הרב לוין ביום קיץ יושב בגן של אחד מחסידיו הרב לוין אין א הייסן זומער טאג אין גארטן פון זיינם א חסיד הקהלה. היד, פעיל מאד בקהלתו בענין שמירת שבת, ובכל יום ששי לפני הדלקת הנרות היה רגיל ללכת בעצמו ברחובות העיר ולהשגיח שינעלו בזמן את החנויות, ותודות להשפעתו הצטיינה בנדין בכך שלא היתה בה חנות פתוחה בשבת. ואף־על־פי שלא ידע פולנית היה מכובד בעיני השלטונות הפולניים, וביחוד אצל הצבא, ועולה בידו לארגן מטבח כשר בשביל החיילים היהודים בצבא פולין. במשך שנים רבות אסף כסף בהזדמנויות שונות אצל אנשים שונים, והעמיד בקהלתו מקוה מודרנית ומשוכללת שהיתה לדוגמה לקהילות אחרות. מספריו נדפסו "יכחן פאר" המכיל חלק מדרשותיו שדרש בעיר בנדין, מלאות וגדושות יראת השם ואהבת הבריות, וכן יצא שם להערותיו לספר "שפת אמת" על מסכת יומא לחותנו מגור. י״ד שנים כיהן רב בבנדין, ואחרי מחלה ממושכת נפטר שם והובא למנוחות במעמד כל אנשי העיר. ביום ר׳ אדר א׳ תרצ״ה, בליל שבת בשבת וליד שולחנו אחרי סעודתו, נפטר לעולמו. הניח תשעה בנים חסידים ויראי השם ועסקנים מפורסמים. רובם ניספו בעת השואה, בהם בנו ר׳ מנדל שישב על כסאו ברבנות אחרי פטירתו. * הרב מנחם האגר ז״ל יף■ דמות מלבבת ואישיות דגולה ורבת־מעש, משארית־הפליטה של 1 קהילת סוסנוביץ שבתוכה פעל שנים הרבה.

יליד בוקובינה ונוצר למשפחת רבנים ואדמו״רים. גדל באוירה של תורה, אולם גם תרבות כללית לא היתה זרה לו. בעודו צעיר נתפס לתנועה הציונית והיה לה לפה. ציר בכל הקונגרסים הציוניים, למן הקונגרס ה־12 ועד הקונגרס האחרון ב־1939. שמו כרב ופרסומו כמטיף ציוני מבורך הפועל בהצלחה בערי גליציה — הגיעו לפרנסי קהילת סוסנוביץ, שהזמינוהו להיות רועם הרוחני. מיד עם הופעתו הראשונה, דרש הבכורה שלו בבית־ הכנסת, שבה הרב לב הבריות. מתנגדי הציונות אמנם חתרו תחתיו וירדו לחייו, אך הוא לא נשבר ואורו לא הועם. עשר שנים ישב על כסא הרבנות בסוסנוביץ, והיו אלה שנות גאות רוחנית, שגשוג לאומי בתולדות יהודי גזלמביה. בהשפעתו הגדולה, בכוח ההסברה המשכנעת, בלהט לבו, בכשרון הנאום הנלהב עשה נפשות למען ארץ־ישראל ורבים נמשכו אחריו. בימי המלחמה האחרונה ארבו לו הקלגסים הנאצים ואף הכריזו פרס על ראשו, ואד בדרך נס עלה בידו להמלט לרוסיה, לערבות סיביר, שם היה למקור־נחמה לגולים רבים, אף שצרות רבות פקדו אותו. שבע־נדודים וטלטולים הגיע עם תום המלחמה לחופי ארץ־ ישראל עם כל בני־משפחתו, ובלבו כאב עמו שנשחט לעיניו. לא ידע מנוחה, לא ביקשה, ולרחשי לבו הדואב נתן ביטוי עילאי בהופעותיו הרבות באזכרות לחללי השואה, ואז היה דומה עליך, שעם נפשו הוא משוחח.

אלפים מבני קהילות זגלמביה בישראל נהרו לשמוע את המטיף המזהיר, המפעים את הנפש. אך הוא ידע גם לעודד ולנחם. לא מעטים הזילו דמעות וזכרו לא יישכח. בארץ הקים מחדש ביתו, שהיה פתוח לכל דורש. סורר בעבודה, שלא היתה נוחה לו ביותר, אולם התמסר במלוא כשרונותיו הארגוניים למוסד שהודרך על ידו והכניס בו שיטה וסדר. היה חבר המועצה הדתית בתל־אביב—יפו, חבר הלשכות הראשיות של קרן היסוד והקה״קל, חבר הנהלת הקונגרס היהודי העולמי, חבר מועצת התאחדות עולי פולין וכיהן שנים הרבה נשיא "ארגון יוצאי זגלמביה" בארץ, שבשבילו פעל הרבה. מחצית היובל עמדתי במחיצתו של המנוח בחו״ל ובארץ — מאז עלייתו, וטוב היה לי בצל קורתו. הוא סמך עלי כמזכירו באירגוננו. גולת הכותרת בחייו הציוניים היתה כהונתו כיושב ראש מפלגת "המזרחי" בישראל, ושאף למיזוג עם הפועל המזרחי. זכות מיוחדת היתה לו להיות חבר מועצת העם, שהכריזה על הקמת מדינת ישראל בה׳ באייר תש״ח. היה אהוב על הכל, נהג בניחותא והתייחס בכבוד לזולת. לא ראינוהו רוגז, גם כאשר הקניטוהו, ואדרבא, בשלות־נפש הפיג רוגז של אחרים, הסביר פנים ליריביו, גילה סובלנות כלפי השקפותיהם. היה רודף שלום ועושה חסד לשמו. מוכן לכל תפקיד, קשה וקל כאחד. מחלה קיננה בקרבו. הרופאים ציוו עליו להינזר מכל מאמץ,

אך הוא לא שם לב לאזהרותיהם, לא חם על בריאותו הרופפה, וללא ליאות, על אף חולשתו הגופנית, המשיך תפקידיו עד שכר עונפל. נסתם הגולל על אחד הניצולים, מפאר רבני פולין. זכרו לא ימוּש מקרב לב אלפי ידידיו ואוהדיו! מרדכי המפל * ר׳ דן יצחק ליפשיץ ז״ל ■ ולד בפיוטרקוב, 1853. קיבל חינוך תורני וגילה בקיאות רבה 4 בלימודי קודש. למד אצל הגאון האדמו״ר ר׳ אברהם מסוכצ׳וב, והיה מתלמידיו המצטיינים. עוד בגיל צעיר הוכתר בכתר הוראה מהרבנים הגדולים בפולין ובראשם הרב הגאון, ר׳ מרדכי הורביץ זצ״ל מפיוטרקוב. לאחר שנשא אשה מבגדין, השתקע בעיר ופתח חנות לצבעים ולתוצרת כימיקאלית, בעודו סמוך על שולחן חתנו, מהסוחרים - 327 -