נמפ"י31ו ת י"-י-1י / הסתדרות הציונים הכלליים •יי■ הסתדרות הציונים הכלליים היתה הראשונה מכל המפלגות 1!הפוליטיות שפעלו בעירנו, וכבר בשנות השמונים של המאה הקודמת, עם התעוררות הרעיון הציוני, נזרע הזרע הראשון של ה בבנדין. בועידת חיבת ציון בקטוביץ (1884) השתתף כנציג ציוני בנדין העסקן הנודע לשעבר, ר' בעריש פרגר, שפעל גדולות למען הציונות בעירנו. המשימה העיקרית של הציונים, שהיו מאורגנים בהסתדרות הידועה בשם "אגודת הציונים", התבטאה באיסוף כספים למען הקרן הקימת לישראל וה״קאלאניאל באנק", שמניותיו נפוצו בעירנו בשלהי המאה ה־19 בסכום של שבעת אלפים רובל, אף־על־פי שהפעולה הציונית אסורה היתה. ברוסיה מבין הציונים הראשונים ראויים להיזכר, מלבד ר׳ ב. פרגר, וו. ב. פישל, שלמה פרנקל, בעריש קויפמן, י. ה. א י ד ל׳ י ך, שלום; ק ל י י נ ר, ישעיהו וודו ו ויני ס ק׳ י והמהורה ורונצברג. שני האחרונים פעלו רבות בשדה התרבות והפצת השפה העברית בין הנוער היהודי. ערב מלחמת העולם הראשונה עמדו בראש הציונים: אברהם ליור (כעת באמריקה), יצחק ויגודזקי, נטע לוגדגר, א. ק. ליור, אלימלך רו ט נ ר, טעוו ל קלייגמן, מאיר שורץ, ב. ינובסקי, אברהם פטשניק, (כעת בברזיל), יחזקאל לסקר, משה פרגר, יהודה שניאור (יוש־ראש ועד הדר הכרמל לשעבר), מרדכי ו י ג רי ב וא. ב. קוקוטק.
בשנים ההן הצטיינו ציוני בנדין בהברחת ספרות ציונית מגרמניה והפצתה בכל רחבי רוסיה ופולין. בראש האירגון הזה עמד א. ק. ליוד, שהעביר את הספרות הציונית מגרמניה לבנדין בדרכים נסתרות, ומכאן — למרכזים הציוניים הגדולים ברוסיה. אירע, שבשנת 1914 גילתה הבולשת הרוסית על הגבול הגרמני, בצ׳אלאדז׳ הגובלת בבנדין, משלוח של ספרות ציונית בלתי ליגאלית... הז׳נדרמריה הרוסית עקבה אחר המבריחים והתחקתה על עקבותיו של א. ק. ליאור שהספיק להתחמק מידיה. מי יודע כיצד היה מסתיים הענין, אלמלא פרצה בינתיים מלחמת העולם הראשונה, והרוסים נטשו את העיר מפני צבאות גרמניה שכבשוה. בימי שלטון הגרמנים היתה "אגודת הציונים" ליגאלית, ובאסיפה הכללית הראשונה, ב־1917, בהשתתפות חבר המרכז מ. י. פרייד, נבחרו לועד: ב. פראור, אלימלך רוטנר, משה קלמן ארליך, א. ליור, נ. לוגדגר, י. ויגודזקי, צבי פפר, נ. אולרט, א. דיא׳מנט, שטאטלר וב. ברלאך. עומס העבודה הוטל בעיקר על ויגודזקי, לונדנר וליור, שבמשך מחצית יובל השנים שירתו בנאמנות את הרעיון הציוני ובאומץ־לב נלחמו את מלחמת הציונות עם כל יריביה ושונאיה מימין ומשמאל.
אברהם ליור (כינויו — "דער ווייסער") שיחק לו מזלו ונחלץ מהתופת הנאצית בהשתקעו עם כל משפחתו באמריקה, שם הוא ממשיך עסקנותו הציונית. הוא התבלט בקרב עסקני בנדין בכושר הדיבור והשכנוע שלו. המוני העם נהרו תמיד לאסיפות בהן הופיע, והאזינו לו בקשב רב לנאומיו המרתקים. הוא ייצג את ציוני בנדין במוסדות ציוניים מרכזיים ובכמה קונגרסים. פרט לפעלתנותו הציונית, טרח הרבה לטובת מוסדות מקומיים שונים: "דאברד טשיננושץ׳", "ארט", "לינת חולים" ועוד. עם קום מדינת פולין העצמאית, 1918, נעשתה בעירנו ע״י הסתדרות הציונית פעולה חשובה למען זכויותינו הלאומיות בפולין המשוחררת, ובשנת 1919 נבחר כציר לסיים הפולני הראשון, נציג יהודי זגלמביה. ד״ר ויינצי הר ייצג את הציונים גם בעירית בנדין, יחד עם הנציגות הציונית בעיריה — נכר רוטנר, וצאשה שיין, והושגו הישגים ניכרים לאוכלוסיה היהודית. פרק מיוחד מהווה מאבקם הקשה של הציונים בקהלה היהודית, שאותה השתוקקו לכבוש אנשי אגודת ישראל עם מקורביהם, ולפעמים היתה ידם על העליונה עקב תמיכת השלטונות בהם. כן ניהלו הציונים בשנות העשרים הראשונות מערכה סביב כסא הרבנות, במגמה להושיב על כס הרבנות אישיות בעלת עמדה ציונית — וללא הצלחה.
כאשר כיהן א. ליור ב־1934 סגן יושב־ראש ועד הקהלה, נפסקה כהונתו באופן שרירותי מטעם הממשלה, בהנמקה, שהוא חותר להפוך את הקהילה לזירה פוליטית, ודוחה את עניני הדת למקום השני... הפרנסים הציונים של ועד הקהלה ב־1937 היו: נטע לונדנר, לייבל גולדשטין, הרמן שטרוכליץ ז״ל ואברהם ליור. הקרע שחל בתנועת הציונים הכלליים בפולין בשנות העשרים, פקד גם את: הציונים בעירנו, שמנהיגיהם ורוב חבריהם נטו לסיעת "על המשמר" מיסודו של יצחק גרינבוים. הפילוג הזה לשני מחנות יריבים בתנועה אחת ("על המשמר" ו״עת לבנות"), היה בעוכרי ההסתדרות הציונית, שנחלשה לא מעט מחמת הסכסוכים הפנימיים שבהם נעזרו מתנגדיה של הציונות. התוצאות לא איחרו לבוא בבחירות לעירית בנדין, בהן זכו הציונים הכלליים במספר מועט של מנדטים, ועל כך התריעה העתונות הציונית המרכזית. המצב שופר רק ב־1939, חדשים מספר לפני פרוץ המלחמה, כאשר הציונים הכלליים הלכו לבחירות לעיריה ברשימה מלוכדת עם יתר המפלגות הציוניות, שזכתה ב־7 מבין 15 הצירים היהודים. גם בבחירות לקונגרסים ציוניים היתה ידם של הכלליים על התחתונה, לעומת יתר הסיעות. הציונים הכלליים לא דאגו בעוד מועד לחנך נוער משלהם, שבלעדיו לא תיתכן התפתחותה של תנועה פוליטית. העדר נוער מאורגן הדאיג את העסקנים, ורק בתחילת שנות השלושים סייעו בהקמת "הנוער הציוני" וטיפוחו.
מאידך, נתבלטה ההסתדרות הציונית בבנדין בעבודתה המפוארת למען הקרנות הלאומיות, והיתה. דוגמה ומופת ליתר הקהילות. מבין עסקני המקום שלא צוינו ברשימה זו, שרובם אינם עוד בחיים נזכיר את: מאיר צימברקנופף, יצחק רום, פלץ, הנדל אלטמן, דוד רמבישבסקי, אברהם המפל, ברוך בראמא, פרנקל, פוטש, כאפר, זשמודזקי, י. מ. קורלנד, נחמן טננברג, א. ז. בורנשטיין, מרדכי ארליך, מארק שיין, טוביה מרין, (שניהם בישראל) ואחרים. 257 -