ר׳ יעל! בפ( . גוט& ו טריבו טנג^יכ ן ן■*■ נ ם של משה צבי ובלימה. הא ם טיפו ס בנדינאי מובהק, בלימה׳ל ה *■סנדו״ס, זכתה לזיקנה מופלגת, נפטרה בגיל 106 שנה. יעקב גוטמן נולד בשנת 1880 בבנדין. התחנך על ברכי היהדות החרדית־חסידית, למד בילדותו ב״חדר" ועם התבגרותו המשיך את לימודיו בישיבת אמסטוב המפורסמת ולבסוף בישיבת סוחאצ׳וב, שם יצק מים על ידיו של ה״אבני נזר" זצ״ל. יעקב מ. גוטמן ר׳ יעקב נשא אשה בעודו צעיר, כאשר דרכו החדשה מופנית למסחר אשר האיר לו פנים ונתפרסם כסוחר סיטונאי בחמרי ברזל. למרות עסקיו המרובים לא זנח את תלמודו וקבע עתים לתורה, יום־יום בשעה 4 בבוקר אפשר היה לשמוע את נגונו החרישי בדף גמרא שהיה מפזם בלמדו ביחידות או את דבריו הקולניים בעת ויכוחיו עם חבריו הלמדנים כר' יוסף הירשברג המכונה "קאלישר" (ע״ש העיר בה נולד), ר, חנוך יונגסטר ועוד שהיו מבאי ביתו הקבועים. בשנת 1924 נבחר כפרנס הקהילה מרשימת "אגודת ישראל" כנציג חסידי סוחאצ׳וב. במשך 30 שנה שימש ר׳ יעקב בקלויז הסוחאצ׳ובי הגדול כגבאי ראשי וצרכי הפרט והכלל של מתפללי הקלויז היו נהירים לו לכל פרטיה ותמיד מצא להם פתרונים. כן דאג לסדורם של האור - חים העניים שבאו ממרחקים והתפללו בקלויז בלילות השבת ולמחרתם, ולא פעם קרה שנשארו כמה "אורחים" ללא אכסון הזמינם ר׳ יעקב אליו לסעודת שבת נוסף ל״אורח" הקבוע שלו.

ביתו שהיה שופע אור וחמימות היה פתוח לרווחה לכל דכפין, עד שהגיע היום הגורלי המר האסון של פלישת הנאצים לבנדין, הוא יום שני לספטמבר 1939. מאז השתלטה מרה שחורה בלבותיהם של יהודי בגדין, חושך וצלמות בבתיהם ובתוכם גם ביתו של ר׳ יעקב גוטמן. לא נשמע עוד קולם של תלמידי החכמים המתוכחים בסוגיות התלמוד. יום רודף יום וגזירות שונות ומשונות מתחדשות ובאות עד שהגיע היום המר והנמהר של חיסול הגיטו, ונלקח יחד עם שארית יהודי בנדין לאושוויץ, שם הוציא את נשמתו בטהרה יחד עם רעיתו, הי״ד. ל. ד. * ן%ביה, ר׳ אבא׳לי, מהטיפוסים שאינם מסתפקים במקובל, 1% עזב את העיירה שלו, סטאשוב, השתקע ■בקנדין, פשט את הקפוטה הארוכה, שאף לחיים חפשיים יותר, ספג בתוכו מרוח ההשכלה שנתעוררה בקרב טובי הבחורים. גם הציונות קסמה לו, מתלהב ממנה ונמנה עם מטיפיה ועושיה. ׳ כמשכיל וידע!ן בעברית וספרותה עוקב הוא אחר הסופרים העבריים שמהם הושפע. "השלוח" ו״הצפורה" היו תמיד על שולחנו, ואת ר׳ נחום סוקולוב היה מעריץ. ביתו היה פתוח לסופרים ולמלומדים למיניהם, שהיו מבקרים בעירנו להרצאות ושעורים. הוא השרה מרוחו השואפת לטוב וליפה על בגי־משפחתו. בערבים, בפרט בשבתות, היה קורא ומתרגם לבנותיו משירי יהודה הלוי, יהודה לייב גורדון ואחרים. מובן, שאוירה זו נתנה אותותיה בהתפתחותה של מרים.

היא רכשה את ידיעת השפה העברית על בוריה. היתה רגילה להתחרות עם בחורים יוצאי־הישיבה בקריאת "המתמיד" של ביאליק, מי מהם ייכשל בביטויים וניבים קשים, ותמיד היתה ידה על העליונה. בידיעותיה בעברית היתה היא, כאשה, מצויינת לא רק בבגדין, כי אם בזגלמбия כולה, בזמן שבו היתה שפתנו בבחינת "לשון קודש" בלבד. שנות 1905—1914 על מרדנות הרוח שבהן הדביקו גם את מרים. הרגישה שגדלה באוירה ספוגה שנאה, הגבלות והפלייה נגד יהודים ופועלים. ללא היסום הצטרפה ללוחמי החופש והצדק, בעיקר מבין הסטודנטים הרוסיים. נתפסה על־ידי חז׳נדרמריה הצארית, הועמדה לדין כפושעת פוליטית וטעמָה את טעם בית הסוהר הרוסי בסוסנוביץ. תודות להתערבותם של נכבדי העיר נמנע ממנה גירוש לסיביר. מרים טננבוים בגיל העשרים חל מפנה בהשקפותיה. היא חשה ביתר עח ביעוד חייה, בזיק הציוני, שהיה גנוז בעמקי נפשה. כבת־העם נאמנה מקדישה היא בכל להט לבה כוחותיה להשתלמות בשפה העברית והפצתה, ולפעולות הכרוכות בהחדרת הרוח הלאומית בשכבות העם. הטילה על עצמה את הנהלת הספריה המקומית "הזמיר", ואת ידיעותיה בעברית ניצלה כמורה בגימנסיה "יבנה". עסקה גם בתרגומים משפות לועזיות ומעברית ליידיש. בשנות לימודיה בוארשה היתה בודבת במשפחות סופרים ועבדה במוסד הפדגוגי של המחנך הנודע יאנוּש קורצ׳ק. - 336 -