ר. הררי אברהם בלאט / ??י?ריסרוזהים... ש?יי לסמים (א?סח וןכיע לסדןניני ת י!80ן ??י אבות ויגון קקף <ןלע ?5?ם. אל??אות. ????י $ין הדי־פולין מאלקים ?סי?י??ן בעריסות סאעית עולל בחיץ סל ב $?ח• מובלים בקרונות אסירים אאףרסן1ןיקעדימות לןאר אח, נ׳אטת אח1ת 9יון?ק.קריש י??לרות עזוב סבות א יסאם ?אד;הודי ויאב סועדת עלתעוךבים עעביזאחריתס?ף. בןערות—;לדים3נוד סךלכים רוקזפות?מוקד ס^?שזולסת?לבלובאילנות קברים חיוב ןין־סת. אל תוסיף ס3ק!ן3קי ?יאק1אאת9ך??קרבי עיפס י??י;תוםןאל?ן סלליאאבלבי. שעלי לחמים (א?סח _יןביע אלדעינות למען ?ביאבות ויגון מ?ף קלע שמום, אל??אות. *) אברהם בלאט נולד ב־1916 בכפר אייסצה ליד זומבקוביץ, זגלסביה. בילדותו עבר לבנדין, למד בבתי־ספר "יסודי התורה", ה״מזרחי" ואחר־כך השתלם במדעי הכלכלה ומסחר, סטודנט באוניברסיטה "בר־אילן". עמד בראש התאגדות הנוער "סיני" שליד "צעירי מזרחי" כבנדין. השתתף בבטאוני התנועה ובעתון "זאגלעמביער צייטונג", דחדעם חבורת סופרים מזגלמביה: אפרים קליינמן, דוד זיטמן, שרה וטוביה בויים ואחרים הוציא ב־1936, בהיותו כבר באר? ישראל, את המאסף הספרותי "יונג זאלעמביע" (לידעו״זאמלבוך, פארלאג "יונג־פען" סוסנוביץ). ב־1935 עלה לארץ ישראל ומאז הוא מפרסם מסות ספרותיות, שירים וספורים ב״הצופה", "הארץ", ב״מישור", "ספרות צעירה וב״צוקונפס" בניו־יורק. עורכו הספרותי של "הצפה". //* יצחק בן צבי / בבטן האדמה
(רשמי טיול) * נסעתי בלווית שלושה חברים מבנדין לקטוביץ כדי לבקר ■•במכרות הפחם. להזדמנות זו חכיתי מזמן. הבקור במכרות קשור בקשיים פורמליים מטעם החברה. רוב החברים, ילידי המחוז, לא היתה להם מעולם הזדמנות לרדת למכרות ולראותן מקרוב. הפעם ניתנה לי הזדמנות כזו על ידי החבר הפולני סטאנצ׳יק, חבר הסיים ומנהיג פועלי המכרות של מחוז זה. סטאנצ׳יק בא לברכני באספת העם לבנדין בשם הפ.פ.ם., ובהזדמנות זו, ביקשתיו לעזור לי בענין הרשיון, ונתן לי מכתב למשרד האגודות המקצועיות שבקטוביץ. המכתב הזה עמד לי להשיג בעזרתו את הרשיון המבוקש מאת החברה האמריקנית, בעלת המכרות. אחד הפועלים הותיקים, מי שעסק למעשה במשך 22 שנים בעבודה במכרות ועכשיו — מזכיר באגודות המקצועיות, הלך אתנו ללוותנו. לקחנו טכסי, שהוביל אותנו ישר אל מקום המכרות, המשרד הראשי. זוהי עיר שלמה, מלאה בתי חרושת ופבריקאות. מחסנים ומכונות. המשרד הוא על יד המבוא לחצר, בנין מפואר המכיל מלבד לשכות העבודה גם חדרי שרות שונים. במשרד נשמע צלצולן של שלוש לשונות: פולנית, שהיא לשון רוב הפועלים והפקידים הנמוכים, גרמנית — לשון הפקידים הבינוניים והאומנים, שהם ברובם גרמנים שלזיים, שנשארו מימות השלטת הקודם, שלפני המלחמה, ואנגלית — לשון המנהלים הראשיים, כי החברה בעלת המכרות היא אמריקנית (הארימן קונצרן).
אחרי באורים שונים נתקבל הרשיון מאת המנהל הראשי להכנס למכרות, והוכנסנו לחדרים מיוחדים, הנועדים לשימוש לפקידים העליונים לפני רדתם אל מקומות העבודה. המשרת הביא זוג לבנים עם בגדים עליונים, נעלים וקובע־פלדה מיוחד. התפשטתי לגמרי והחלפתי את כל הבגדים ולא יכולתי להמנע מצחוק, למראה פני חברי שנהפכו בן רגע ל״כורים", וכן הייתי בעיניהם. חליפת הבגדים באה בתור אמצעי שמירה כנגד אבק הפחם הדק הפורח באויר־ המכרות וחודר מתחת לבגדים וללבנים. בידינו ניתנו מקלות־כורים ופנסים מיוחדים הסגורים הרמטית להאיר את חשכת הדח* . קודם שירדנו הוצגנו לפני המהנדס הראשי מר ניימן, שהואיל ללוותנו כל הדרך. מקודם הראה לנו את מחסני הפחם שבהם מושמים הגושים בשעת הוצאתם לאור העולם. את הפחם מניפים ומסייגים ואת הגושים טוענים על קרונות הרכבת הנכנסת לחצר המכרות. עבר אתנו בכל מחלקות בתי חרושת והמכונות, שתיקוניהם נעשים כאן על המקום. בבתי חרושת עסוקים אלפי פועלים, ומספרם עולה על מספר הכורים העובדים במכרות ממש. המכרה שבקרנו מכיל חמש שכבות פחם, זו למטה מזו, ושכבות עפר עבות של כמה מאות מטר מפרידות בין שכבה לשכבה % המסדרון הראשי הוא בעומק של 80 או 100 מטר, והשני — בעומק של 160 מטר . 298 -