יקבל אותה. אב ל ג ב התבני ת המקוצר ת ל א נתקבל ה על י דעתו1. במובן, שקוז׳ו ך ל א הסכי ם לפעו ל בניגו ד לנ ו — ובז ה נסת ם הגולל ע ל חלומותי ו ש ל מרי ן להכני ס אותנ ו לתלם... היה ז ה נסיו ן יחיד י לשיתו ף פעול ה בי ן הנוע ר הלאומ י בבנדי ן לבין רא ש היודנראט, נסי ח שב ו נתכוו ן כ ל צ ד למטר ה אחר ת — וסופו נכזב. עם ביטו ל תכני ת "היוגענ ד בעראטונג ס שטעלע" (כ ך הי ה צריך להקר א המוס ד שמרי ן ביק ש להקי ם בעזרתנו) עמדנ ו לפנ י כמה בעיו ת חדשות. ידענו שמרי ן הפע ם ל א יוות ר ע ל הרעיו ן שנעש ה פומב י ובמוקדם א ו במאוח ר שו ב יפנ ה לכתוב ת היחיד ה והי א "ברי ת החלוצים". מצ ד שני, למרו ת השגי ה המרובי ם ש ל "הברית" כאירגו ן הנוער, ל א התאימ ה כב ר למצ ב החדש. בהנהג ת "הברית" ישב ו נציגי התנועו ת (גורדוניה, הנוע ר הציוני, השומ ר הצעיר, דרור ־ פרייהייט, הנוע ר הדת י והקיבוץ) שהתחלפ ו מד י פע ם בפע ם לפ י החלטת התנועות, ושמותיה ם כמ ו עצ ם קיו ם "הברית" א י אפש ר היה לשמו ר בסוד. הודענו ע ל חיסו ל "הברית". מרי ן עצמ ו רא ה בחיסו ל "הברית" נצחון שלו, וכשהעל ה שו ב א ת רעיו ן אירגו ן הנוע ר ל א פנ ה לנציגים הקבועי ם ש ל "הברית" אל א לפעילי ם בכ ל תנוע ה ותנועה. על ז ה יסופ ר להלן. עם פירו ק "ברי ת החלוצים" הוחל ט בחו ג מצומצ ם ובסודיו ת גמורה ע ל הקמ ת מסגר ת חדש ה בש ם "לקרב". מתפקיד ה הי ה לטפ ל רק בעניינ י הגנ ה וכלהקשו ר בכך, כגו ן רכיש ת נשק, הדרכ ה וכר.
כמפקד־מרכז נבחרתי אני, כמזכיר הפסח־זון וכמדריך בעניני נשק ברוך גפטק. ואלה התפקידים שהעמדנו לפנינו: רכישת נשק, הכנת מפקדים לחוליות קרביות, בונקרים והדרכה. בפעולה הזאת נתקלנו בקשיים גדולים היות ולא היה בידינו נשק. התחלנו באיסוף גרזינים וכל מיני ברזלים, בהכנת חומרים לבקבוקי מולוטוב ובהדרכת החברים בשימוש בנשק זה. עד אפריל 1943 הצלחנו להשיג סך הכל 6—5 אקדחים באמצעות חברינו מצ׳נסטוכוב. כל הנסיונות להשיג נשק בסביבה עלו בתוהו. למרות שבאזור שלנו היתה לפנימלחמה תנועה קומוניסטית חזקה ותנועה סוציא- ליסטית (ם.פ.ם.) עוד יותר חזקה, לא הקימו תנועות אלה שום מחתרת ראויה לשמה. לא טוב יותר היה המצב בין המפלגות של הימין הפולני. עם החמרת המצב הגברנו את פעולת ההסברה. בכרוזים ובעל פה הודענו על גורל "המשלוחים" והמצב במחנות העבודה וקראנו להתנגדות ולמרד. לדאבוננו רק מעטים האמינו לנו. הקושי בהסברה שלנו היה שמולנו עמדו מלבד הגרמנים גם היודנראט שהודיע על הכרוזים שלנו כעל כרוזי פרובוקציה של הפועלים. ואחרי כל גירוש הודיעו שקיבלו הבטחות שיותר לא יגעו ביהודי המקום.. . התחלנו להקים בונקרים משני סוגים: כעמדות התנגדות וכמקום מחבוא עד יעבור הזעם.
בהתחלה הסתכלו עלינו כעל בטלנים, אבל במשך הזמן קם בולמוס בניית בונקרים, כך שלא היה בית בלי כמה בונקרים. בבניית הבונקרים השקיעו הרבה מחשבה וחריצות, כך שברוב המקרים, אם רק הספיקו להיכנס לתוכם לפני התחלת "האקציה", ניצלו מידי הגרמנים ועוזריהם. כל זה אמור באקציות "רגילות" שני חברי "המשטרה היהודית" בגיטו צוויי יידישע ארדנער (סאליציי) אין געטא כשהגרמנים לא עשו חיפושים מדוייקים והסתפקו במספר אנשים שקבעו לעצמם בתבנית. עם חיסול הגיטו נתגלו הבונקרים ויתר האנשים הסגירו את עצמם היות ולא יכלו להחזיק מעמד (הגרמנים הפסיקו את המים בכל הגיטו). רק בבונקרים בודדים החזיקו אנשים מעמד זמן ממושך. בבונקרים שהתנועות הקימו בכוונה תחילה כעמדות התנגדות, היתה התנגדות מזויינת בהתאם לנשק המוגבל שהיה ברשותם. פעולות הנוער בתקופת הכיבוש הנאצי בבנדין סובבו בעיקר סביב שני צירים: קיבוץ בורוכוב והחווה. ב־1939 הגיע הקיבוץ לשיא התפתחותו. הכל עבדו — החברות במכבסה המיכאנית ובמשק, והחברים בכל ענפי התעשיה בעיר.
בפרוץ המלחמה ועם התקרבות הגייסות הנאציים, עזבו רוב הגברים את העיר, וחברי הקיבוץ בכללם. הבורחים לא הרחיקו לכת, כי הדרכים המשובשות, הפצצות הגרמנים וההתנכלויות של הפולנים והפולקס־דויטשה אילצו רבים לחזור. הצבא הגרמני הממוכן הקדים את גלי הפליטים ועקפם. התחילה הדרך רבת־התלאות חזרה. כמחצית חברי הקיבוץ ובכללם שפרינגר, גפטק ופינקל* שטיין — חזרו. בזמן נטישת הקיבוץ קיבל על עצמו שיטנברג מחברי גור־ דוניה את השמירה על הרכוש שנותר, ושמר עליו, ובזכותו כמעט ולא נפגע דבר. המקום גם לא נתפס על־ידי מחוסרי־הגג המרובים, שדירותיהם נשרפו בזמן שריפת בית הכנסת ובית־המדרש הישן יחד עם רובע שלם של בנדין. לאט לאט חזרו חיי הקיבוץ, על כל הצרות והקשיים של תקופת הכיבוש הנאצי, למסלולם, וסביבו התחיל להתרקם הוי־חיים יהודי ציבורי. - 351