גן. צטני ק 135633 / ועד הקהילה יליד זגלמביה. דבק באלמוניות ומתרחק מן הפרסומת, אולם לרבבות קוראים בישראל ולהמוני קוראים בארצות הגויים בעשר שפות, לרבות יפאנית, ידוע הוא היטב * היטב בשמו הספרותי ק. צטניק 135633 ("את השם קיבלתי מידי הנאצי. הנאצי איננו, אך העולם לא מחה !עדיין ממני את השם הזה"). שני ספריו המונומנטליים שיצאו להם מוניטין הם: "סלמנדרה" ו״בית הבובות", שהם מהמשובחים שבספרות השואה, שהביקורת שרה להם שירי * תהילה ורוממות, יצירה אוניברסלית, אנושית, ועוד ידו נטויה. עוד בצעירותו, בישבו בבטחה בעיר־הורתו, שטרם נטרפה גילה כשרון־כתיבה, וכפעם בפעם מפרסם הוא שירים ומסות בעתונות, שהיתה קרובה ללבו מבחינה רעיונית. חבריו ניבאו לו גדולות ו״קריירה" בשדה הספרות, ואמנם ניחושיהם לא נתבדו. אחד ממאה אלף יהודי זגלמביה, שגורשו והומתו באושוויץ, מן השמים נגזר עליו כי ישאר בחיים, אם־כי המות ליווהו על כל צעד ושעל, בלכתו ובישבו, בשכבו ובקומו, למען יספר לעולם איך נחנקו ונשרפו ונטמאו נשים וזקנים, עוללים ויונקים בתכנון, באכזריות החיה הגרמנית.

עם שחרורו ממחנה־המוות על הארץ־ישראל ואשר עבר עליו בשנות המלחמה והשואה חצב מנפשו והעלה בכושר־אמן בספר "סלמנדרה" (הוצאת "דביר" ת״א, תש״ז). מגילת־דווי מחרידה, מדהימה, כובשת, שעולה מתוכה שאגת הזוועות ואנקת המצפון האנושי שחולל, המשתפת את הקוראים בסבלות המחבר ובחוויותיו . העלילה הדרמטית מתרחשת בערי־זגלמביה והנפשות הפועלות בה מוניאק מאטרוז ופליציה שווארץ ואחרים מוכרים לנו בשמותיהם הנכונים, אשר ייזכרו לדראון * עולם, כי הם שימשו כעבדים נרצעים למרצחים, אשר אף בהם בגדו חרף שרותם הנאמן — ורצחום . למקרא הדברים הנוראים בספר "בית הבובות" ("דביר", תשי״ג), שהמחבר כתבו, לפי עדותו, שמונה שנים ובארבע טיוטות שהשמידן זו אחר זו; למראה תמונות החמס, הרשע והזדון, ההתעללות בבני־אדם ובבנות ישראל טהורות, נוכח כל הגילויים המתועבים — מתמלא לבנו זעם ועברה והננו מזועזעים עד נבכי־הנפש . לא בכדי נמנע המחבר מלקבל את ה״שילומים" הניתנים כפיצויים למעוני־המחנות. נחרתו בזכרוני דבריו של ק. צטניק, שכתב בנושא זה לפני שנים אחדות, כי "השילומים" הכי־נאים שלא יסולאו בפז והון לו כמה חפצים אישיים מאת אביו, יפדדהנפש, שנטבח, ניתנו לו למזכרת עולם, וצרור שערות מסולסלות־מוזהבות משער ראשה של אחותו, הנערה הברָה ובעלת־חן ויתר שארי ־ בשרו של אישכחם עד־נצח .

האין המתנות המיוחלות הללו מזכירות לנו את שלוש המתנות שלי . ל . פרץ ? *) אזור זגלמגיה . * כאשר על הרעיון הוצאת "פנקס בנדין " פניתי אל ק. צטניק וביקשתיו , שיקדיש מפרי עטו המבורך לספר . והנה תשובתו : "מכתבך, ידידי , נגע אל לבי , אך על הצעתך לא אוכל, לצערי , להיענות — ואתך הסליחה . רעיון הנצחת יהדות זאגלמבי ה על גבי ספר — ודאי רעיון קדוש הוא , אולם יעשה זאת איש־איש לפי דרכו הוא . ועל כל אשר אתה עושה למען יקר־זכרונם מאז ועד הנה — תחזקנה ידיך! ״ -ו- להלן פרק מספרו של ק . צטניק , בן זגלמביה , שגאוותנו עליו . מ. ה . כמעט בימים הראשונים של מעשי־החורבן , זמן מועט לאחר יציאת העצורים מרחבת־בית החרושת של האחים גוטשטיין , נראתה על קירות הבתים שבמטרופול *) , בין שאר המודעות על החוקים והתקנות המיוחדים בנוגע ליהודים , גם המודעה היהודית הראשונה . שמצדה האחד היתה לשונה גרמנית , ומצדה השני — אידית בכתב עברי, וזו לשונה : "אל כל היהודים ג " "כל היהודים מילד ועד זקן , איש ואשה , חייבים להירשם בועד־הקהילה היהודי . אותם היהודים , שלא יהיו רשומים , לא יקבלו את כרטיסי־הלחם שלהם , ועם זה יענשו קשה. " על הצד הגרמני היה חתום ראש־העיר הגרמני , ועל הצד היהודי — זקן היהודים , מוניאק מאטרוז (והוא מוניאק מרין — המלבה״ד).

ואמנם הכל מיהרו להירשם. ראשית, משום שזוהי תקנה גרמנית, ושנית — כדי לקבל את כרטיסי־הלחם. אולם ב״ועד־ הקהילה", כשהוא לעצמו, היו מזלזלים. לשעבר, בזמנים כתיקונם, היו היהודים נלחמים אלה באלה מלחמה עזה על עסקי ה״גמינה" (הקהילה). כל מפלגה היתה, שואפת להושיב שם מספר מרובה ביותר של אנשיה, והמפלגה שזכתה לרוב יכלה למנות גם רב ושוחט וכל כיוצא באלה, משל עצמה. בבחירות לגמינה יש שהגיעו הדברים עד לידי שפיכת־דמים, אבל כל זה היה לשעבר. עכשיו אין לבו של אדם פנוי לכל הדברים האלה, הנראים דחוקים כל־כך, פחותי־ערך. משל לאדם בוגר, שנזכר במעשי־נערותו שלו. אלא שמוניאק מטטרוז רצה בכל זאת לייחד לועד־הקהילה את החשיבות הראויה לו. לכן, אם ועד־הקהילה יהיה בר־חשיבות, הרי אף הוא, יוצרו ומנהיגו, אדם חשוב יהיה, לפיכך היה מתרוצץ מחדר אל חדר, זריז ונמרץ, שקד על מלאכתו כל הימים, לא נתן שינה לעיניו בלילות, העמיד מחנה של בחורים־פקידים ונערות היו מקשקשות במכונות כתיבה, רשמו את האוכלוסין, הדפיסו וחילקו להם כרטיסי־לחם, שמגן־דוד קטן קבוע בהם, ומורגש היה, שהולך ונוצר "דבר גדול" לצורך הצבור. מוניאק מאטרוז שלח הזמנות אל פרנסי הגמינה לשעבר, אף קרא לאנשים מנכבדי העיר, שיבואו ויהיו לו לעזר לכונן את ועד־הקהילה, אבל איש לא השגיח בו ולא נתן דעתו לכך. - 366 -