בדי לקיים את פעולתו והא המנגנון שלו, נאלץ היו! יודנראט להטיל מסים על היהודים, ומי שלא היה בידו לשלם — נשלח למוות . אשר לאספקה, הרי גם המעט שהקציבו הגרמנים נתמעט בעברו דרך מחסן היודנראט. הם נטלו לעצמם (קמח לאפיית לחם לבן וכר), והשאר הסתנן לשוק השחור. גולת הכותרת של היודנראט היו הגירושים (אקציות בסי העם ) למחנה ההשמדה באושביץ. היודנראט שידע על התכניו ת של הגרמנים, לא רק שלא הודיע על כך לציבור, אלא בכל האמצעים שהיו ברשותם עזרו להצלחת מפעל ההשמדה. על הגירוש הראשון הכריז היודנראט, כעל העברה של מספר אנשים למקום אחר. וכדי לעורר אמון הודיעו, שרופאים וחברי היודנראט ילוו את הטרנספורט. כאלף איש על מטענם התייצבו, על סמך הזמנות אישיות, ונשלחו לאושביץ. כמובן, שביניהם לא היו רופאים ואף אחד מאנשי היודנראט או קרוביהם. עברו רק שלושה חודשים ושוב הזמין היודנראט, הפעם לא אישית, את כל היהודים להתייצב ביום מסויים בשני מקומות ריכוז. מטרת הריכוזים — לפי דעת היודנראט — רישום התושבים. על הטענה שיש רישום מדויק של כל היהודים ולשם כך אין צורך להשבית עשרות אלפים איש העסוקים בעבודות חיוניות עבור הנאצים, לא באה כל תשובה משכנעת.

היודנראט אירגן עשרות אספות בהן השתמשו באיומים, שכנוע ותחנונים שכולם יתייצבו. נגד הסרבנים השתמשו באיומים שאי התיצבות של איש אחד תגרור גירוש של כל המשפחה ואולי בל הבית שבו הוא גר. את המהססים השתדלו לשכנע שהתיצבות מלאה היא לטובתנו. שכן הרישום יראה לגרמנים, שרוב התושבים עסוקים בעבודות פרודוקטיביות וזה יסיר מאתנו את סכנת הגירוש. לתומכים שלהם ולאדישים, פנה היודנראט בתחנונים לא להסתפק בהתיצבות אלא להשפיע על אחרים. התוצאה של ההתיצבות והציות ליודנראט היה — שמונת אלפים איש נשלחו ישר לתאי הגזים והרבה אחרים למחנות ריכוז. אחרי שתי פעולות גירוש הראשונות נעלמו כל המעצורים והיודנראט המשיך בהן כדבר מובן מאליו. הגרמנים תיכננו והיודנראט ביצע בדייקנות את הגירושים עד הסוף. כל הצעדים האלה הצטרפו לשלמות אחת — פרצופו המוסרי של היודנראט. ה. נסיו! שהכזיב בתוך האוירה המתוחה הזאת נודע לנו, ל״ברית החלוצים", שעתיד לבוא לעירנו שליח מוינה בקשר לענייני עלית הנוער. דרוכים היינו לכל מגע עם החוץ, וביחוד לכל הקשור בארץ ישראל, לפי שנתונים היינו במצור ובבדידות וכמעט מנותקים מן העולם החיצוני והנה, יום אחד הודיע לנו בחור שעבד ביודנראט, שהשליח, אריה מנשל שמו — הגיע.

משלחת שהיתה מורכבת מחיקה קלינגר, הירשל שפרינגר והח״מ — נסענו מיד אל היודנראט בסוסנוביץ. מחצית יום חכינו לו במסדרונות, ומנשל השתתף בינתיים בישיבת היודנראט, שם כבר קיבל "הסברה" מתאימה על המתרחש בעיר ועל התפקיד שייעדו לו בנוער. בדרך חזרה, בחשמלית, כשהתבטאנו נגד היודנראט, התקומם בחריפות בנגדנו. מדבריו נשמעה סניגוריה מופלגת על הי(1נראנן, משל היו צדיקים גמורים — ודבריו דכדכו אותנו מאוד. אותו מוצאי שבת הוזמן מנשל על־ידי מרין לנשף, שהשפעתו עליו היתה, שלילית, בניגוד לכוונתו של מרין, ושינתה, כנראה, את דעתו הקודמת של השליח מוינה. אחר כך קיימנו כינוס עמו, באולם בית היתומים, בהשתתפות 200 איש מבנדין והסביבה. לכינוס בא גם מולצ׳אדזקי, שהתחיל מדבר על שיתוף־פעולה של הנוער עם היודנראט. הגבתי בחריפות, והוא עזב את האסיפה. אריה מנשל סיפר על הפעולה במחתרת היהודית בוינה, על קורסים להשתלמות לנוער ועוד, והביע תקוותו, שעוד ייפתח שער לעליה.

מסתבר, שמרין נתכוון לנצל את מנשל להשפעה עלינו, שנשתף פעולה עמו, שנפעל תחת חסות היודנראט. דחינו, כמובן, הצעותיו בכיוון זה. ראינו הסכנה הכרוכה בכך, לבסוף הבענו נכונות לארגן קורסים מקצועיים תחת שלט היודנראט, היינו, שהיודנראט ישלח נציגו להנהלה ואנו נבחר בו למנהל, אך בתנאי של אוטונומיה פנימית. גם מנשל לחץ עלינו וטען, שלא נפסיד בכך, ואדרבא, עלינו לנצל האפשרות, היכולת לנסוע למקומות שונים. הפעולה עצמה תהא ליגאלית כלפי השלטונות וכו׳. בסופו של דבר חתמנו על זכרון דברים, אולם מרין התחמק מחתימה עליו. נציגו הראשון של מרין, ד״ר ליברמן מסוסנוביץ, התפטר לאחר ששמע על תכנית הפעולה, משום שמרין נתן לו הוראות אחרות והוא לא נתכוון אלא להקמת ארגון נוער שיעמוד לפקודתו, לרשות תכניותיו. אחרי התפטרותו של ד״ר ליברמן, הזמין אותנו מרין והציע מספר מועמדים (מהמקורבים שלו) שאף אחד מהם לא הניח את דעתנו ודחינו אותם. ניסינו להציע מועמדים מחוגי התאחדות־סועלי ציון, אבל הדבר הרגיז אותו עד כדי כך שהתחיל לאיים עלינו. פאניץ׳ ארנה, שהשתתפה בכל הפגישות, השתדלה להרגיעו. לאחר שעזב את החדר היא פנתה אל "כושר התבונה" שלנו, ביקשה שנשתף פעולה עם ה״פרעזעס", הדורש רק את טובתנו. לבסוף הציעה את יוזק קוז׳וך כמרכז ה״יוגענד בעראטונגם־שטעלע". הסתכלנו אחד בפני השני (בפגישה השתתפו שפרינגר ,

טנצ ר וכות ב השורו ת האלה) , במצ ב המתו ח מא ד ל א יכולנ ו להרשות לעצמנ ו לת ת תשוב ה שלילית . מבל י להתייע ץ הודי ע טנצר, שבמש ך ימי ם מספ ר נית ן תשובה . קוז׳וך, מפעיל י הנוע ר הציונ י בסוסנובי ץ לפנ י המלחמה , ל א היה מאנש י סוד ו ש ל מרין , אב ל כפקי ד ביודנרא ט נהנ ה מאמונ ו של מרי ן ונשל ח בתו ר "קומיסאר " (כ ך נקרא ו מנהל י היודנראט ) לעיירה קלובוצק . בתפקי ד ז ה צרי ך הי ה לבצ ע פעולו ת של א הי ו לרצונו, ולכ ן ביק ש להתפט ר ממנו . אנחנו , כמובן , ל א ידענ ו על ההתלבטו ת של ו וראינ ו בו , בל י כ ל קש ר ע ם עבר ו התנועתי , אחד מעוש י רצונ ו ש ל מרין . הואיל והבטחנ ו לת ת תשובה , החלטנ ו לקיי ם פגיש ה ע ם קוז׳וך . ופה חיכת ה לנ ו אכזב ה נעימה . בשת י הפגישו ת שקיימנ ו את ו נתברר, שלפנינ ו צעי ר שמשב ר קש ה עוב ר עליו . הו א התחר ט ע ל כל רג ע שעב ר עלי ו ע ם מרין , ובכ ל מחי ר הו א החלי ט להפסי ק את עבודת ו ביודנראט . הו א הסכי ם אתנ ו בכל , ומוכ ן הי ה לפעו ל אתנו "שכ ם אחד" . (לפ י שהתבטא) . ולמרו ת של א האמי ן שמרי ן יתן לנ ו לפעו ל כרצוננו , מוכ ן הי ה לקב ל ע ל עצמ ו א ת התפקיד . היות וע ל יד י כ ך ישתחר ר מתפקיד ו הקודם . סיכמנו ע ל תכני ת וחיכינ ו לבאות . החלטנ ו שקוז׳ו ך ל א יגי ש למרין א ת התכני ת המקורי ת שלנו , לפ י שאי ן שו ם סיכו י שמרי ן - 350 -