נורוז'ח (חברת ו שול ברוך, ניספת ח בבונקר המתגונן ב* $ באוגוסט 1943). הבונקר מסודר יפה מאד ומתוכנן כדבעי. כאן היה גם בית־ מלאכה לפצצות, המר י נפץ שונים וגם מקלט ראדיו. בניית הבונקר עלתה בעמל רב, את המנהרה אנוסים היינו לחפור בידינו ממש. בלי כל מכשירים.
בבונקר היה מקום ל־20 איש, אך נכנסו 35 למזון היה לנו שקי צנימים ילחם יבש שהעלה עובש. קשה מכן היה ענין המים. לא היתה עמנו אלא חבית קטנה, ובדוחק גדול הצמא. ביום ראשון לפנות ערב שומעים אנו צעדים מלמעלה. רצים מכל עבר ומחפשים. אנו שוכבים דומם כבקבר. כבר החשיד היום, ועדיין הם מחפשים. גשתלטה דממת אימים. ב־11 בלילה דופקים בבונקר. "ודאי אחד משלנו, כי הוא יודע את הדפיקה המוסכמת". זהו צבי שבא מן הבונקר ברחוב המכרות. כשכל כוח סבלם. הבונקר שלהם הוא כפול־תקרה, ובין תקרה לתקרה חול ואבנים. אילו היו עוקרים הגרמנים את לוחות־התקרה העליונים, היו רואים את החול שמתחתם ולא היו שומעים כל הדמן המרתף. הגרמנים מצאו למעלה ערימה של ככרות לחם. "אם לחם כאן, משמע שיש כאן גם יהודים". הם התחילו לעקור את לוחות־הרצפה, לנתץ את התנור, בקראם: ״יודן ראום 1״. החברים חששו שמא יתמוטט התנור על ראשם והם ייקברו חיים. סוף־סוף הסתלקו הגרמנים. צבי מספר, כי הגיטו כולו מואר, יורים בלי הרף, וגם בשרודולה (הגיטו של יהודי סוסנוביץ) אור. משמע שהאקציה נמשכת גם שם והיא כללית. והמקום נועד להיות "יודנריין". צבי בא אלינו משום שכל הנשק נמצא בבונקר של ברוך ופרומקה, ועלינו להוציאו ולחלקו. הוא חזר למחרת בערב לבונקר של הפלוגה. אחרי צאתו ירו בלי הרף, וחששנו שמא לא הגיע לשם.
הגרמנים ממשיכים בחיפושים בכל העיר. בבונקר סמוך לשלנו התחבאו דרי הבית וחברי פועלי ציון גדליהו סובקורסקי, שמעון גוטמן ואחרים. הוא נתגל ה עוד ביום הראשון וכל אנשיו הוצאו. לשם זהירות־יתר סתמנו את שני פתחי־האיוורור כדי להסוות את מחבואנו. מאז הורע מצבנו עוד יותר. כולנו היינו ערומים למחצה, פלגי זעה שטפונו. בחורות התעלפו ומים לא היו לנו. חילקנו מנות קטנות לחלשים בלבד. ב־11 בלילה פתחנו את הבונקר והלכנו לחפש מים. את אספקת המים לגיטו ניתקו הגרמנים מיד. כל הגיטו עלה בלהבות. מפעם לפעם נורו ראקטות, והאור כאור היום. היה עלינו להשתטח כל פעם, כדי שהגרמנים לא ישגיחו בנו. אנו מוצאים בונקר ריק, שיהודיו כבר הוצאו על־ידי הרוצחים, ובו חצי דלי מים. כך הולכים אנו מבית לבית, עד שאנו אוספים דליים. ביום הרביעי לגירוש באו אלינו צבי ואברהם. הם סיפרו שלא יכלו להישאר בבונקר, מחמת מחסור במים ומזון. אחת החברות, פסיה, שחלתה, קיבלה חום גבוה והתחילה קוראת אל צבי שיהרגנה. את הצעקות שמע גרמני, ניגש לחלון וקרא: "יהודים, צאו!". צבי ניגש לחלון ובאקדח הפיל את הגרמני. כל החברים ברחו. לא נשארה אלא חחברח החולה. חשבנו, שאיננה עוד בחיים, אולם ב־3 בלילה באה אלינו שותתת דם.
בבנדין נמצא הקבוצת חברים של גורדוניה מצ׳אנסטוכוב, שסודרו לפני הגירוש בחוות החלוץ. בחווה נבנה בונקר, שהכניסה אליו היתד, דרך החממה, ומנהרה הוליכה לשדה. החווה נמצאה בסביבה פולנית, והפולנים ידעו על הבונקר. נמצאו בו גם חברי גורדוניה המקומיים, ביניהם האנקה בורנשטיין (מראשי "גור־ דוגיה" בבנדין ובפולין. ממקימי המחתרת החלוצית בזגלמביה. ניספתה באקציה האחרונה באוגוסט, 1943), שלמה לרנד (יליד בנדין, חבר "גורדוניה", חבר מפקדת הארגון היהודי הלוחם בבנדין. נפל ב־1 באוגוסט 1943 עם קבוצת חברים, מחמת בגידת פולני, סוכן גסטאפו) ואחרים, כ־30 איש. הבונקר הוסגר על ידי הפולנים, וכל החברים שבו נתפסו. התחלנו, איפוא, לבנות בונקר שני, חפרנו עד לעומק מטר וחצי, אך הגענו לעורק־מים ונאלצנו לשוב ולכסותו.
שמענו צעדי אנשים קרבים לבונקר, מסלקים את הפחמים מן הפתח ופותחים את הכניסה. יהודי יורד ואומר לנו: משטרה גרמנית באה ועלינו לעלות מיד. הרש ל שפרינגאר (חניך "פרייהייט" מן הדמויות הבולטות במחתרת בזגלמביה. ממארגני הבריחה לסלו־ באקיה. ממקימי הארגון היהודי הלוחם בבנדין וחבר מפקדתו) מחלק מהר את הכסף שברשותנו. היו לנו 3 אקדחים, ולפי ההחלטה היה עלינו להתגונן, ברגע שיתגלה הבונקר. הרש ל טען, כי אין זאת אלא שב א ה ם (פקיד בשו פ ש ל ר א ם נ א ר) הסגירנו. התחלנו לעלות, חוץ מחבר וחברה שהסתתרו מתחת לערסלים. הגרמנים עמדו ואקדחיהם שלופים. גילוי הכסף הרתיחם ממש. הם הוסיפו לחפש ומצאו את האקדחים. הם ציוו לשכב בפישוט איברים ולא להרים ראש. ראינו, כי קרוב קצנו. לאחר כמה רגעים החליטו להסגירנו לידי הגסטאפו. הגרמנים הוציאו שתי בחורות, שחשדו בהן, כי האקדחים שייכים להן ודרשו מהן לגלות למי הם שייכים. חן לא אמרו כלום. ד,יכו אותן ופצעו ן עד שקש ה היה להכירן. הן לא יכלו לשבת ולא לשכב. כבר החשיד והגרמנים התחילו להעלות אש, כדי להאיר את הגיטו. צבי שאל את הרש ל, אם מסכים הוא לרוץ. הרש ל ענה "לא". כוחותיו עזבוהו. ״עכשיו או לעולם לא״ — קרא צבי והתחיל לרוץ. הגרמנים יורים ורודפים אחריו. כעבור רגעים אחדים חזרו ואמרו: ״חיסלנו אותו״ 4
כדי שלא נברח כולנו בידינו זה אל זה, וכך ישבנו לילה תמים צפופים, וארבעה גרמנים עומדים מולנו ורוביהם מכוונים אלינו. בבוקר הוציאו שלושה בחורים לשדה. הובלנו כיבדת דרך ושם ראינו את צבי שכב אפרקדן כאילו היה ישן. ד,לויטננט ציוונו לקחתו. כשד,רימונו אותו, לא יכולנו לשאתו: גופו מרוסק היה וניטלטל לכאן ולכאן. פניו היו נקובות ככברה. הבאנו אותו לעגלה, שבה היד, מוטל הרוג שני, ובקמיונקה קברנום. כעבור 18 יום, ב־11 בלילה, באו אנשי גסטאפו במכונית־משא, הוציאו את כל הגברים שבמחנה, ציוו להעלות את כל המתים מקבריהם, טענו אותם על האוטו והובילום לאושוויץ, לשרפם, כדי שלא יישאר זכר לרציחותיהם. ־365 -