אמוני״־התעמלות, רחיצה בנתר, טיולים ומובן, גם פעולת תרבותית — חינוכית לא תחסר. השמש נוטה לשקיעה ודמדומי הערב עוטים את המחנה, שבו השלך הס, כי מתחילה קבלת שבת. אחרי דברי הקדמה וקריאת פרקים מסידרת השבוע, מוגשת סעודת־שבת מסורתית — יין, חלות, דגים ועוד מאכלים טעימים לחך. המטבח המתנהל בהשגחת בעלת־ המשק, מרת מרים ליור המסורה (רעיתו של דוד ליור המעתיק) מצוייד בכל־טוב, ומראה פני הנופשים מעיד על תזונה טובה. בגמר הארוחה הערבה פורצים הילדים בשירה ובריקודים. עם מתן אות ענוגה למנוחה בתקיעת החצוצרה, שוקע המחנה העליז בתרדמת שבת ענוגה. לא אתאר את מהלך מחרת־היום, את השבת שעברה עלינו באכסניה אחת עם ילדי ישראל, אך אסתפק בתיאור "שלש סעודות" ובסיום השבת. עם רדת היום נעלמת לאטד, החמה. באופק נדלקים ומאדימים השמים ונדמה לך, כאילו העולם כולו אחוז תבערה. רוח העליצות הממלאה את חלל המחנה במשך רוב שעות היום שוככת לרגע והשובבות פגה קמעה. הפנים משולהבות וגסוכות אורה. את טקס "עונג השבת" פותח דוד ליוד המספר אגדת־געגועים על המשיח, שפעמיו נשמעים והולכים, ועם ישראל גאול ייגאל במולדתו, ארץ האבות. כל המסובים מקשיבים קשב רב ומחשבותיהם נתונות למרחקים, שהם כה קרובים לנפשם, לאדמת ארץ־ישראל, כמיהת־לבם.

שוב פורצת שירה: הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. הידיים משתלבות ונאחזות זו בזו, הרגלים מתרוממות ורוקעות, מתנועעות במעגל הרוקד. השירים "מי כעמך ישראל, עם סגולה!" ו״עם ישראל חי"! בוקעים בדממת הערב. להבות המדורה שהודלקה מיתמרות ומזדקרות ומפזרות את צללי החשכה ואופפות את פני הסביבה. שרים ללא הפסק והרוקדים אינם יודעים עייפות מהי. שיר אחד נגמר, וכבר מפזמים את הזמר השני, והלא שירים אינם חסרים, שירים עליזים ושירים האוצרים אהבה עזה לארץ ישראל. והלב כה כמה ועורג. ן* נועת "פרייהייט" בבנדין צמחה מנבכי מאוויו של נוער 1 *תוסס, המחפש ביטוי לעצמו ופורקן ללבטיו בבעיות מדיניות וחברתיות שהסעירו גם את הציבור היהודי. השאיבה מהמעיינות העממיים של בנדין היהודית, היתה גורם נכבד בליכודם של הנוער ותרומתו לחיי הציבור וחישלה את כוח העמידה של יהודי בנדין במאבקיה השונים. דומה, כי קדמו לה תנועות־נוער אחרות, שמשכו נערים ונערות משכבות שונות. ברם, לא היתה, כמוה לחדירה עמוקה לנפשו של הנוער. תנועות הנוער שהתנכרו לשאיפות הלאומיות והציוניות, או שהתעלמו מבעיותיו החברתיות של הנוער ושכבות מוצאו, לא יכלו לעורר הד בקרב המוני הצעירים, ומשום כך לא היתה, תנועה שהיתה בידה לעמוד נגד כוח־המשיכה של •"פרייהייט", שחינכה את הנוער לאידיאלים הציוניים־סוציאליסטיים, להגשמה עצמית ולחלוציות.

"פרייהייט", נוסד ה ב־1926 בוארשה, ותקופ ה קצר ה אחר י כ ן היחד, לתנוע ת נוע ר המונית . ■אלי שבשמי ם! מני ן שוא ב הנוע ר שלנ ו א ת הכו ח לשי ר ולרקו ד ללא ליאו ת ובל י קץ, אול י ברצונ ו למצו א פורק ן לעצ ב ולתוג ה העצורים בל ב היהוד י הכוא ב? אול י חפצ ו להבי ע א ת אמונת ם הבלתי* נרתעת, ששו ם מכשולי ם ואבגי־נגף, שאנ ו נתקלי ם בה ם בדר ך לפדותנ ו השלמה, ל א ירתיעונ ו מהגשמ ת תקוו ת שנו ת אלפיים? והממרה מתלקח ת יות ר ויותר, מש ל ביקש ה להעיד, שג ם להבת ־ האש בל ב הנוע ר ל א תכב ה לעולמים. ע ד מאוח ר בליל ה ל א פסק ו הצחוק וצהלת־רינה. שלמה צימ ר מ ן (מפעיל י גודדוני ה בבנדי ן וממארגנ י ההגנה, נפל ע ל משמרתו, המעתיק) מסיי ם א ת חגיג ת יו ם השב ת ונפר ד מהאורחים הרבים, מהור י הילדים, שבא ו לבלו ת בנעימי ם בצוות א עם ילד י ישרא ל המבשרי ם א ת העתי ד והסוללי ם לנ ו דר ך לא״י. כל המחנ ה שר: "אנ ו עולי ם ושרים"! מושפעי ם מההשרא ה העמוקה, שאפפתנו, ל א ק ם בנ ו הרצו ן לעזו ב פינודח ן זאת. כן, זא ת היתד , לנו י שב ת מבורכת, וחב ל ר ק שבאנ ו לכא ן ליו ם אחד בלבד. "דרור עם הפילו ג בתנוע ת פועלי־ציו ן נתהוו ה חל ל רי ק ברחו ב היהודי, והי ה הכר ח להתחי ל לבנו ת הכ ל מחדש.

למעשה, קדמו ויכוחים רבים ונוקבים בין החלקים השונים של התנועה המפולגת, ויערות האורן שבעיירה זומבקוביץ (מרחק 14 קילומטר מבנדין) שימשו להם אכסניה בימי ראשון בשבוע במשך חודשי הקיץ, וספגו לתוכם את הפולמוס הסוער במשך רוב שעות היום. היציאה מהעיר, ולו גם ליום אחד, אל מרחבי הטבע, פעלה את פעולתה החיובית לגיבושו וליכודו של הנוער היהודי העירוני ולהחדיר בו רוח חדשה. פגישות אלה וגרעיני הנוער של צעירי ציון שימשו יסוד ראשון לצמיחתה של תנועת "פרייהייט" שכבשה במשך השנים שכבות רבות של הנוער בבנדין בהדרכתם של אלה מחברי מפלגת פועלי־ציון צ.ם. שנשארו נאמנים ליסודות התנועה. נוצרו התאים הראשונים. אחד אחד נתלכדו מהפינות הנדחות נערות ונערים לחיי אליעזר קרני(קרשניצקי) / "פרייהייט" -י - ־ 289 ־