רציתי לרדת לשפבה העמוקה ביותר, אולם במקרה נתקלקלו המעליות התחתונות ועמדו לתקון. בטרם ירדנו ציווה המנהל להביא את ספר המבקרים והציע לנו לחתום על מסירת מודעה המיוחדה במינה: עלינו להודיע, שבמקרה של אסון, אנו מסתלקים בשמנו, ובשם יורשינו מכל תביעה של סצוי הענקה מהחברה, לנו וליורשינו אחרינו. ואכן, הוסיף, בתוך תנחומים לבאוריו, אין שאנסים רבים לאסון... ממיליון מקרים של ירידה צריך לחשוב רק 3 מקרי אסון, אולם מנהג הוא, שכל מי שיורד מוכרח לחתום תחילה. לא היה מקום לסרב וחתמנו. התחילה הירידה אל פי הבאר. אחרי רגעים מספר הגענו לקרקע. שער הברזל של המעלית נפתח, ויצאנו אל המסדרון של המכרה. המסדרון הוא רחב למדי, אולם נמוך, ובו עוברים פסי ברזל למהלך קרוניות של חשמל, המובילות למקום העבודה. בבוקר ובערב עוברים כאן קרונות ממש לשימוש בני־אדם, שבהם הפעלים הולכים לעבודתם וחוזרים משם. הואיל ואנו באנו אחרי הצהרים, בשעות העבודה ממש, הוכרחנו משום מה להשתמש בקרוניות הפחם הריקות החוזרות למקום המחצבה למלא שוב פחם. ה״שטייגר" הזהירנו לבל נר,ים ראשינו ולא ניישר את גבנו, כי התקרה נמוכה וקו טעון חשמל עובר מעל ראשינו, וכל תנועה בלתי זהירה עלולה לגרום לפגיעת אסון בקו החשמל.
במקום שהגיעה הרכבת הקטנה שלנו אל שכבת הפחם התרחב המסדרון ש לושה וארבעה לשני צדדיו. ניכר, שכאן עסקו כבר בחפירה לשם הוצאת הפחם. מלמעלה ומשני הצדדים נשען המסדרון בפיגומי עץ וברזל. המהנדס נתן ביאורים: לאחר שגומרים להוציא את הפחם ממצעו משמיטים את הפיגומים ומוציאים עד כמה שמספיקים את חלקי הברזל והעץ, ומכוח לחץ האדמה היא שוקעת למעלה וממלאה את כל חלל השכבה, ואז מוסיפים לחפור לצד אחר. כשהגיעה הרכבת לתחנה האחרונה, יצאנו ממנה. מסביב לנו אולמים רחבים, אשר שימשו לפנים מצע לאוצרות הפחם. עכשיו הוריקו אותם ורק עמודי העץ והברזל נשארו עומדים בבדידותם, כמצבות אלמות על העבר הקרוב. מן האולמים מסתעפות נקבות ארוכות וצרות, שבהן נקל היה לתעות אלמלא המהנדס, אשר היתד, לו מפה מדויקת, וכפעם בפעם הסתכל בה, ועל פיה כוננו את צעדינו. הנקבות הללו אינן עשויות ישר, כי אם מדריגות ועולות. באמצע הנקבות עוברים חצאי צינורות סח, פתוחים מלמעלה, ובהם גושי פחם מתנועעים. מתחת לצינורות הללו עובר חוט עם זרם חשמלי המנענע אותם הלוך ושוב, ומכוח התנועה זזים גושי הפחם, זזים ויורדים במדרון הצינורות, ממקומות החציבה ועד המסדרון הרחב, שש ם פועלים עומדים וטוענים אותם על גבי הקרוניות. הגענו למקום החציבה וכאן נגלה לפנינו מחזה מיוחד במינו.
כורים ערומים למחצה חוצבים באתים אשר בידיהם, מעמיקים בקיר או בתקרה וחותרם במחתרת. הראו לנו את אופן הפעולה במכונות האויר. בעזרת מלחצה כזו קדחו חור עמוק, אחרי שהתרחקנו, וגם הכורים, מרחק של 20 מטר והדליקו את הדינמיט בעזרת כפתור חשמלי. כעבור דקה נשמע קול המפץ, והבית התמלא עשן וריח גסרית שקשה לעמוד בפניו. לתמהוני נתאוורר המסדר ת במשך סקונדות אחדות וכבר יכולנו לחזור אל מקום ההתפוצצות ולהסתכל במסקנות. גושי פחם ענקיים התגוללו על הרצפה, ולכורים נשאר רק לנפצם לרסיסים יותר קטנים ולהעמיסם על הצנור, שבו יובלו מאליהם אל הקרוניות, כמתואר לעיל. כאן עובדים 8 שעות רצופות, ולכן היה מן ההכרח לדאוג לנוחיות שונות לצרכי העובדים, כגון אויר חפשי הנכנס דרך צנורות מיוחדים מלעמלה. הכורים עובדים בקבלנות ומחלקים ביניהם את שכר עבודתם, ואילו הפועלים הפשוטים עובדים יומית. משכורתם דלה ובריאותם רופפת הנובעת מתוך העבודה בבטן האדמה. מתוך שיחותי נתברר לי, שאופן ארגונם הוא חלש. ורוב הפועלים עומדים מחוץ לכל ארגון ולפיכך אינם מצליחים במלחמתם למרות מטרותיהם הצנועות, כגון העלאת המשכורת בחמישה אחוז. שלוש שעות נמשך ביקורי במעבה האדמה. מן המכרות חזרנו לאמבטאות, מקום שם רחצנו מן האבק שמלא את כל המלבושים.
הנה "גן העדן" התחתון של הפרולטריון היסודי המטפל בתעשית חומר הכי החשוב והכרחי לפעולתה של כל חרושת. ובלעדיה יעמדו כל הרכבות והפבריקאות דומם. הפועל בתעשית הפחם הוא, כידוע, הפעל בהא הידיעה, אב לפרולטריון החרשתי מאז ומעולם. זכורני. כמה קנאתי בימי באומות העולם, שיש להן הפרולטריון היסודי: עתה זכיתי לראות כובשי הטבע בעבודתם, של יושבי החושך והצלמוות מצד אחד, לעומת ארמונות רבים של אדוני המניות המרויחים מיליונים מדי שנה. התענינתי לדעת, אם ישנם יהודים בין פועלי הככרות והנה: בין 86.000 פועלי המכרות שבפולין אין אף יהודי אחד... (״דבר״, בהשמטות קלות, תשרי תר״צ, נובמבר 1929) - 299 -