עט פרוץ העלייה השלישית לשנת 1919, הגיעו לבנדין חשוטנת על הגבול, חלוצים רבים מרוסיה ומפולין בדרכם לארץ־ישראל באורח ליגאלי ובלתי־ליגאלי. חברי צעירי־ציון דאגו להם בכל, וציידו אותם בכל הדרוש בדרכם לארץ. מועדון מיוחד לא היה לצעירי ציון, והם קנו שביתה לעצמם באולם הציונים הכלליים. מפאת האולם המשותף היו תמיד ביניהם סכסוכים, ולבסוף נדחקו צעירי־ציון ממנו ונשארו כמה שנים ללא מועדת. ט״באפרייאונג" מספר 6, מארס 1919, קוראים אנו: "הפרקציה שלנו קיימה את אסיפתה הכללית השנתית. היושב־ראש, יצחק טנצר (ישראל), מרצה על יסודותיה העיקריים של תנועתנו. אחרי מסירת דינים וחשבונות היו ויכוחים. נשמעו טענות נגד הועד על אי־פעילותו. ענו למתווכחים חברי הועד והצביעו על התנאים הקשים בהם הם נתקלים. נבחר ועד חדש: משד. קמינר, רוזנקויט, ליכמן, א. המפל, פוטרמן, דנציגר, ליור, שנברג, הלר והחברות נייברג הלה וזילברשץ אסתר. ...240 חברים נמנים עם מפלגתנו, ביניהם אחדים מיוצאי "פועלי־ציוך ו״בונד". פעילות ועדות לעניני ארץ־ישראל, "תרבות", קרן קיימת לישראל, עתונות ועוד. שבוע שבוע נערכות הרצאות ושיחות־חברים בנושאים שונים. באחרונה הרצו אצלנו אלי מנחם מקראקא, אלתר ארליך מסוסנוביץ (ישראל), גרויצקי מוארשה. בשדה התרבות פעיל משה קמינר. בקרוב יבקרנו החבר זאב אייזנברג (ברזילי, טבע בירקון) מוארשה, שיישא הרצאות פומביות אחדות".
ב״באפרייאונג״ מספר 20/21, אוקטובר 1919, כותב אהרן המפל: ״מתוך 240 חברינו הרשומים נשארו רק 150, לא משום שעזבונו, אלא עקב גיוסם לצבא. אמנם, כמה עשרות הורחקו בשל אדישותם ואי ציותם להחלטות הועד. נחלשנו, אך בקרוב נתאושש שוב ונתחזק. אנו פותחים טקרוט מועדון לילדים. אנו פעילים בקרן הקיימת. פעולת התרטות מתנהלת ע״י קמינר, רוזנקויט והמפל. חברנו יעקב ארליך מנהל בעירית בנדין פעולה מסועפת ברוח הפרקציה. הוא נבחר כמזכיר־משנה בעיריה. רוב חברינו מאוגדים בארגונים מקצועיים. ברשותנו ספריה גדולה, הכוללת ספרים מובחרים בספרות כללית ועברידיהודית ואוהדיגו מבקרים בהן. בחול־המועד סוכות מארגנים "יום־פרח" (בלימל־טאג), ששני שלישים מהכנסותיו נועדו לקהק״ל ושליש אחד לספריתנו. ייסדנו הסתדרות נוער "השחר" המונה 120 חברים". הפולמוס על הגדרת המפלגה לסוציאליזם חדר גם לסניף צעירי־ציון בבנדין ונבעו חילוקי־דעות, שבעטיים התגבשו שני גושים: "שמאליים", כלומר אלה שהכירו בעקרונות הסוציאליזם (והיו הרוב בסניף), שנספחו מעתה לתנועת "צעירי־ציון הסו־ ציאליסטים" (צ. ס.), ו״הימניים" שנצטרפו למפלגת העבודה הציונית ״התאחדות״, שנוסדה ב־1920. מעטים חזרו לצור־מחצבתם — למסגרת הציונים הכלליים, שראו בעין רעה את ה״הפיכה" שהתחוללה בצעירי ציון, קטרגו נגדם ושללו מהם את המועדון כדי להפעיל לחץ בל יצטרפו לסוציאליסטים.
חברי צ. ס. החדשים, שראו עצמם מקופחים, פירסמו מודעות מודפסות ברחובות העיר בשם "צום שאנד־סלופ" (אל עמוד הקלת), בהן הוקיעו את ועד הציונים הכלליים על רדיפותיהם והרחקתם מן האולם. הגיעו הדברים לשערוריות. בעתון המפלגתי, מארס 1921 ופברואר 1922, נתפרסמו שתי כתבות: "קיימנו אסיפת־יסוד של מפלגת "צעירי־ציון (צ. ם.) ונבחר ועד מורכב מהחברים: קמינר יושב ראש, רוזנבלום סגן־יו״ר, פראוור (מזכיר), פרידברג (גזבר), מ. טננבוים, ליכטמן, קוזלובסקי, קבוצת חברי צעירי־ציון בחווה חקלאית של החלוץ, 1919 אגרופע חברים פון צעירי־ציון אויף דער פארם פון החלוץ עומדים מימין לשמאל: יצחק זילברשאץ, דוד הוניגמן (נפטר בישראל), מיכל רוטנברג־־שליוקה (ישראל), לאה שפירא־גרוסמן (נפטרה בישראל), זאיונץ, מרדכי טננבוים, (שניהם בישראל), פרנס יושבים: בלה זארומף־הלנגלס (ישראל), שרה טאומן, סננבוים (פאריס) - 260 -