ה. תרבות רחני ד משה ר״נק ד / ניצני תחיית השפה העברית בסדין (אגודת "עבריה") *•מלחמת העולם הראשונה פגעה קשה באוכלוסיה היהודית, !■■שמקורות פרנסתה נתדלדלו. והנה ׳;בעצומם של ימים מדאיגים והרהורים מטרידים על ההווה והעתיד כאחד, נמצאו בעירנו אנשים מעטים, שבעיות עמם היו קרובות ללבם ולא שבהון אף בשעה הרת־עולם זו, והם הגו את רעיון הנחלת הלשון העברית לנוער. ואכן, בהגשמתו הכניס שביב־תוחלת וקרן־אור לחשכת חיינו, ושימש יסוד לתנועה הציונית בעירנו על כל מפלגותיה וזרמיה. באוקטובר 1914 נתכנסו: ט. קלינמן, י. ל. ט ר ו י ב, ׳מ. רוטנ׳ברג (שלשתם נרצחו), מרת קובלסקה־ג^ויבןר ד (כעת בישראל) וכותב הטורים האלה, לדון על מימוש הרעיון. החלטנו לייסד אגודה, שמטרתה להנחיל את שפתנו הלאומית לשכבות־העם. קראנו אותה בשם "עבריה" והיתה לנו מקור עידוד ומילאה את לבותינו חדווה. במרוצת הזמן הצטרף אלינו גם אלימלך רו ט נ ר ז״ל, ציוני ועברי מסור בכל נפשו ומאודו, שפעל הרבה למעננו והיה יושב־ראש הועד המארגנת של אגודתנו. גיסנו לפעולתנו את המורים המקומיים: סובוטקה, ז י ל ב ר *
ברג, לונדנר וזיידמן (כולם נטבחו), שעשו במיטב יכולתם בשדה ההוראה. גם המורים הורג ל וינובסקי, זכרונם לברכה, שלא היו מבני־העיר, עסקו בלמוד העברית בבנדין ונענו ברצון להזמנתנו. השעורים נערכו בשעות־הערב בבית־הספר של מ. ל. סנדישב (נפטר מישראל). ראינו ברכה בעמלנו, כי לשעורי העברית נרשמו מאות תלמידים. ראוי לציין, שאף מחוגים דתיים וממשפחות מתבוללות פנו אלינו. לא קלה היתה עבודתנו, כי נתקלנו בקשיים כספיים רבים. שכר־הלמוד אשר התלמידים נשאו בו, לא כיסה את ההוצאות הכרוכות בכך, והוכרחנו לחפש דרכים שונות לכיסוי הגרעון שהכביד עלינו. למטרה זו הקימונו ארגון של אוהדים, שהשתתפו בתשלומים חדשיים, ויזמנו הופעות שונות (הרצאות, נשפים, הצגות וימי־סרט) לשם השגת הכספים הדרושים לנו. היינו פעילים גם בשדה־האמנות. ליד האגודה נוסדה להקה תיאטרונית, בהדרכת המורה הכשרוני ז י ל ב ר ב רג, שהציגה כפעם בפעם מחזות שוגים שנתקבלו באהבה על ידי הצופים. רוב ה״שחקנים" היו נערים, שגייסנום מ״החדרים המתוקנים" ומבית ' הספר ה״מודרני", שאז היו כבר קיימים אצלנו.
לא מעט הפרעות היו לנו מצד החוגים החרדים, אשר אגודתנו עוררה את חמתם וראו בפעולתנו... חילול לשון הקודש. ביחוד הסיתו נגדנו חסידי הרבי מגור, שאיימו בחרם על ההורים שילדיהם מבקרים ב״עבריה" ויוצאים לתרבות רעה... אנו לא נרתענו. גם מלמדי דרדקי דעתם לא היתה נוחה מפעולתנו, כי חששו לפרנסתם. עם התפתחותה של "עבריה" נספחו אליה: מרים טנגבויים, צבי פםר, מוטל ארליך, יחיאל טנצר, יהודה שנברג (שאינם עוד בחיים) ומרת רעכיל גרויברט—גוטמן שהאיר לה מזלה וניצלה מאימי השואה ועלתה עם ילדיה לישראל. לא הסתפקנו בהוראת השפה העברית בלבד, אלא ניהלנו גם פעולה תרבותית, שהשתתף בה ביהוד החבר דוד מלץ׳ איש עין חרוד. נוסדו גם חוגים ללימוד התנ״ך. פעולה מבורכת זאת נמשכה כל שנות המלחמה. בשבח 1917, עם הכרזת הצהרת־בלפור, צצו בעירנו ארגונים ציוניים שונים וחברינו, אשר היו פעילים "בעבדיה" נצטרפו אליהם והיו הרוח החיה בהם. אגודת "עבריה" מצאה המשכה באגודת "תרבות", שנוסדה בעירנו כעבור זמן.
יוקם בזה ציון וזכר למורה ר׳ יוסף ורונצברג, מראשוני המורים והציונים, שפעל בעירנו בשנים הראשונות של המאה. ראשית פעולתו נעוצה באגודת "חובבי־ציון", שאת רעיונותיה הנחיל לתושבי העיר והצית געגועיהם לציון. אוהב השפה העברית ועשה הרבה להפצתה. רבים האנשים שרכשו ממנו השכלתם העברית. תמיד שקוע בעיון ובלמוד, מחנך ומורה ברוך־כשרונות, שנתבע וטופח ותלמידיו הרבים שאבו תורה ממקורו המפכה. בבנדין פעלו מורים עבריים רבים, ר, יוסף ורונצברג מן המעולים שבהם. זכרו שמור בלב אחרוני תלמידיו המעטים בישראל! הסופר דוד מלץ (עין חרוד) עם קבוצת חניכות דער שרייגער דוד מאלעץ (עין חרוד) מים אגרוסע שילערינס עומדים מימין לשמאל: שנולד, טננבוים, דוד מלץ, זלמנוביץ (סרים), שנולד יושבים: דימנד (אשתו של סרנץ קפקד.), פרידה גראוגרט, שרחלסקר—קובלסקי. צעשארינפקי - 294 ־