כנתיגי״חוץ, שהצליחו להגיע למחנה ריעוז שנועד בשביל נתיני־חוץ ואני ביניהם . עמדנו בקשרים גם עם ברלין באמצעות החבר גדבק (נמצא בארץ) ועם המדריך המסור והחביב של הנוער האוסטרי, החבר אהרן מנצ׳ר ז״ל בוינה, שגם הוא ביקר אותנו (נספה באושוויץ) . בשלהי 1942 נוכחנו לדעת, שתהליך חיסול של יהודי פולין מסתיים והולד״ועתה בא תורנו . שמענו, שרק העוסקים במפעלי־ הצבא בלבד ישארו בעבודתם, ויתרם דינם נגזר ומשפטם נחרץ . חברי החווה החקלאית והנוער עשו כל מאמץ לחדור למפעלי הצבא. אני ועוד חברים הצלחנו להתקבל למתפרה גדולה בה הועסקו כששת אלפים איש . בתוך עבודתי, במחסן הבגדים, היתה . לי האפשרות לעמוד בקשרים עם חברי המחתרת . מבית־המלאכה הזה יצאה בשליחות לוארשה חברתנו אדז׳יה פם חזון ז״ל (חברת השוה״צ וקשרית הארגון היהודי הלאומי בזלגמביה) ובדרכה חזרה אלינו, בהעבירה לנו נשק, נפלה בידי הגרמנים ונורתה . יהי זכר הגבורה האמיצה חכריתר חברינו, שנפלו על משמרתם, שמור לנצח בלבותינו ! בהגיע הדרכונים בשבילנו, חששנו לא מעט פן יוודע הדבר לשלטונות, כי ידענו על מקרים קודמים, שנתיני ארץ־ישראל, אשר נקלעו עם פרוץ המלחמה בעירנו, הוחזרו כביכול, לארצם — ובדרכם נורו, לוטה ערפל היה עתידנו, אך לא היה לנו מה להפסיד, ואף־על־סי־כן לחשה גחלת תקוה בלבנו, אולי יתרחש נס ונשאר בחיים.

בין יתר החפצים הטמנתי באמתחתי את דגל גורדוניד. בתוך צפית של כרית. בבואנו ל״אינטרנירונג־לאגר" נתקל איש הגיסטאפו בעת בדיקת החפצים בדגל, אך לא ידע מהו. לרגע ניצבתי נבוך ותוהה, לבי פועם פן אתפס בקלקלתי, אך לא איבדתי עשתונותי, העמדתי פני תמים ועניתי בשלווה, שזהו... "געבעטס־טוך", כלומר — טלית לפולחן התפילה. החייל נעץ בי מבט של תמיהה חע״ם פשט על פניו המגושמות. כשלעצמי התפלאתי על חוצפתי ועוז רוחי. "הטלית" לא נפסלה, לא הוחרמה והשאירוד. בצרור חפצי. עטפתי שוב את הדגל בצפית והחזקתי כ ל הזמן, בהיותי במחנה. בין קרשי מיטתי שמרתי עליו ולא גרעתי עין ממנו בטלטולי־ דרכי. השריד היחיד של הסתדרותי, בה גדלתי והתחנכתי, הגיע עמי בשלום לארץ ישראל. באפריל 1945 שוחרר המחנה שלנו על־ידי הצרפתים, וכעבור שנתיים עליתי לארץ ומסרתי את דגלנו למזכרת ולגניזה במזכירות חבר הקבוצות. להלן תיאור יום באחת ממושבות־הקיץ של גורדוניה, לפי שפורסם ב״זאגלעמביער צייטונג״, 1938, (שנכתב בידי לייבל קרנר ז״ל):

"."עוד בריחו ק ר ב מ ן הכפ ר ריצרקא־דולנא, שלי ד רייצ׳ה שבשלזיה, מקו ם ש ם שוכ ן מחנ ה הקי ץ ש ל גורדוניה, אפש ר היד. להבחין ב ו לפ י הדגלי ם הלאומיי ם שהתנופפ ו מע ל תור ן גבוה, ולפי שאו ן הנעורי ם המהדה ד בקרב ת המקום. בהגיענ ו א ל השע ר המקושט ש ל המחנ ה אירע ה לנ ו "תקרית", דהיינו: שנ י ילדי ם העומדים ע ל המשמ ר מעכבי ם אותנ ו וחוסמי ם בעדנ ו א ת הדרך, בהתנצלם באדיבו ת ובחיו ך חינני, שבל י הרשו ת מטע ם המט ה הכניסה אסור ה לכול, א ף לנו, הג ם שאנ ו מוכרי ם להם, א ך המשמע ת והתקנון מחייבי ם זאת. בינתיים ר ץ מישה ו להודי ע לחבר י ההנהל ה ע ל בואנו. האישו ר ניתן והשערי ם נפתח ו לפנינו. בחצ ר המחנ ה ניכרו ת הכנו ת קדחתניות לקרא ת בו א יו ם המנוחה, לכבו ד שב ת המלכה. במרכ ז המגרש ע ל ככ ר מקושט ת במיוחד, הועמד ו שולחנו ת מכוסי ם מפו ת צחורות ופמוטו ת להדלק ת נרו ת שבת. הילדי ם לבושי ם חגיגי ת מתישבים לי ד השולחנו ת הערוכי ם והמסודרי ם בצור ת או ת "חית", וממתינים בצפיד. להתחל ת הטק ס ש ל קבל ת שבת. אנו, האורחים, מוזמני ם לחד ר המזכירות. התוודענ ו לאחראים, שעליהם הוטל ה המשימ ה לנה ל א ת המחנ ה ומפיה ם נוד ע לנו, שהתקבצו כא ן כתשעי ם חניכי ם מתנוע ת גורדוניד. בזגלמביה, מחול - קים בגדודי ם שוני ם לפ י גילם. תכני ת היו ם היא: פעולו ת צופיות, ההנהגה המקומי ת ש ל "גורדוניה" בשנו ת המלחמ ה ב* 1940 די ארט־לייטונ ג פו ן ״גורדוניה״ אי ן 1940

עומדים מימין לשמאל: א. רוזנברג, הנקה אפשטין, אברהם מנלה, רבקה קופרברג, צבי קנר. יושבים!: חנה פשניצה—כהן, אברהם טננברג, הנקה בורנשטין, יוסף שוימר, חנה גראואר. - 288 ־