6תאוב לע ת זקנתו תבלולים על שתי עיני ו והיה קיסגי׳־נהור . יימיט הנוראים ממשמשים ובאים ויש לדאוג בעוד מועד לבעל־מוסף . אבל מי זה יהין לעבור לפני התיבה בשטיבל הגדול המלא תלמידי חכמים יראים ושלמים במקומו של ר׳ יעק׳לה הישיש והמופלג מה״פני" ואנשי המזרח שבשטיבל ? אבל כאן תפסו את ר׳ אהרן קופלוביץ וכולם ענו פה אחד : ר׳ אהרן יהיה בעל המוסף בימים הנוראים. ר׳ אהרן , שבמשך כל ימות השנה טרוד היה במ״ט שערי מסחר ולא היה בידו זמן להקדישו לתורה , האיר יהין למלא מקומו של ר׳ יעק׳לה ומשום כך הוא התנגד בכל כהו וסירב להענות להפצרות הקהל . ברם , דעת הציבור חזקה עליו ביותר , וגדולי החסידים לא הרפו ממנו , ובעל כרחו נכנע לגדולים שבשטיבל. הגיעו ימי ראש־השנה ור׳ אהרן עם מקהלתו עומדים לפני התיבה . קולו קול ארי בוקע שחקים.. . במשך כל השנה לא פסקו לשוחח בבנדי ן במאורע . ניגוני "היה עם פיפיות " ו״חמול " של ר׳ אהרן היו חומר לחזרות ולימוד בכל השטיבל ך — והעיר היתד, כמרקחה . בינתים נותח ר׳ יעק׳לה והתבלולים נעלמו מעיניו . ושוב הגיעו הימים הנוראים . ר׳ יעק׳לה שעיניו כבר היו פקוחות עמד על חזקתו בת החמשים , מוכן להמשיך כבעל־מוסף בשטיבל הגדול. והנה , קם רעש גדול . היתכן ז כיצד לוותר על תפילתו של ר׳ אהרן ? נמנו וגמרו בהתיעצות חשובי השטיבל לנהוג כמקובל בכל בעיה חשובה ולשלוח שאלה לרבי בגור . כנהוג , היו שולחים שאלה מסוג זה באמצעות אחד מאנשי החצר המקורבים ביותר ולא פנו במישרין לרבי . ולכן קם הגבאי ר׳ אהרן מנדל וערך מכתב ארוך לגיסו של הרבי , הוא הרב הצדיק רבי הירש־הניך לוין , ובו השאלה החמורה : מצד אחד דרישתו הצודקת של הישיש ר׳ יעקה׳לה, ומצד שגי משאלתם של רוב אנשי השטיבל לשמוע תפילתו של ר׳ אהרן האברך . מאורע זה קרה דוקא בזמן , שבחצר בגור צצה ההצעה על מועמדותו של ר׳ הירש־הניך לרבנות בבנדי ן. וההצעה היתה עדיין בגדר סוד כמוס . נכנס ר׳ הירש־הניך

עם המכתב שהגיע מבנדין לקודש פנימה ומסרו לרבי. וכאן קרה הדבר, שקבע את גורל הרבנות בבנדין ובעטייה המחלוקת הגדולה הידועה כמלחמת הרבנות בבנדין. הרבי, קראו את המכתב אמר לד׳ הירש־הניך: הלא זאת היא השאלה הראשונה מהצבור בבנדין, ואתה כמי שעתיד להיות רבה של בנדין, עליך לפסוק בנידון. ואז הביע ר׳ הירש־הניך דעתו, שתפילת המוספים בשטיבל תתחלק בין שניהם, באופן שר׳ יעק׳לה יתפלל ביום ראשון של ר״ה, ור׳ אהרן יתפלל ביום השני וביום־כפור. הרבי נתן את הסכמתו בו במקום, ור׳ אהרן נעשה לבעל־מוסף קבוע בשטיבל הגדול. אבל חסידי גור בבנדין, אחר ששמעו מה שקרה בחצר הרבי, החליטו שר׳ הירש־הניך יהיה הרב בבנדין, לבר שנתקיים אחלי מלחמה קשה בעיר.

מאורע אחר אירע לר׳ אהרן עם בחירתו של ר׳ הירש־הניך כרב אב״ד בבנדין. כרב העיר היה עליו להתפלל בימים הנוראים בבית הכנסת המרכזי, שבו היה נוסח התפילה לפי נוסח הגר״א, היינו: נוסח אשכנז, עם חזן עובר לפני התיבה. ברם, לכבודו של הרב החדש שבעצמו היה לא רק חסיד אלא במידה ידועה גם רבי — החליטו גבאי בית הכנסת להזמין בעל־מוסף חסידי, והפור נפל על ר׳ אהרן, שלכבודו של ר׳ הירש־הניך הסכים להתפלל פעם הראשונה בחייו בביהכנ״ס של בעלי־בתים. מספרים, שבתפילתו הגיע לשיא האמנות ולפסגת ההבעה. מלבד מאות מתפללי בהכנ״ס הקבועים, באו גם מאות חסידים לשמוע את תפילתו. ובהגיע לברכת־כהנים — והוא עצמו כהן — עבר רטט בקהל, ובעזרת־נשים עבר לחש: הלואי, שיבנה בית המקדש במהרה ור׳ אהרן ישמש בו ככהן גדול בעבודתו. לתפילתו זו של ר׳ אהרן יצא מוניטין בחוגי החסידים, עד שאמרו: תפילתו של ר׳ אהרן "בנדינר" עולה על תפילתו של ר׳ יוסילי חנצ׳ינר שבחצר הרבי בגור.

אח צעיר בשנתיים היה לר׳ אהרן, ור׳ נתן־נטע שמו, ואף הוא היה בעל תפילה בחסד עליון. הל ה נחשב בין גדולי תלמידי־ החכמים שבבנדין, בעל לב טוב ונפש אצילית. אבל בעוד שאצל ר׳ אהרן בא הביטוי של הנשמה החסידית והכיסופין הטמיריים במיתרי הקול וכלי הנשימה — באו אלה לידי ביטוי אצל ר׳ נתן־ נטע במיתרי הלב. תפילה רגילה של ר׳ נתן־נסע בימי שבתו ת וחגים היתה מלווה התלהבות והשתפכות הנפש של חמימות מלבבת והשתוקקות אלקית, עד שנטפי זיעה נטפו מפניו והרטיבו את בגדיו מרוב חמימות... הוא היה גם בעל לב חם, ומוכן למסור כל שיש לו למען הזולת. ועוד בהיותו צעיר כשיצק מים על ידיו של הדיין המפורסם ר׳ בנציון דיין מצ׳אנסטוחוב כתלמיד מובהק, היה ר׳ בנציון אומר לר׳ משה קאפלא אבי ו של ר׳ נתן־נטע: מרגלית טובה יש לך בביתך, ועליך לשמור עליה כבבת עינך. נמלטי התופת הנאצית באושוויץ שעלו לארץ מספרים, שבתפילתו האחרונה בצבור של רבי אהרן קופלוביץ באושוויץ בליל כל־נדרי תחת כיפת השמים, התאספו כמעט כל יהודי המחנה ושמעו ברטט ובדמעות חנוקות את תפלתו הזכה והנעימה, שהניחה רושם בל־יימחה בלבם. גם בערי הארץ מזכירים חסידי גור את שמו ברטט ובקדושה ומספרים את פרשת גדולתו בתפילה ובזמרה ואת עוצם השפעתו על מאזיניו. ־ 256 -