ם. ה. / הסתדרות "תרבות" בשנות העשרים הראשונות נוסדה אגודת "תרבות", מסונפת למרכז בוארשה, להחדרת העברית בכל חוגי הציבור ופיתוח רשת חינוך עברי. עם "תרבות" נמנו כל המפלגות הציוניות המקומיות, פרט ל״מזרחי", בעל רשת בתי־ספר משלו. פועלי־ ציון — צ. ם. נמנו עם חסידי ציש״א (נאציאנאלע יידישע שול־ ארגאניזאציע) אך כיבדו את השפה העברית ואילו פועלי ציון שמאל הכירו בצי״ש א (צענטראלע ייד. שול ארגאניזאציע) וחייבו חינוך ותרבות בלשון יידיש. בוועד המקומי של "תרבות" מיוצגים היו באי־כוח הציונים הכלליים, מפלגת "התאחדות", הסתדרות "השחר", הרביזיוניסטים, הסתדרויות "השומר הצעיר", "גורדוניה" ו״השומר־הלאומי", אולם כולם פעלו אך מעט למען האגודה בעירנו, מאחר שכל מרצם נתון היה לארגוניהם. ליד "תרבות" היתה ספריה עשירה, עוד מימי "עבריה", אך קוראיה מעטים היו מחמת מחסור במעון קבוע. המפריד. נדדה ועברה מבית לבית עד שנמצאה לה פינה נידחת, באולם הציונים הכלליים. באין ספרן בשכר לא היה דואג לספריה, לביצורה ולרכישת ספרים חדשים. בהתנדבות מתוך חיבה לשפה שימשו ספרנים: חנוך אלטמן, דוד לוין, דוד רמבישבסקי (שלושתם נשמדו) ובריש ליור (כעת ברמת־גן), שהצטיין בנאמנותו ומסירותו ללא ליאות לכל תפקיד ציוני.

סרט הלימוד השפה העברית בשעורי־הערב, אין להצביע על שום מעשה חיובי ממשי של "תרבות" בבנדין. שעורי־ערב אלה, שמחבר הרשימה הזאת פעל למענם במיטב יכולתו, — הצלחה רבה היתד. להם, וביחוד בשנות העליה הגדולה לארץ ישראל. מאות צבאו על פתחיהם, אך לא היה בידנו לספק רצון כולם מחמת תנאי־הדיור הגרועים. רק לאחר שהואילה הנהלת בית־ הספר "יבנה" למסור לנו מדי ערב בערב לשעות אחדות כמה מכתותיה, הורחבה מסגרתנו, ופתחנו דלתותינו לרווחה לכל המשתוקק ללמוד עברית. ואלה הם המורים שלימדו בשעורי־הערב ופעלו להצלחתם: א. ז. בורנשטיין, יצחק זילברשץ ויצחק פישל מסוסנוביץ. הם נעקרו מאתנו. יהי זכרם וזכר כל עסקני "תרבות" שמור בתוכנו. עם זאת חובה לציין שבנדין המצויינת במסירות ובפעילות לאומית, לא היה בה בית־ספר "תרבות" על טהרת השפה העברית, פרט לגימנסיה "יבנה" (ע״ש פירסטנברג, וביה״ס של ה״מזרחי"), שהעברית שלטה בהם במידה ניכרת. אמנם, נעשו לא אחת נסיונות להקמת בית־ספר עברי, שהיו כל הנתונים לקיומו ולביסוסו, אך התכנית האחרונה, הריאלית ביותר, סוכלה עם השואה ואבדן קהילתנו.

בשאלה זאת כותב ב״זאגלעמביער צייטוגג" העתונאי לייבל קרנר ז״ל, בשנת 1938: "רעיון הקמת בי״ס עברי־בבנדין מלווה חבלי־לידה ונפתולים רבים. עייפנו לשמוע באספות רבות העוסקות בענין זה דברים מרוממים, שאין תכלית ומעשים ממשיים בצדם. אין ספק בדבר, שביה״ס של "תרבות" הוא צורך חיוני והורים רבים היו שולחים ודאי ברצון את ילדיהם לקבל חנוך עברי־לאומי, כי רק בית־ספר כזה עתיד לחנך את תלמידיו ברוח לאומית, ובוגריו היו ממשיכים השתלמותם באוניברסיטה העברית בירושלים או בטכניון שבחיפה. לפיכך שומה על העסקנים הציוניים בבנדין ועל קנאי השפה העברית, לגשת במרץ ובעוז להגשמת הרעיון של הקמת ביה״ם מטיפוס "תרבות", שהוא לנו כלחם חוקנו". לשבחי יש להזכיר, שליד הסתדרות נשים ציוניות "וויצר׳ בבגדין, שבראשה עמדה העסקנית הדגולה והנואמת בחסד עליון, שידעה עברית על בוריה — המנוחה נכה רוטנר, נוסד בסוף שנות העשרים "גן ילדים" עברי, שנתקיים עד השואה. נקלעתי לא אחת למחיצת ה״גן" העברי ושבעתי שמחה וסיפוק נפש, בשמעי את השפה העברית מדוברת בפי ילדי ישראל בבנדין. ואף שאין הסיכום של פעולות "תרבות" אצלנו עשיר ביותר, יש לקבוע, כי האגודה הזאת שימשה מניע חשוב להנחלת העברית לאוכלוסית בנדין, שרק מעטים ממנה הספיקו להציל נפשם ולעלות לישראל. מרדכי המפל / הגימנסיה "יבנה"

■■■שנת 1917, משנשתתקו רעמי התותחים שפילחו את אויר 1■■ העולם במלחמת העולם הראשונה, הגו כמה עסקנים בבנין את הרעיון של ייסוד בית ספר יהודי, שלא היה קיים עד אז בעיר. מבין אלה זוכר אני את ב. פרגר, מ. שיין, י. ויגודז קי, י. ה. ארליך, י. רוטנר, ם. גוטמן, נ/ק. ארליך, המהנדס זשמודזקי, ברכיה ומייטליס, זכרונם לברכה, ועוד אישים, שאינם עוד אתנו, ויבדל לחיים מר אברהם ליור, המתגורר עתה באמריקה. הרעיון של הקמת בית ספר יהודי שבה את לבם של תושבי העיר המשכילים, שנאלצו היו לשלוח את בניהם לביה״ס הנוצרי למסחר מנ״ש פירסטנברג ) מוקדש למורי, למחנכי וחברי על ספסל הלמודים, אשר שתו את כוסות מס־התרעלה עד תומה. — "שקולא האנדלובא", באין מוסד חינוכי יהודי. ייסוד בית ספר יהודי־לאומי — לאו מילתא זוטרתא היא. ואל יהי הדבר קל בעינינו, שכן מנין יימצאו האמצעים הכספיים לכך, הבנין המתאים, חבר־המורים ועוד, אולם אין דבר העומד בפני הרצון... נבחרה ועדה שניגשה לפעולה נמרצת, ואחר עמל לא מועט הצליחו במשימתם. נמצאה דירה, הולמת פחות או יותר, בת שתי קומות, בביתו של מר דוד׳ל זמיגרוד, ברחוב קולונטאיא, מול בית העיריה, בבית הנרחב שבו שכן גם בית־הספר היהודי לבנות של הגברת בויארסקא. ביה״ס המיוחד קם כדוגמת בתי הספר האוטראקויסטיים, כלומר: - 295