ושט השתתף בפעולה נרחבת להצלת הפליטים והעלאתם ?1ארץ . בסוף שנת 1946 שוחרר מהצבא, חזר הביתה ועבד בקואופרטיב "המלחים" בתל־אביב. בכסף שחסך בעבודתו רכש ספרים שאהב להתעמק בהם. בפיח מלחמת השחרור נתגייס שוב. זמן קצר לפני כן אושר כחבר בקואופרטיב בו עבד. דחה הפצרת חברי הקואופרטיב לעכבו מגיוסו, לרגל הצורך החיוני בעבודתו בייצור מלחמתי. נשלח בדרגת מ״כ לירושלים, והיה בין מגיני תלפיות ומקור־חיים. הביא עמו למערכה את גסיונו שקנה בנוטרות ובבריגדה, והסתגל מיד לחנאי־המצור הקשים. ידע לעודד את חבריו, לא רגז ולא קבל, אלא נטל על עצמו את התפקידים החמורים ביותר, ובמשך זמן קצר היה הרוח החיה במחלקה. שימש נשק המחלקה, שוטר המחנה, מזכיר, עוזר לאפסנאי הפלוגה — ובכל הורגשה רוחו הטובה ונכונותו לעזור, להחליף בשמירה חבר עייף וכר. במחלקה הקרבית היה ראשון הפורצים ואף היה ראשון במשוריין שפרץ את גדר מחנה אלנבי ליד תלפיות בירושלים ב* 15 במאי 1948, ובקרב זה נפל, בהיפצעו בכדור האויב. מפקדו שמסר פרטים על פעולתו האחרונה, אמר: "הוא היה חייל נפלא במלוא מובן המלה. כבר אבדו לי אנשים רבים, אולם אהרן הוא האבידד. הקשה ביותר שהיתה לי ביום מן הימים. כל אנשי ירושלים שהכירוהו בכו, התאבלו עליו מרה. בתלפיות היה יום נפילתו יום אבל כללי". * זלוטניק ישראל־אהרן

■יי■ן אברהם, נולד ב־1923, בבנדין, למשפחת עמלים חרדים. גמר 1■■א תבית־ספר העממי והתחיל לעבוד, והוא נער עם פרוץ מלחמת־ העולם השניה. טולטל ממחנה למחנה, לרבות מחנה־ההשמדה באוש* וויץ, ולא אחת עמד על סף המות וניצל. האמין, שיישאר בחיים, למען יזכה לעלות לארץ־ישראל. ביום השחרור היה בברגן־בלזן, משם עבר למינכן, עבד באונר״א ונצטרף לקיבוץ "דרור". תורו לעליה היה בפסח 1948. נעצר בקפריסין, והיה בין מבקיעי דרך ממחנה* הגירוש. יחד עם מספר חבריו נתגייס ביום בואו לארץ — ונשלח למנרה. רק ימים ספורים בלבד היד, הוא וחבריו במשק, חלוצים ומגינים, ואך התחילו נושמים את אויר הארץ, והנה נפלו ב־278.1948, יחד, שמונה עולים חדשים. מקבר־האחים במנרה הועבר לבית־הקברות הצבאי בחיפה ג־2.8. 1950. * טישלר דוד ןך■ן יעקב וקיילה. נולד ב־1924 בבנדין. ובתחילת 1925 עלה עם הוריו לארץ. למד בבית־הספר העממי ברמודגן, והמשיך בבית* הספר התיכון עד כתה ז / בזכות חיבוריו הנאים ושקידתו בקריאה ובכתיבה עודדוהו מוריו להתמסר לספרות. היה חבר פעיל ב״הנוער העובד". משהוכר ח להפסיק לימודיו מחמת חוסר אמצעים, יצא להד*

דיך חבורת4נוער בביהודהשטה, הצטיין בהדרכה והוחלט?*שלחו להשתלמות בסמינריון למורים. אחר־כך הצטרף לפלמ״ח בבית* השטה, והשתתף בפעולות נגד הבריטים. בתום שרותו חזר לביתו, לעזרת הוריו שנזדקנו, ועבד בבית־חרושת ברמת־גן. יצאה שנה אחת, והוא נתייתם מאביו ומאמו, אז נענה לקריאת דודתו ברמת* רחל ונצטרף למשק. עוד לא הספיק להקלט בעבודה, והנה פרצה המלחמה שדרשה את סגולות־הלחימה שרכש בפלמ״ח. מילא את חובתו בשמירה ובהגנה ועודד את חבריו בתקווה לעצמאות ישראל. לאחר יום הפגזה קשה כתב לאחותו: "אין דבר, אפשר לסבול, יהיה טוב. איני יודע מתי, אך יהיה טוב, מוכרח להיות טוב״ — אלא שלא זכה. בשעת הנסיגה מרמודרחל, ב־22.5.1948, כשנשאר עם חברים אחרים לנסיגה, ניסו לעלות למכונית־המים של המשק ובו ברגע פגע בהם פגז אויב וריסקם. נקבר בשייך־באדר וב* 8.9.1950 הועבר למנוחת עולמים ברמת־רחל. * לסקר יהודה ןך■ ן מיכאל וחנה. נולד בערב חג השבועות תרפ״ב (1922) בבגדין. 1■■ נצר למשפחת חסידים וחרשתנים. בבחרותו עדיין היה אביו חסיד אך נתפס להשכלה וציונות וברוחה נתחנך יהודה, הבן היחיד להוריו. למד בבית־הספר מזרחי ואחר כך בגימנסיה ״יבנה״ ע״ש פירשטנברג. בשנת 1939 עמד לקבל תעודת בגרות. היה חבר "הנוער הציוני".

בגיטו בנדין עבד בבית־חרושת, ואחר־כך עבר עם הוריו למחנה "נתיני חח לארץ" בגרמניה. בתום מלחמת העולם נפרד מהוריו, עלה לארץ באנית המעפילים "תליחי" ב־28.3.1946. בארץ עבד בבניין והיה לטפסן. בשעות שלאחר העבודה המשיך לימודיו. למד אדריכלות. היה חבר ה״הגנה", ועם פיח מלחמודהשחרור השתתף בהגנת ירושלים, תחילה בשירות רפואי ואחר־כך בחיל־התותחנים. בגלל היותו בן יחיד לא נשלח לקרבות, אולם אך הגיעה הקריאה לעזרת ישוב עברי — לא היסס ויצא להחיש התחמושת. ובקרב, בדרך לראש־העין, נפצע ובו ביום, י׳ תמוז תשי״ח, 17.7.48, מת בפצעיו. נקבר בבית הקברות הצבאי בנחלת־יצחק. * 383 -