המצבה לי״ב קהלו ת זגלמבי ה בנחל ת יצחק די מצב ה צו ם אנדענ ק פו ן ד י 12 פארשניטענ ע קהלו ת פו ן זאגלעמביע אין נחלת יצחק ביותר בבית הקברות הישן בנחלת יצחק, ליד קברי החיילים, שנפלו למען מדינת ישראל. טרח בכך יו״ר הארגון שעמד גם בראש חברה קדישא. יום לפני ההלוויה חלה הרב האגר ונבצר ממנו להשתתף בהלוויה. בהיפרדי ממנו, בלכתו לבית החולים "אסותא", ביקשני שאנהל את טקס ההלוויה ואספיד גם בשמו את חללי השואה, שגרגירי אפרם הקדוש נטמנים עתם באדמת ישראל. ואכן, הקבורה קוימה לפי כל כללי המסורת המקובלת: נכרה קבר בו נטמן האפר, נאמרו תפילות, הוגד "קדיש" והושמעו הספדים. אחה״מיטה" בזעיר אנפין, שבה הובא לארץ מאפרם של קדושי קהילות זגלמביה ואת צילומי המצבה הזמנית בבית־הקברות והאנדרטה שהוקמה אחר־כך, מסרנו למשמרת ולגניזה לבית לוחמי הגיטאות ע״ש יצחק קצנלסון, למורשת השואה והמרד, השוכן בקיבוץ לוחמי הגיטאות בגליל המערבי. שנתיים נח האפר הקבור ללא מצבה ראויה לו, משום שחסרו האמצעים הדרושים להקמת אנדרטה לזכר פאר יהדות זגלמביה. לימים נאסף הסכום מתרומות שרידי אחינו, והמצבה הוקמה על תלה לנחלת עולם. במלאות 11 שנה להשמדת ערישת־הורתנו, בתשעה־באב, תשי״ד (8.8.1954) נערך טקס הסרת הלוט מעל האנדרטה, שעל גבי אבני־ השיש שלה חקוקים שמות שתים־עשרה הקהילות החרבות בזגלמביה:
בנדין, סוסנוביץ, דומברובה, זומבקוביץ, סטז׳מישיץ, מונדזשאב, צ׳אלאדז / לגישה, גולונוג, גרויצה, ניבקה, דאנדובקה. הספידו: הרב האגר זצ״ל, עו״ד ד״ר רכטמן, ד״ר הלר כנציג מרכז התאחדות עולי־פולין בישראל וכותב השורות האלה. מחמת הדוחק הגדול והתרגשות הקהל העצום היה הכרח לוותר על ההספדים של נציגי מוסדות הישוב ושליחי ה״לאנדסמאנשאפטים״ שלנו בחו״ל, שבאו במיוחד לכך. הבד השחור, שכיסה את המצבה הוסר על־ידי חברי הועד, ולעיני הנאספים הנסערים נתגלתה מצבה רבת־הוד. הקהל מרר בבכי. אנשים התעלפו. אחרי תפילת "אל מלא רחמים" ואמירת קדיש בציבור עזב הקהל את בית־העלמין, שהתקדש לנו ומשמש מאז מקום מיפגש לאזכרות הנערכות שנה שנה, בתשעה באב. בעצרת־האזכרה ב־1957 אירע אסון מחריד, שנסתיים במותו של אחד חברינו המסורים ביותר לעניני ארגוננו. עורך־הדין ד״ר פנחס (פאול) מייטליס ז״ל, מניצולי השואה, התרגש בעת הספדו רב־הרושם עד־לכדי־כך, שנפל על קבר הקדושים, ונפח נפשו הטהורה. גם במותו לא נפרד מאחיו האומללים, שאת מלוא הטרגדיה שלהם חזה מבשרו. מ. ה.