניגוני רדומסק היתה במעונם. ניגוני רדומסק היו לשם־דבר. הצליל שלהם משך לבבות שומעיהם, גם של חסידים מדינסטיות אחרות. ואמנם, אפשר לציין בשמחה, כי ניגוני רדומסק נשמעו בכל קלויז חסידי, וידם היתה, על העליונה בשדה הנגינה החסידית. כל בעל־תפילה, שנגש אל העמוד היה בטוח בהצלחת תפילתו, אם ישיר את הסיוטים והתפילות המושרים בנגון, דוקא בניגוני רדומסק. ראשית כל — מפאת יופיים של הניגונים. ושנית — בעקב הפופולריות שלהם עזרו כל בני הקהל, ומרחוק נשמעה כעין מקהלת חסידים השופכת את נפשה בשירה ובזמרה.

חסידות רדומסק כבשה את לבות אנשי זגלמביה באורח חייה העממיים והפשוטים ובניגוניה היפים. רדומסק תפסה אצלנו את המקום הראשון בשורת ההשתייכות לדינסטיות. נראה, שיורשי ה״תפארת שלמה" ידעו להתחשב ברגש התודעה של אנשי זגלמביה רחש להם, והושיבו לבסוף את נינו של ה״תפארת שלמה", ר׳ שלמה־חנוך רבינוביץ הי״ד, בסוסנוביץ על כס האדמו״ריות. ואף הוא ידע למשוך אליו חסידים ולהטות להם חסד נעורים של רדומסק הישישה. מלבד זה תפסה מקום נכבד בערי זגלמביה גם ד,"תולדה" של רדומסק, היא שושלת קרימולוב שליד זאביארצ׳ה, שמיסדה היה נכד ד,"תפארת שלמה". גם לבית קרימולוב נוסדו קלויזים בערי זגלמביה, והשמחה היתה רבה במעונם.

הכרתי את דקלויזים של רדומסק ושל קרימלוב בערי זגלמביה בימי שמחה וגם בימי צער, אולם תמיד עבר בהם כחוט השני קו אופייני אחד: השמחה שבניגוני רדומסק גירשה מכל מקום את עניני הצער והיגון, עד שכל החסידים, מכל המתנות ראו בזה עקביות גמישה וכעין סגולה להתגברות השמחה על היגון. הניגונים ההם ידעו לעורר בנו, בלב הצעירים והאבות גם יחד, רגשות חזקים באהבת ישראל ובאהבת ארץ־ישראל. צדיקי רדומסק המליצו לחסידיהם לעלות לארץ־ישראל, ותודות לכך עלו מאות חסידים, שמצאו סדור בארץ, ואף בין החלוצים הראשונים מצויים היו מחסידי רדומסק. כעת נישא שם רדומסק מחדש בפי חסידיה שבארץ, והיא כאילו נולדה מחדש עם פתיחת קלויזים בערי הארץ. עסקני חסידי רדומסק הפועלים בארץ, הם חסידים אמיתיים, נקיי כפיים ובר לבב, המסורים בכל לבם ונפשם לבית רדומסק. הפצת חסידות רדומסק היא מטרת חייהם. ומאידך הם מוצאים ענין רב בחידוש שירת ה״זמיר" (הוא השם שבו כונו ניגוני רדומסק בין יתר החסידים) בקלויזים הרדומסקאים.

אגב, עלי להזכיר, כי הרב מקרימולוב שלח לארץ ישראל את שני חתניו. האחד הוא רב ישעיהו שפירא זצ״ל בן רבי אלימלך הצדיק מגרודז׳ינסק, שאחרי חתונתו ישב על שולחן חותנו כמה שנים, עד שעלה לארץ־ישראל והתישב בה ישיבת קבע והקים בה מפעלים לתפארת, כלכליים וישוביים. הוא שנתן יד לרבי יחזקאל הרביאבלונה לרכוש את הקרקע עליה כוננו את המושב הדתי "כפר חסידים", יסד את הסתדרות "הפועל המזרחי" ולבסוף התיישב בכפר־פינם. השני הוא רבי חנוך־הניך בורגשטין, בנו של רבי שמואל הצדיק מסוחאצ׳וב, וכעת האדמו״ר של חסידי סוחאצ׳וב בארץ־ישראל, היושב בקביעות בבית וגן בירושלים. ועוד חתן היה לו לרבי מקרימולוב, הוא הרב ישעיהו אנגלראד הי״ד, שישב מספר שנים במונדז׳יוב בשכנות לחצר בית משפחתי. - 253 -