ז. דפורים הרב ר׳ יששכר בריש גרויבארט זצ״ל ניישלהי המא ההי״ט הוזמן הרב י. ב. גרויברט זצ״ל ע״י קהילת בנדין לשמש ברבנות. כאשר נאות לקבל את כתב־הרבנות היה בן מ״ח שנה, אולם כבר הספיק להרביץ תורה ולהאציל מהשראתו בקהילות שונות בפולין, שבתוכן פעל כמרא דאתרא ושמו יצא לתהילה כרב מצליח במשימתו הנכבדה. יליד העיירה שאראנסק, מחוז פל1צק. משפחתו ספוגת רוח מסורתיתודתית וחיבה ללשון העברית וערכיה. על הוריו כתב: "כבוד אבי, החריף המצוין בבקיאותו, עניו וירא ה/ר׳ בנימין ז״ל, ואמי מורתי, הצדקת והמלומדת להפליא, מרת דבורה רעכיל ז״ל — שניהם לא עזבו עינם ולבם ממני". בקהילת הורתו, שאראנסק הקטנה, שהיתה מלאה תורה, ישב על כסא הרבנות הרב הנודע, ר׳ יהושעל יטרונק זצ״ל, שייסד בה ישיבה מפורסמת וגדולי הדור למדו אצלו, וביניהם רבה המנוח של בנדין.

כגדול בתורה ובמעשים טובים היה מקובל מאד על בני־עדתו בבנדין, שהעריצוהו והוקירוהו, ואף התושבים החפשים בדעותיהם כיבדוהו — ולא רק בהוד קדושתו בלבד; אלא גם משום שהתייחס בסבלנות להשקפות זולתו ונמנע לכפות דעתו עליהם, ונהג בדרך הבנה, בדברי־כבושים, בהטפת לקח ובפנייה למצפון. ועם זאת הסביר פנים לכל, כגדול כקטן, היה מושיט עצה, תושיה וסעד מוסרי־נפשי לפונים אליו, בצר להם, מעודד ומנחם. חן ונועם נסוכים היו על פניו והליכותיו, וגם בזה סוד קסמו לאנשי קהילתו ולכל הבא עמו במגע. באישיותו הנעלה, במידותיו התרומיות ובסגולותיו האציליות — היה שבה לב. משנשתקע בעירנו לא עסק בעניני רבנות ובצרכי דת בלבד, אלא התמסר להוראה ולהנהלת תורה בקרב אברכי העדה לשם מצווה, למען שמים. רוב ימיו וערביו עסוק במתן שעורים לתלמידים, שיגעו את מוחם על סברותיו ופלפוליו החריפים. רק בודדים מהם נותרו, ואחד מהם, בן־עירנו, ר׳ חיים וילנר, נ״י, רגיל להזכירו לשבח, בדברו על הרב שלו, שממעינותיו שתה ורווה. בשבתות מיוחדות ובחגים היה מופיע בבית־הכנסת ודורש מעניני דיומא, וקהל המתפללים עושה אזניו כאפרכסת למשמע דבריו, המלאים ענין וטעם, תוכן ומוסר. בכל אכסניה שנזדמן ובהפגשו עם זקני העיר, היה משמיע דברי חכמה מגנזי אוצרותיו.

בתר״ע (1910) יצא לאור ספרו "דברי יששכר", ספר בעל איכות, שהמעניין בו חייב להיות בקי בתורה ובהלכה. הספר שנכתב בצורת חליפת־מכתבים בין מחברו לבין רבנים ואישים דגולים, הוא כעין שאלות ותשובות בעניני איסור והיתר. פרט לספר הזה הניח אחריו עוד כמה ספרים בכתב־יד, פרי עמל שנים. הרב גרויבארט היה מפורסם בשל למדנותו הרבה בכל רחבי פולין ומעבר לגבולותיה. הגאון מדוינסק, ר׳ יוסף רוזן זצ״ל, שלא היה מפליג בתשבחות בעלמא, מזכיר אותו לתהילה: "...בריש׳ ל הרב יששכר בריש גרויבארט היה איש טוב ותמים כילד, ידע היטב ללמוד ותמיד שוקד היה על לימודו." אחיו, הרב יהודה לייב, מספד בספר־הזכרונות שלו: "לא אלמן ישראל מאנשים גדולים, כל אחד במקצוע מיוחד, אבל אחי היה אדם הכולל, כל־בו. איש אשכולות, אישיות רב־גונית, גדול בתורה, חריף ובקי, ישב בישיבה מנעוריו ועד ליומו האחרון והעמיד תלמידים־רבנים רבים, חכם מבינה, מטיף מצויין, דברן, סופר ומשורר. יודע כמה שפות, הוגה דעות רמות, עסקן רב־פעלים..."

בספר ״אהל־שם״, תרע״ב, (1912) המוקדש לתולדותיהם של רבנים וגדולי־הדור, כותב העורך, ר׳ שמואל נח גוטליב: "מימי ילדותו הצטיין הרב גרויבארט בכשרונות נשגבים, ויצא שמו לתהילה בשם "העילוי משאראנסק". הגאון המצוין הזה, פרט לעוצם גדלו ושקידתו בתורה, היה לבו הטהור ער לכל ענין הנוגע למצב ישראל הרוחני והחמרי. לא אחת התייצב לפני שרי המדינה בהשתדלות להסיר רע הגזרות המתחדשות. אהוד ורצוי לכל המפלגות והשפעתו רבה מאד. בכל טרדותיו יותיר לו עת להגיד שיעור לפני תלמידים מצויינים. בכתובים יש בידי הגאון הזה חידושים על כל סוגיות הש״ס וספר בשם "חזקת היד על הרמב״ם". בשנת תר״ע (1910) השתתף בועידת הרבנים בפטרבורג, שנועדה - 323 ־