צוותא וחברה, שירה, שיחות רעיוניות, טיולים ובו/כל אלה היו לחוויות בלתי־נשכחות שנחרתו עמוק בלבותיהם, והגבירו דבקותם בתנועה שראו בה חזות הבל. אך טבעי היה הדבר, שתנועה זו תצמיח מתוכה את מדריכיה, מנהיגיה ומבוני פעולותיה. ואמנם, עד מהרה התבלטו צעירים אשר ניסו בהצלחה להוכיח את בגרותם הרעיונית. נסיונותיה של התנועה הקומוניסטית לחדור לנוער הסוציאליסטי ולכרסם אותו מבפנים לא פסחו גם על "פרייהייט" בבנדין. הדברים הגיעו עד .כדי כך, שפעולת המחתרת של התנועה הקומוניסטית מצאה לה אחיזה בכמה צעירים שבהסתדרותנו, אולם דבר זה נתגלָה בטרם שהספיקו הקומוניסטים להתבסס ונסיונם חוסל. לשם העמקת הכרתם וחינוכם הרעיוני של חברינו הוקמו חוגים רעיוניים על ברוכוב, ם י ד ק י ן וכד, בהם למדו את יסודות ציונות העבודה, התפתחות תנועת הפועלים בארץ, קראו יחד בכתבי אוטו באואור קאוטסקי ואחרים. נערכו שיחות כלליות ונשפי "שאלות ותשובות". הפעולה התנהלה באולם "פרייהייט" במרתפי בית פיאקארסקי, ברחוב מודז׳יובסקא, שגע שורעש ערב־ערב, עד לשעות המאוחרות ובימי מועד בכל שעות היום. המוני חברים וחברות נתרכזו באן, עד שהיה קטן המקום מהכיל את כולם והיה הכרח לקיים את פעולות החוגים בבתים פרטיים, ובחדשי הקיץ על הגבעה ("גורקא") נטועת העצים, המרופדת דשא שהקיפה את המבצר העתיק.
המפנה הרציני החשוב ביותר חל בתנועה עם פרוץ מאורעות תרפ״ט בארץ. עמדתם של הקומוניסטים ו״בונד", פרסומיהם והופעותיהם, פעלו את פעולתם ההפוכה להם נתכוונו. עתה נתגלָה פרצופם האמתי לעיני בל. עזה במיוחד היתה ההתמרמרות בשורות "פריי־חייט", אשר שרשיה החלוציים היו איתנים ואת עתידה ראתה בארץ ישראל. צעירים רבים, שהרגישו עד כה קרבה לתנועות של שונאי ציון נתרחקו מהן והצטרפו אלינו בימי המאורעות ואחריהם. רבים התחילו להתכונן לצאת לקבוצי הכשרה ולעלות לארץ. תנועתנו היתד היחידה בעיר שנפגשה עם תנועות נוער סוציאליסטיות לא-יהודיות. קיימנו קשר עם הנוער הפולני הסוציאליסטי, אם־כי שונאי־ציון חיבלו בנו. תמיד היה עלינו להסביר 'לגויים את מהותנו הציונית החלוצית. של מתנכרים אנשי "בונד" והקומוניסטים היהודיים. תנועתנו ראתה את עצמה מתבגרת, כובשת ומעמיסה על עצמה נטל אחריות לחניכיה. וכתנועה של בוגרים לא יכלה להניח מאות צעירים, שקשה היה להם למצוא את מקומם במסגרתנו, ולכן הקימה את ״פרייער סקויט״ — תנועת צופים חפשיח, ובדרך כך הורחבה המסגרת החינוכית של התנועה הציוניתודהסוציאליסטית בתוספת של שכבה צעירה.
חברי "פרייהייט" ובראשם מרי ם ג י י מ ן התמסרו לחינוך שכבה צעירה זו, שחבריה היו יוצאי ה״חדר" ובאו מבתי עמלים, שלא דאגו להשכלת ילדיהם. לא היתה לנו משום־מה השפעה על יוצאי בתי־הספר, רק נדירים מהם הצטרפו אלינו. לחיזוק פעולת ההסברה והחינוך אי־אפשר היה להסתפק עוד בפעולות בשעות הערב אחרי יום־העבודה בלבד. לכן אורגנו סמינריונים שנמשכו שבוע-שבועיים, שנתקיימו בכפרים, והשתתפו בהם שליחי תנועת העבודה בארץ כטבנקין, שרף ואחרים. עברו שנים. הנערים והנערות היו לבחורים ובחורות, והוחלט להעבירם למפלגה. והנה עוררה החלטה זו מרד גלוי: עשרות־ עשרות חברים סירבו להשלים עם הדבר ונאבקו על זכותם להישאר ב״פרייהייט", שמצאו בה את מקומם והתקשרו אליה בקשרי חיבה. רק לאחר שידולים רבים ומתוך פשרות שונות נמצא פתרון לשאלה זו, שהביאתנו עד כדי משבר ממש. חוויה מיוחדת היתה לנו בהקמת פלוגת הכשרה של הקיבוץ חברי ועד הגוער (פרייהייט) ב־1925 עומדים מימין: לייבל קוקוטק, מרדכי בדינר, בן ציון קלינמן, בנימין אדלרפליגל, יושבים: יצחק שיגרמו, סרשטנפלד, מרדכי טננבוים, הינדע טננבוים, הניעק טננבוים, ישראל צווייגנבוים. - 290 ־