לקפוץ ולדלג על שוחות, או איני מגלה חולשתי. הוכנסתי אל הז׳נדרמריה ופאשקה מודיע מיד, כי כבר אכלתי. לאחר שיצא, שאלת- -ני המבשלת אם אמת הדבר. אני מספרת לה, כי זה שלושים שעות רצופות לא בא אוכל אל פי. היא מכבדת אותי בלחם ובקפה. אחר־ כך באו הז׳נדרמים והחזירוני לבית־המאסר, שבו הייתי כלואה בלילה. למחרת היום מובילים אותנו, את האסירות, ללובלינאץ. כאן ממתינות אנו בתא קטן עד שניקרא אל אולם בית־הדין. קירות התא מכוסים כתובות שונות: ״אני הולך למות, בן 20 שנה. הגרמנים מוצאים אותי להורג. נקמת אלהים תשיגם!" וכדומה. כל שוכני התא השאירו כמה מלים לזכרון וחתמו שמותיהם. אף אני משאירה כאן כתובת: ״ביום 23 בפברואר, 1943, נתפסתי בגבול הפולני בשעת פעולת הברחה — גאנובאפה פאבלובסקא מוארשה. יבוא יום והמענים ישלמו בעד יסורינו!" בירור ענינינו הוא דבר שבפורמאליות גרידא. השופט לבוש אזרחית. מזכירת בית־הדין היא גם המתרגמת. הופיע איזה זאטוט גרמני — הקטיגור — תיקון את עניבתו, שם ידיו מאחוריו ובשטף דיבור האשים אותנו לפי סעיף פלוני, על הברחת הגבול וכו׳. תוך שעה קלה נסתיים כל המשפט. מסבירים לי, שאגי נדונותי למאסר שלושה חדשים וקנס מאה זהובים שהוחלף במאסר של עשרה ימים. שערי בית־הסוהר נפתחים לרווחה לפני. את פני מקבלת השומרת קובאליק, בת שלזיה טיפוסית מן הפולקס־דויטשא. — ״את מעשנת?״ — שואלת היא, בראותה את נרתיק הסי * גריות שלי.

— "כב ר כילית י לעש ן כ ל הסיגריות. אנ י יודע ת שבבית־ הסוהר אסו ר לעשן". — ״אשריך, שא ת יודע ת זאת. זכר י היט ב: א ם תסתיר י דב ר מ ה בפני, קב ל תקבל י בפרצוף!״ — והראת ה בתנופת־י ד כיצ ד נעש ה הדבר. אחר־כ ך ב א צרו ר הלצו ת גסו ת שא ץ לחזו ר עליהן. האסירה ח א ח א י א ו ב ה, אש ה יפה־פי ה וחזות ה אריסטוקראטית, היא כא ן "משגיחה". בתנוע ה מהיר ה הי א מחביא ה א ת הכס ף שמסרת י לידה. השומר ת ל א השגיח ה בדבר, א ך האש ה לב ה נמו ג ב ה מרו ב פחד. בחד ר המקלח ת כיבדתנ י בסיגריה, סיפר ה ל י היכ ן הסתיר ה את כספ י והעירה, כ י שיחק ה ל י השעה, שכ ן רגיל ה השומר ת להכו ת את האסירו ת מכות־רצח. המשגיח ה מבטיח ה להכניסנ י לחדר־התום־ רות, הנתו ן לפיקוחה. יושבת הי א כא ן ז ה 10 חדשי ם: גרמני ה מבט ן ומלידה, שקיבל ה את הנתינו ת הפולני ת משנישא ה לבעלה, קצי ן בצב א הפולני, שמ ת לפגי שנתיים. הי א מיאנ ה להירש ם כ״פולקס־דויטשא" ולשר ת א ת הגאסטאפו, וע ל כ ן נדונ ה למאסר. לאחר הרחיצ ה קיבלנ ו תלבוש ת "הדורה" ש ל בית־הסוה ר והוכנסנו לת א גדול, שב ו הי ו עובדו ת 60 נשים. כ ל העיניי ם נישאו ת מעל השולח ן המשמ ש למריט ת נוצות. הכ ל מביטו ת ע ל האורחי ם החדשים. הכ ל יודעי ם כבר, כ י בת־וארש ה אנ י ובאו ת להסתכ ל ב״פלא" זה... בנדין בתולדו ת השוא ה

ן■■ כך ה׳ של דברי ימי עמנו מאת שמעון דובנוב בהוצאת "דביר", תל־אביב, תשט״ו, מהדורת "ידיעות אחרונות", נכתבה עם סיום הספר סקירה היסטורית על־ידי ש. ל. קירשנבוים בשם: ״דברי ימי עם ישראל בשנות 1936—1951״. בנדין נזכרת ברשימה זאת פעמים אחדות והננו מביאים כמה קטעים. בפרק השני — ״הכורע — 1943—1939״ מדובר: "הדין וחשבון של עמנואל ריגנלבוים, שנשלח ביום 1 במארס, 1944 (שבוע לפני הירצחו על־ידי הנאצים) לייוו״א בארצות הברית, מוסר תיאור מלא על החיים בגיטאות פולין. סיסמת חבר הפעילים בגיטו היתה. — לחיות בכבוד ולמות בכבוד. המשורר יצחק קצנלסון שר על הגיטו. ברך גאפסאק, מפקד ארגון יהודי לוחם בעיר בורין ורבים אחרים שרו שיריהם על הגיטו בדם לבם... "

ועוד: "בין הלוחמים שנפלו בקרב היה המפקד מרדכי אנילביץ (שהה בעירנו — המלקט). למרד וארשה נענה הדר בקרב השרידים המעטים בגיטאות פולין. הד המר ד הגיע לבנדין, לביאליסטוק, לווילנה ולמקומות אחרים, והוא הפיח רוח חדשה בקרב העם. בכל אחד מהגיטאות האלה הוקמו יחידות הארגון היהודי הלוחם, אולם לא בכל מקום הצליחו הקבוצות הלוחמות לפעול. נגדם פעלו אנשי "מועצות יהודים", שסבורים היו, שיבטיחו את חייהם על־ידי נאמנות לשלטון, ולא היה לאירגון נשק מספיק ומתאים. הפעולות בקראקא ובבנדין נכשלו וחבריהם נאסרו, אולם כשלונות אלה אינם מקטינים את חשיבותו של מרד הגיטאות, שהרי המורדים החזירו את כבודם של כל אלה, שהובלו אילמים לכבשני ההשמדה..." - 372 -