ד!י ל<" - / בניבנדי ן בפעולו ת התנגדו ת באושהי ץ ושוויץ היתד ! גדו ל מחנות־ההשמדה , שב ו נשרפ ו מיליונ י 1% יהודי ם מכ ל אירופה , וכ ן רוסים , פולנים , צ׳כי ם ואחרים . הואיל ואושווי ץ שוכנ ת ל א רחו ק מזגלמביה , הי ו יהוד י איזו ר ז ה קרבנותיה הראשוני ם ש ל החי ה הנאצי ת וכ ל מא ת אל ף תושבי ו היהודים נחנק ו בתאי־הגאזי ם שם . ואולם ע ל א ף השמיר ה המעולה , המשט ר החמו ר ועבודת־הפר ך עלה ביד י אסיר י אושווי ץ לארג ן תנוע ת מחתרת . לכתחיל ה התבטא ה פעולת המחתר ת בהגש ת עזר ה לכ ל מ י שהי ה ב ו אומ ץ לברו ח מהמחנה, — ואל ה ל א הי ו מעטים . אמנם, רוב ם נתפס ו והוחזרו , א ך אף־על־פי־כ ן הצליח ו אחדי ם להינצל. אח ר כ ך רכש ה המחתר ת נש ק ועשת ה הכנו ת למר ד גדול . לא כ ל פעולו ת המר ד ידועו ת הן , שכ ן בחלק ן הגדו ל נתגל ו על־יד י הגרמנים בעו ד מוע ד ומשתתפיה ן נרצחו . כא ן ל א נעמו ד אל א ע ל מאורעות בודדי ם הנוגעי ם באנש י בנדין , בלוא י אושוויץ . בבלוק מספ ר 7 בבירקנא ו נכלא ו יהודי ם שנועד ו לחנק . ב־ 30 בדצמבר 1943 , כאש ר נפתח ו הדלתות , כד י להוביל ם למוות , התנפל ו 15 אסירי ם יהודי ם ע ל אנש י ס.0 . בידי ם ריקות , חבל ו בגרמני ם ונשכו אותם . המרצחי ם הזעיק ו עזרה , והמורדי ם — הוצא ו להורג .

בסוף אוקטובר הובלו לאושוויץ מוארשה יהודים, שצוידו בתעודות מזוייפות כאזרחי אמריקה. תחילה הושיבו הגרמנים ב״האטעל פאלסקי" והיו בטוחים שיחליפום בגרמנים אזרחי ארצות האויב. אולם תקוותם היתה לשוא, כי גורשו למחנות השמדה, וביחוד לאושוויץ. קבוצת ״אמריקאים״ כאלה, שמנתה 1750 איש, הובלה לאושוויץ באוקטובר 1943. בלי כל שהיות נצטוו כולם להתפשט ונלקחו לקרמטוריום. אשה אחת סירבה להתפשט בנוכחות אנשים.ם. וכאשר מפקד המסדר, שילינגר, ניסה בכוח לפשוט ממנה את בגדיה, סטרה על לחיו. בעת ההיאבקות עלה בידה להוציא את האקדוח מידו, ירתה בו והרגתהו. נשים ׳אחרות בראותן את מעשה הגבורה שלה התמרדו גם הן, פצעו כמה אנשי 0.0. ואחר מערכה קצרה נפלו כל הגשים אמיצות הלב בכדורי :מכונת יריה נאצית. בשנת 1943 נוסדו במחנה תאים חשאיים שעמדו בקשרים עם אנשי חוץ, שהבריחו למחנה נשק. תחילה היו אלה קבוצות קטנות של יהודים, צרפתים וצ׳כים, אך בספטמבר 1944 מנתה המחתרת 160 פעילים ר 280 אסירים מאורגנים, רובם יהודים.

מרד גלוי, כפי שתוכנן על־ידי המחתרת במחנה לא פרץ אמנם, משום שהמאורעות התרחשו במהירות בזק, לא היתה היכולת בידי אנשי המחתרת לבצע את תכניתם. את מקרי המרד הבודדים שאירעו באושוויץ ביצעו אנשי ה״זאנדער־קאמאנדא", האסירים האומללים שאנוסים היו לטפל בקרבנותיהם של תאי־הגאזים. האסירים האלה שנלקחו לעבודת הכפייה הנוראה הזאת, עסקו בה שלושה חדשים בלבד, כי הם הומתו אחר כך לשם טשטוש כל עקבות של עדות, ובמקומם באו אחרים, וחוזר חלילה. מבודדים היו וכלואים ונמנע מהם לבוא במגע עם איש מבחוץ. בכל יחידות ה״זאנדער־ קאמאנדא" יק רצון המרד ולהט נקם, אולם הגרמנים הקדימום תמיד ו״סילקום" קודם שפתחו בפעולה כלשהי. כאשר נאלצת היתה הנהגת המחתרת לדחות כפעם בפעם את מועד המרד, התחילו האסירים היהודים, בראותם את קצם הקרוב, לוחצים על המנהיגות לפתוח במרי המתוכנן. ואף שידעו ראשי המחתרת, שטרם הגיעה שעתה של ההתקוממות, הם נתנו את הסכמתם הבלתי־רשמית, שעובדי ה״זאנדער־קאמאנדא" רשאים לפעול על דעת עצמם וסיכונם. התכנית הראשונה היתה — לפוצץ בחמרי נפץ את כל ארבע המשרפות בבירקנאו, אבל התכנית נתגלתה על-ידי הגרמנים כמעט שעות מועטות לפני ביצועה. כעונש החליטו הגרמנים להחיש את הוצאתם להורג של המורדים.

בשבת, 3 באוקטובר 1944, באו קלגסי ס.ס. לקחת את 300 עובדי ה״זאנדער־קאמאנדא", כדי לחסלם, אולם הדבר לא עלה להם בנקל, כי בינתיים פרץ המרד. מסיקי תנורי־הגאזים מספר 4 המיתו את ראש ה0.0. והציתו את הקרמטוריום. הניסיון לפוצץ את המנגנון ויתר מכונות ההשמדה עלה בחלקו בלבד. כן השליכו עובדי הכבשן מספר 1 לתוך התנור את המשגיח הגרמני קאול, והרגו 4 סרדיוטים, פצעו רבים מהם, ניתקו את החוטים ונמלטו מהמחנה. מיד שלחו הגרמנים עזרה מוגברת של חיילים, אשר דיכאו את המרד כליל. אחר־כך התחילה חקירה ממושכת: הכיצד הגיע הנשק והחומר המפוצץ למחנה? בידי הגרמנים עלה להתחקות על עקבות ארבע בחורות מבנדין, שעבדו בבית החרושת "אוניאן" לחמרי־נפץ, שהבריחו בכל יום בלכתן מעבודתן את החומר "הגנוב" בין קיפולי שמלותיהן לתוך המחנה באושוויץ. "הסחורה" המוברחת סופקה למחתרת, שמסרה אותה למומחה רוסי, ב1 רודין חיה שמו, שהכין את הפצצות לשימוש לעת צורך. הבחורות הנועזות היו: אלא גרטנר, רגינה (שם משפחתה לא ידוע לגו), רוזש א ודורקה ספירשטיין מבנדין. הבחו- רות הגבורות הללו יחד עם המתווכת של המחתרת, ראזא רובוטה, עונו באופן איום ואכזרי, כי סירבו לספר ולגלות את שמות האנשים מבחוץ, שהן עמדו אתם בקשרים. בנובמבר 1944 נחרץ דינן: חמש הבחורות האומללות והמעונות הוצאו להורג ונתלו לנגד עיני רבים, למען יראו, ידעו ויפחדו...

מהמשתתפים הרבים במרד ידועים לנו בין היתר הבגדינאים האלה: ישעיה ארליך, חבר הועד של המחתרת באושויץ, ניצל והגיע לארץ ישראל ונפל במלחמת הקוממיות בגוש עציון * משה ויגנאנםקי, הראשון שדקר בסכין את מפקד הקרמטוריום, מעשה ששימש אות למרד ולפיצוץ המשרפה מספר 3, בניעק פרשטנ־ פלד, ויגודזקי, האחים צימברקנופ, דוד גוטמן, גולד־ ברג מסוסנוביץ, מראשי תנועת פועלי ציון־צ.0. בזגלמביה, ועוד שמות, שלא יכולנו, לצערנו, לקבעם, וראויים הם כולם לציון ולתהילת נצח על הקרבתם, אם כי ידעו שגורלם נחרץ לכליה, כי הקרב שהם יוצאים אליו אבוד הוא, אך הם יצאו לקרב מתוך חובה יהודית קדושה. הננו מרכינים ראשינו בפניהם.