עם שחרור פולין משעבוד רוסיה ומגייסות הכובשים הגרמנים אחרי סיום מלחמת העולם הראשונה, נתחזקה התנועה הלאומית בעיר, ואף חסידי גור נתרבו. מחצר גור נתקבלה ההוראה לכבוש את הרבנות בכל מחיר. התנועה הציונית והמזרחי עמדו לצד הרב. חסידי גור מיררו את חייו ונמצא ביניהם אחד שהלשין עליו לפני שלטונות פולין, שהוא משחרר בחורים יהודים מגיוס לצבא, והרב נאלץ להימלט מפולין ולעזוב את ארץ הולדתו? ואחרי שפינה את מקומו בא לכאן כרב העיר, גיסו של הרבי מגור, ר׳ חנוך־צבי לוין ז״ל (נכדו של הרבי חנוך לוין מאלכסנדר). הרב גרויברט יצא את פולין ונסע לאמריקה וכיהן שם ברבנות בברוקלין, שיקגו וניו־יורק, מילא תפקידי ציבור בהסתדרות הרבנים באמריקה ושימש בה גם יו״ר באסיפות שונות. שמו חתום על כתבי־ד,כשרים של הרבנות באמריקה, על מצות מנושוביץ ועוד. נשלח פעם בשליחות ליוהנסבורג שבדרום־אפריקה. בשנת 1942 חלה, ובלי להשגיח במחלתו המשיך במלוא תפקידו בבית־הכנסת ואף נשא דרשה שבסיומה צנח ונפטר. א. ש. גשורי * הרב צבי חנוך הכהן לוין זצ״ל ן■* היות ר׳ חנוך לוין כבן המשישים נבחר לרב בבנדין. עד אז לא 1■■ כיהן ברבנות, וישב על התורה ועל העבודה.
חתנו הצעיר של ה״שפת אמת״ מגור. נולד בכ״ז כסלו תרל״א במשפחה חסידית ועשירה, לר׳ פנחם־יעקב ממלניץ, בן ר׳ יחיאל־פישל בן רבי חנוך־חניך הכהן לוין האדמו״ר הנודע מאלכסנדר, תלמידם של האדמו״רים רבי שמחה בונים מפשיסחה ורבי מנדלי מקוצק. אביו שכר בשבילו את המלמדים הטובים ביותר והוא הלך וגדל בתורה ובחכמה. אחד ממוריו היה החכם והחסיד ר׳ צבי־דוב ברוינשפיגל, שהיה גם מורו של האדמו״ר ר׳ אברהם־מרדכי מגור בילדותו. את מדותיו הטובות ירש ר׳ צבי־חנוך מאביו שהיו מעין מורשת במשפחה, מדור לדור.
בעודו בגיל צעיר נתבלט בכשרונותיו העילויים ובמדותיו הנעלות, ובעודו בגיל הנעורים היה עסקן צבורי מובהק. בן ט״ז נשא לאשה את פייגל בת ה״שפת אמת", והחתונה נערכה בגור. בגור זכה לעלות ולהשתלם בתורה ובחסידות, וחיש נתפרסם כגדול בתורת הנגלה והנסתר. אחרי החתונה נשאר סמוך על שולחן חותנו ה״שפת אמת" ועסק בתורה ובחסידות, וחותנו האדמו״ר הדריכו בדרכי החסידות. אצל חותנו היה נוהג לקום בחמש בבוקר וללמוד שעורים שונים, עסק בלמודיו וחידש חידושי תורה ולא עבר עליו יום שלא חידש בתורה, ובצוואתו הוא דרש מבניו ללמוד בכל יום "קצת בעיון ומיתן לחדש מה, כי אין שעור לזה גודל העניו לחדש מה בתורה הקדושה". הוא כתב חידושים על כל מקצועות התורה, על התורה, ש״ס ורמב״ם וש״ע, ויותר מארבעים ספר הניח אחריו בכ״י. צוואתו נדפסה בספרו "יכן פאר". מלבד בתורה נגלית עסק גם בתורת הקבלה ולמדה ביהוד מפי מקובל ארצישראלי ידוע שבא לפולין. מזמן חתונתו בשנת תרמ״ז עד תרס״ה שנת פטירת חותנו היה קשור ל״שפת אמת" בכל נימי נשמתו ושתה בצמא את דבריו, מאמריו והערותיו, ואחרי שגיסו רבי אברהם־מרדכי נעשה לרבי בשנת תרס״ה, התקשר גם אליו עד שלא זזה ידו מתוך ידו. עוד בשעתו של חותנו היה פעיל מאד בין החסידים והשתדל הרב צבי חנוך הכהן לוין
להשכין שלום בכל מיני סבוכים בין איש לאשתו, בין איש לחברו בין קהל ה לכלי־קודש שלה, ולא היה דבר גדול או קטן שנעשה בין החסידים שלא היה מעורב בזה. דרכו היה לכתוב בעצם ידו עשרות מכתבים בכל יום לאנשים שונים בענינים שונים, והיה מפורסם בזריזותו להשיב מכתבים לכל דורש. בשנת תרפ״א נתמנה לאב״ד בעיר ואם בישראל בנדין, שהיתה, מלאה חסידים, יראי השם ואנשי צדקה וחסד. אנשי העיר נקשרו אליו בעבותות אהבה, וביתו הפך לבית ועד של חכמים וגדולי הדור. מרחוק ומקרוב באו ליהנות ממנו עצה ותושיה. מידת הכנסת אורחים עמדה אצלו במדרגה גבוהה, והיה מקבל כל אחד בשמחה ואהבה יוצא מהכלל, ואף למתנגדיו האיר פנים. ודרכו היתה, לקבל בסבר פנים יפות גם אנשים שלא ידעם וראם בפעם הראשונה. אצלו היו מתאכסנים גם מגדולי וזקני החסידים. כחרב ר׳ פנחס מפילץ, האדמו״ר רבי אברהם מפוריסוב, הרב ר׳ נח מפיאסצ׳נה ואחרים.
חיבה יתירה לארץ־ישראל וקיבל באהבה כל משולח שהגיע משם. כל המשולחים היו אורחיו וסמוכים על שולחנו כל ימי שהותם בפולין, ואילו בעצמו נמנע זמן רב מלנסוע לארץ ישראל. רק בשנת תרפ״ד נסע כאחד ממלויו של גיסו האדמו״ר ר׳ אברהם־מרדכי שזו הייתה לו כבר הנסיעה השניה לארץ. ר׳ צבי חנוך היה אחד משלשת חברי המשלחת שנסעו מפולין לא״י כדי לעשות שלום בין הרב א. י. קוק והרב זוננפלד. גם בשנת תרפ״ז ליווה את גיסו האדמו״ר לא״י. בארץ היה מבקר בערים שונות והטיף הרבה לחיזוק התורה והחסידות. שלוש פעמים ביקר בארץ־ישראל. שלוש אהבות: אהבת ישראל, אהבת תורת ישראל ואהבת ארץ־ישראל נתמזגו אצלו באהבה גדולה אחת. אחרי שהוכתר לרב בבנדין, היה לומד שיעור בעיון בכל יום משעה 11—1 עם שלושים בחורים, אף על פי שהיה עסוק בעבודת - 326 -