קבוצת חברי בית״ר בזגלמביה בקורס להכשרת מדריכים בבנדין א גרופע בית״ר־מיטגלידער אוי ף א ן אינסטרוקטארן־קורס אין בענדי ן הדרגות. בראש "ברית החייל" עמד המפקח משה גלידמן, אחריו שימש במפקד עד ליום פרוץ המלחמה העולמית השניה. זיגל (בישראל). יתר חברי המפקדה היו: א. פאראמול, מ. פאקטור, א. לנדוי, א. פלדמן, זליג זילברפניג (השנים האחרונות בישראל) וכן אהוב הצבור הבנדינאי איש "עמך" מרדכי ווינר, שנספה בתאונה לאחר חש להציל פועל צעיר שעבד אצלו בתיקון בור שופבין, ושניהם מתו מיתת חנק בגאזים שפרצו מהבור. "ברית החיל" היה לגורם הגנה חשוב, והאנטישמיים שניסו לערוך פרעות ביהודי העיר נסוגו לא פעם בבושת פנים לאחר שטעמו נחת זרועם של אנשיו. הם פיתחו גם פעולת תרבות נרחבת, שבראשה עמד הניק ארליך (נפטר ב־1957 בישראל) ועיקר עבודתם התרכזה בשדה הציונות, ותודות לכך נתקרבו לציונות רבים שהיו רחוקים ממנה. בשנת 1934 הוקם הסניף של הארגון הדתי "ברית ישורון", שבראשו עמד דוד ברוקנר (בישראל), משה הלר, מיכאל פאקטור ועוד. הארגון משך אליו חברים מהחוגים הדתיים, וכן נצטרפו אליו חברים משורות "המזרחי" ו״אגודת־ישראל". ם. י / הסתדרות "11יצ1"
•י■ בגדים קיימים היה סניף חזק של הסתדרות עולמית לנשים £■■ ציוניות וויצו, שנוסד בעירנו בשנות העשרים. היו להסתדרות זו כל הנתונים להתפתחות מהירה ומבורכת, הואיל ונמצאו בעירנו נשים פעילות, שהתמסרו לה בלב ובנפש ונשאו בכל דאגותיה, הגבירות היקרות, שאינן עוד: נכה רוטנר וחוד. הוטנר ואחרות. הן הזניחו עניני פרט ומשפחה בגלל פעילותן המופלגת בויצו שחימה בעיניהן כשליחות קדושה ודעתן נתונה היתה תמיד לענין זה: האיך להגדיל את האגודה ולהאדירה ולמשוך אליה חברות חדשות. במשך עשר שנות קיומה של התנועה הרביזיוניסטית ביקרו בעיר אישי התנועה זאב ז׳בוטינסקי, אבא אחימאיר, אורי צבי גרינברג, ד״ר א. אלטמן, מאיר גרוסמן, ד״ר זאב פ. ווייזל, אייזיק רמבה ואחרים. אחת הפעולות הגדולות של בית״ר היתה. ארגונה של חעלי ה הבלתי־ליגאלית (עליה ב׳) שרבים מחבריה נצלו ועלו בדרך זו לארץ. במיוחד יש להזכיר את יעקב קייזר, שהתמסר בכל נימי נפשו לפעולה זו. כן יש להזכיר את הביתרי שמואל ביאליקה, שנפל בנגב במלחמת הקוממיות. עם פרוץ המלחמה נצטמצמה פעילותה של התנועה, והיתה. קיימת בחשאי עד לחיסולה של יהדות בנדין. תצויין במיוחד הביתרית הצעירה הלנקה זיגל, שפעלה בזמן המלחמה בבית החולים היהודי בסוסנוביץ, ואף על פי שהיתה לה האפשרות להינצל, לא רצתה לעזוב את החולים והלכה יחד עמם לכבשני אושביץ. הי״ד.
דומני, לא היתה אשה. בעלת הברית הציונית, שלא מצאה מקומה בוויצו, תודות למרצן הרב של שתי העסקניות הנזכרות ועוזרותיהן הנאמנות. המנוחה חנה רוטנר, המתכננת והמוציאה לפועל, היתה אשה משכילה ונואמת נדירה בין נשים, שלטה בעברית ונאומיו*. בלשון זו קסמו לכל. זכורני ביקורו של נחום סוקולוב בקטוביץ בשנות העשרים, כאשר המנוחה רוטנר קבלתהו בברכה עברית נמלצת שהמנהיג הציוני הדגול התרשם ממנה, ־ לחץ ידה והפליג בשבחה. היתה חברה במוסדות המרכזיים של ויצו בפולין ומשתתפת בכל ועידותיה. - 273 -