אהרן ברנדא ס 1 בבונקרים (קטעים מתוך הספר ״קץ היהודים במערב פולין!' / 1945 ) ■יי■ שהגעתי לבנדין כבר בוצעו פעולות שונות נגד הגרמנים #■והיודנראט. מאות מכתבים נשלחו לגרמנים ל״רייך׳ / ובהם סופר כיצד משמידים הגרמנים את יהודי פולין, שכן ב״רייך׳ לא נודע הדבר. יהודים היו מובלים מכל אירופה דרך גרמניה לפולין לשם יישובם, כביכול, "אי־שם" במזרח. כן הוצאו כרוזים בענין זה לפולנים, בפולנית. נגד היודנראט התנהלה תעמולה בקרב האוכלוסיה היהודית, הוצאו כרוזים, הותקפו שוטרים שנהגו באכזריות יתירה. התחלנו מארגנים את ההגנה. מן הנמנע היה להשיג נשק בזגלמביה, החלטנו, איפוא, להתקשר עם חברינו בוארשה. לשם כך נשלחה לשם אדזיה פסחזון. לאחר כמה ימים חזרה בלווית חברה אחרת — אסטריד (היא זושה מילר) ועמהן אקדחים ורימונים; הן הגיעו לצ׳אנסטוכוב, ובתחנת הרכבת נעצרו על ידי איש־הגסטאפו. אסטריד התחמקה והגיעה לבגדין. אדזיה נאסרה ובידיה שלושה אקדחים ורימונים. עונתה באכזריות כדי שתגלה, ממי קיבלה את הנשק ואל מי היא מובילה אותו. לא גילתה דבר — ונורתה. אסטריד הביאה כמה פעמים נשק מוארשה, תמיד הצליחה להתחמק מבקורֶת הגבול. לפי דוגמה שהביאה מן הארגון הלוחם התחלנו מייצרים רימונים ובקבוקי־״קוקטייל". הפצצות שיצרנו טובות היו מן הגרמניות שהיינו קונים. כדי לייצר ולהסתיר כל אלה זקוקים היינו לבונקרים. התחלנו להקימם.
צבי בראנדא ס וברוך גאפטק עמדו בראש ההגנה. צבי דאג להשגת הנשק וברוך היה מלמד הלכות השימוש בו. על הרשל שפרינגאר ופרומקה פלוטניצקה הוטל לקיים קשר עם ידידינו, שידעו תמיד את מצבנו לאשורו. דוד קוזלובסקי שקד על בנין הבונקרים. העבודה נעשתה בלילות. נתקשינו בסילוק העפר החפור. החברים היו כורעים מרוב עייפות, אך המשיכו לבנות. התכוננו. רבקה גלאנץ, מקיבוץ "דרור" בצ׳אנסטוכוב, באה אלינו ובידה מכתב מאת אחד מחברי הקיבוץ הנמצא בטראבלינקה ועובד במיון בגדים. "אני רואה כאן בעיני איך מובאים יום־יום אלפי יהודים, ולמחרת אינם עוד בחיים. אני רואה איך עמי נשמד. טש ו כל מה שבכוחכם, רק אל תתנו להובילכם הנה, להשמידכם בגאזים!" למחנה העבודה שבקטוביץ היו מביאים את בגדי היהודים המגורשים, וחמישים יהודים עבדו במיונם. בבגדים נמצאו מכתבים שונים, מהם נודע מאץ הובאו היהודים, מכל אירופה הובאו, אפילו מיוון. היו שבועות שבהם היו מובאים לשם יום־יום 15 קרונות בגדים למיץ. בגיטו קאמיונקה (הגיטו של יהודי בנדין), ליד התחנה החדשה, היינו שומעים בדממת הלילה זעקות בוקעות מן הקרונות: "שמע ישראל, הצילו!״. היו אלה זעקות המובלים להשמדה. 100—120 איש מצופפים היו בקרון של בהמות. רבים מתו בדרך, מחמת הדחק. את המתים אי־אפשר היה להוציא, והם עמדו בין החיים עד שהגיעו הקרונות למחנות ההשמדה. הרשל שפדינגאר סיפר: כשהובילו שיירה של אלפים
יהודים מבנדין לשלחם לאושוויץ, דיבר על לב היהודים שיברחו. אם יתחילו כולם לרוץ תפתח אמנם הגאסטאפו אש, תהרוג כמה מאות מהם, אבל רבים יוכלו להימלט. היהודים אטמו אזניהם משמוע דבריו. מיואשים היו כל־כך, שהמוות נראה להם הצלה יחידה. מיד לאחר האקציות הראשונות השתלט רעיון ההתנגדות, אך עמדנו מבודדים לא רק בפני האדישות של הרחוב הפולני, כי אם גם בפני האדישות ואף הסירוב של היהודים עצמם. שינוי עיקרי חל בין היהודים רק משנוכחו לדעת, כי מזימת הגרמנים היא השמדתם עד היהודי האחרון. הוברר לכל, כי גירוש פירושו: מוות, והמחשבה לא ללכת לקרונות היתה מאז לנחלת רבים. יחס היודנראט בבנדין ליוזמי ההתנגדות היה שלילי. עוד לפני גירושו קרא מוניאק מארין ביודנראט מכתב אנונימי, כי הרש"ל שפרינגר כינס אסיפה של צעירים, שהחליטו לפתוח בפעולות מרי והציע לאסרם. אנשי היודנראט התנגדו לכך. לאחר גירושם של 7500 יהודים נשתנה הלך־הרוח בקרב האוכלוסיה, ואף ביחסו של היודנראט אלינו חל שינוי. חברינו בוארשה כתבו לנו: "אם רוצים אתם לעשות משהו, עליכם לארגן פעולה שתעלה על זו של וארשה".
אחר חיסול הגיטו בוארשה נפסקו משלוחי הנשק משם. שלחנו את חברותינו לוארשה והן קנו נשק בעצמן. צבי הכיר יהודי אחד, טארלו, שהתחפש כ״ארי" ודר בחלק הפולני של העיר. הל ה עזר לו, בשכר, בייצור הנשק. אינה גא ל בארד, ולפעמים גם ראניה קוקאלקה, העבירו את הנשק מוארשה לבגדין. בשבוע האחרון לפני הגירוש נסעה אינה לוארשה. הוטלו עליה משימות חשובות: להביא אקדחים ורימונים; לשלוח חברים לפלוגות הפארטיזאנים במידלינקי ליד קראקוב. בוארשה קיימו חברינו קשר עמהן, ואינה צריכה היתה לסיים את המשא־ומתן. בדרך נתפסה, שכן נתגלה, כי תעודותיה האריות מזויפות. הצליחה לברוח, באה לקמיונקה בזמן של אקציה ולא היה לה מקום להיכנס. נתפסה שנית ונמלטה שוב. רעבה ועייפה באה לזאוויארצ׳ה שעוד ישבו בה יהודים, וסרה אל חברה שלנו. שכבה לנוח, והנה באו שוטרים, אסרוה בכוח ומסרוה לידי הגסטאפו, שהוציאוה להורג. * היה הדבר במוצאי שבת, אור לאחד באוגוסט, 1943. בגיטו דכאון. שמועות מתהלכות, כי עתיד להתרחש משהו. צבי ב ר א נ ד א ם היה עסוק בשליחת ארבעה חברים להונגריה. היה זה ניסיון ראשון להברחת אנשים דרך הגבול. גם ברוך גאפטאק נוסע, הן דרוש שם חבר אחראי, שידע לארגן את החבורות הבאות.
נשמעות יריות מספר. הבונקר שלנו, של פלוגת "השומר הצעיר״ עשוי להכיל לכל היותר 10 אנשים, ואנו כבר 20 ויותר. צבי מחליט, כי מחציתנו ילכו לבונקר של הקיבוץ "דרור". פוגש אני את ברוך. הם חזרו מדרכם, משום שהמבריח לא בא. בתך ירד לבונקר של המכבסה, אשר בו שכן יחד עם פרומקה דול ־ - 364 -