עסקנים יהודים — רועי נבליכט, מי שהיה סגן ראש העיר, וקוזולובסקי, נציג הקומוניסטים (אגב, אחוז ניכר מחברי עירית בנדין היו קומוניסטים), קיבלו על עצמם לארגן נציגות יהודית כלפי השלטון הגרמני, וצירפו אליהם את המהנדס גוסטב וויינציער ואחרים. מוסד זה פעל זמן מועט ורישומו לא היה ניכר כלל, ועיקר הישגו — חידוש הברא קדישא, הקמת מטבח קטן לנצרכים וכיו״ב. עד שעלה כוכבו של "זקן היהודים" מרין (שאביועבד עם הגרמנים במלחמת העולם הראשונה), ראשית פעלו, שהדיח את הנציגים הקודמים והתחיל מארגן את היודנראט במתכונת שאר המוסדות מסוגו במחוז. ומיד נתעורר בצבור היהודי ובחוגי הפעילים הויכוח המר והנוקב על העמדה שיש לנקוט ביחס ל״זקן היהודים" ולמוסד שהקים. היו ששללו אותו מתחילתו ואת שיתוף הפעולה עמו, לפי שראו בו מכשיר מובהק בידי הגרמנים לביצוע מזימותיהם לרעת היהודים, והיו שסברו, כי ראוי לנצלו, לפי שהוא הרע במיעוטו, ותוך כדי כך לבחון את טיבו הלכה למעשה ולא להפקיר את הישוב — ורק אחר כך לקבוע עמדה. אני שללתי את היודנראט מראשיתו, התנגדתי לשיתוף־הפעולה עמו, וזו העמדה שנקטו גם מפלגות ההתאחדות ופועלי ציון (ומשום כך הם הוציאו משורותיהם את חברם מולצ׳אדזקי). שאר המפלגות התפוררו בתקופה הראשונה לכיבוש הגרמני ופעיליהם ברחו. אף לקומוניסטים לא היתה, מחתרת פעילה ויעילה. ד. עם עסקנים ציוניים
והנה, לאחר השיחה עם שלמה צימרמן והקמת "ברית החלוצים", החלטתי להתייצב בראש משלחת מפלגת ההתאחדות אצל יו״ר ההסתדרות הציונית בעירנו, מר יצחק ויגודזקי. לאחר שהעלינו לפניו את תוכניותינו, הוא הביע פליאתו, שבמצב הנוכחי אזרנו עוז לחשוב על המשך הפעולה הציונית והציבורית. לאחר שהסברנו לו את הסכנות הכרוכות ביודנראט, ובמיוחד בהשתתפותם של עסקנים ציוניים בו, הוא אף בירך על יזמתנו, והסכים להשתתף בישיבה עם נציגי כל המפלגות הציוניות, שתכונם לשם בירור המצב והתפקידים המתחייבים ממנו. זמן רב סירב ויגודזקי לבוא במגע עם היודנראט, על אף הלחץ שהופעל עליו, עד שאירע, והגרמנים הטילו על הישוב היהודי בבנדין קונטריבוציד, גדולה בזהב ובכסף (קונטריבוציות והחרמות קטנות היו מעשי יום יום), וכדי להחיש את הכנסתם נאסרו עשרות יהודים כבני ערובה. מרין הקים אז ועד צבורי לשם התרמת התושבים לפדיון שבויים, ולועד הזה הוזמן גם ויגודזקי. לימים הוא התחיל לעבוד ביודנראט במשכורת (מצבו היה כל הזמן דחוק), בעניני הברא קדישא. רצה הגורל, ועסקן ציוני מובהק זה יגמול ליהודי בגדין המעונים בחסד של אמת...
השפעה של ממש על עניני היודנראט לא היתה, לו, לוויגודזקי. המשכתי להפגש עמו בהזדמנויות שונות, ונתברר לי בפירוש, שלא היה מעולם מאנשי סודו של ה״פראזאם". לדוגמה: כדי לבצע את מעשיו, היה היודנראט נוקט בתכסיס של הפתעה והסוואה יע ל מזימתו האמתית. ואם ביקש, דרך דוגמה, לגרש 2000 בנים, היה מדליף ידיעה, בסודי סודות כביכול, שעומדים לגרש 2000 בנות — ואז ידענו שמצווים הבנים לעזוב למשך ד,"אקציה " את העיר. אף־על־פי־כן, קיבלנו לא אחת אינפורמציה יקרת־ערך מראש... ואולם, ויגודזקי לא ידע את המתרחש באמת בין כתלי היודנראט. לא פעם הזהיר אותנו בפני פעוטות פזיזות. ששאלינו אותו, אם אין הצדק אתנו, נוהג היה, לענות: אתם מדברים על דרך אמת, ואני על תוצאותיה. אכן, חשש לתוצאות... כן ביקרנו אצל נטע לונדנר, השני בהיארכיה הציונית בעירנו. תשובתו לא היתה ברורה. הוא אמר: — כלום מרין מזמין אתכם ליודנראט? ברגע שיזמין — נחליט מה לעשות. /. ידענו, שקיים עליו לחץ, שיצטרף ליודנראט, וזמן ארוך התחמק מטעמי בריאות. לבסוף נענה, ועבד (בהפסקות) במחלקה לדיור ולקורסים מקצועיים.
התיעצות נציגי המפלגות שביקשנו לקיים — לא יצאה אל הפועל. באפריל או במאי 1940, היתה פגישה — וללא תוצאות — עם כמה מחברי היודנראט, בהשתתפות ויגודזקי, מנלה, לוני דנר ולסקר, משה אופנהיים (הפועל המזרחי), סובקובס- קי, צוקרקנדל (פועלי ציון), דוד ליור, ישראל גרטלר והחו״מ (התאחדות) — מולצ׳אדזקי סירב להשתתף. אפיינית היתד, טענתו של האחרון: "בזמן מלחמה אין ציונות". הוא לא רצה כלל בויכוח צבורי בנושא זה. נתייאשתי מכל אפשרות של השפעה עליו (על אחדים השפענו במידת־מה), לפי שידענו אפילו החלש עוד מתקופת פעילותו לפני המלחמה בקרן הקיימת ותמיד, בכל מערכה ויכוח מצטרף היה לצד החזק נגד החלש, והנה, עתה נתמנה הוא על ידי מרין למחלקת העזרה הסוציאלית ביודנראט ומעין מומחה שלו לעניני נוער.
נ. לונדנר ציין באות הפגישה, שאם כי אין הזמן כשר לויכוחים, הרי שזומנה הישיבה כדי לשמוע את חששות החברים ביחס ליודנראט. מנלה עמד, לעומתו, על פעולות ההצלה שמבצע היודנראט, לדעתו. ואילו אני הדגשתי, שאנו מתקרבים לקראת חיסול מוחלט של היהודים, וכל הקלה זמנית אינה אלא הסוואה ואסור לנו לתת יד למזימה. יום יבוא וניתן את הדין. אופן ה י י ם לא ייחס ערך לפגישה. כל מי שרצה ללכת ליודנראט ולשתף פעולה עמו — אמר — עשה זאת, ומי שסבור היה שאסור לו, אינו זקוק להסברה, ולא ישנה דעתו. סובק ובם ק י אמר, שכל אחד זכאי, לדעה משלו, אבל אלה שעמדו בראש התנועות אסור להם לעבוד ביודנראט, כי הלא הם משמשים סמל לתנועותיהם. ואילו לסקר דיבר בנעימה של ״מי שמך״. — אין אני מוכן — אמר — להתחלק בחלקי בגן עדן בזכות פעולתי ביודנראט... ויגודזקי — שתק ולא חיווה דעתו. סיים את ההתיעצות לונדנר, שאמר, כי יש צורך בישיבה נרחבת יותר. אולם המשך לא היה. הנה כי כן, השתקפו בישיבה זו גישותיהם השונות של עסקני הציונים בשאלה הגורלית הנידונה. והיה זה בתקופה הראשונה לפעולתו של היודנראט. נקל לתאר, שגישותיהם — המחייבות והשוללות — העמיקו והחריפו במשך הזמן, עם רבוי תעלוליו של היודנראט.
בתקופה זו הטיף היודנראט ליהודים, שיתנדבו מרצון ליציאה אל מחנות העבודה. הבטיחו תנאים טובים, תשלום, דאגה להורים, חזרה בשלום וכר. משנתברר, שההבטחות הללו לא היו אלא אחיזת עינים — פסקה ההתנדבות. אז התחיל היודנראט שולח פקודות התיצבות ונעזר באנשי המיליציה והגרמנים. כאשר לחץ זה לא הביא את התוצאות המקוות, התחילו מגרשים את הוריהם של הצעירים מהדירות ומשלחים אותם לאושוויץ. מובן, שאת ילדיהם הם לא היו אנשי היודנראט מאלצים להתייצב. ואשר לעשירים, הלא היה בידם לפדות עצמם בכסף. - 349 -