לנצמו יוטו * ■י■ ן מאיר והל ה (לבית ארונוב מבנדין) נולד ב־18.12.29 בסוסנוביץ. 1*י■ ב־1940, והוא כבן 10, הצליחה משפחתו להגיע לארץ. לא יצא זמן רב, ויוסף נקלט יפה בחיי הארץ, למד בבית ספר תיכון, התמסר לספורט והיה פעיל ב״הפועל" ובהגנה. עם הכרזת או״ם ב*19347 יצא עם הראשונים להגנת שכונת יפו—תל־אביב. עבר קורס מפקדי כיתות ונשלח לפעולות בחזית הדרום. בשבועות האחרונים לחייו היה בנגבה. השתתף בהגנת המקום בימי הקרבות הקשים. ובאותם הימים רשם ביומנו מאורעות יום ויום, בלי לקבול על הקשיים והסכנות. נפל בהגנה על נגבה ב*ו׳ בתמוז תש״ח ונקבר בו ביום. * יואל זאב לוסטיגר ן■■ בנם של גילה ויצחק מנחם. נולד בבנדין, 1927. נדרש על־ ■* ידי היודנראט להתייצב כדי להישלח למחנה העבודה בו היו מועסקים בני־נוער. הסתתר, ומפאת אי־התייצבותו נאסרה אמו. מתוך פחד פן תיענש ותיגרש — נתייצב ונשלח ל״דולאג" (מחנה מיון לעבודה). בהיותו ב״דולאג" הופיעו שם פעם הרב גרוסמן ויושב ראש היודנראט מולצ׳דזקי, כדי ׳להרגיע את הנידונים למשלוח למחנות־ עבודה והבטיחו להם, שלא יאונה להם כל רע. הנער לוסטיגר ניגש לרב וביקשו להתפלל למענו, שיזכה עוד לראות את הוריו. מולצ׳דזקי נרגש מאוד ורצה לתת לו שטר כסף בסך 50 מרק, אולם הוא סירב לקחת, באמרו: ״הסתלק ממני, אתה מעורר בי גועל־נפש!״.. .

נשלח למחנות עבודה שונים: סאקנהיים, גרוסרוזן, בוכנוולד ובלכנהמר. במחנה האחרון פגש באביו, שמצבו היה בכל רע, והבן עשה הכל כדי להקל עליו. ואמנם הודות לו החזיק אביו (כעת בישראל) מעמד וגבר על יסוריו. אהוב על הכול, ותמיד היה מוכן לעזור לזולת. בהיותו במחנה העבודה צוויברגן שוחרר על־ידי צבאות הברית. אחרי המלחמה נשאר בגרמניה, הצליח בעסקיו, ובשנת 1946 עלה לארץ־ישראל בעליה ב / באניה "תל־חי". עבד בבנין וזמן־מה גם כשומר לילה. בי״ז באדר תש״ז, 1947, בימי מצור צבאי על תל־אביב, בדרכו לדואר לשגר מכתב לאביו — נהרג בפגיעת כדור אנגלי. הובא לקבורה בנחלת־יצחק, בחלקת הקדושים. ♦ מץ שלמה (שלאמק) ■יי■ ן יחיד לצבי־הירש ומרים; נולד ב־13.10.1922, בבנדין. בשנות 4^ לימודיו בגימנסיה היה פעיל ב״הנוער הציוני". הפלישה הנאצית לפולין שמה קץ ללימודיו ולפעילותו הציונית. היה כלוא במחנות אושוויץ, דכאו, פלינסבורג, לאונבורג ומילדורף, אך שמר על צלם האדם היהודי. אף במחנות עלתה בידו לנסוך אומץ ובטחון בלבות אחיו לגורל.

אחר השחרור פעל לליכוד אנשי שארית הפליטה בקריינבורג, בוואריה, בקהילה מסודרת, ועל אף גילו הצעיר נבחר נשיאה. פעל רבות לשיפור מצבם של העקורים. משהועמדה הנהגת הקהילה על בסיס יציב פרש מנשיאותה, והלך להשתלם. עמד בבחינת־ הבגרות, ואחר־כך למד כימיה ורפואה ברגנסבורג, התקדם יפה בלימודיו. בשמעו שארץ ישראל נתונה להתקפת האויב, נטש לימודיו ואת אביו, הקים קשר עם שליחי הגנה, ואחרי אימונים קצרים בגרמניה ובצרפת, הגיע לארץ ביוני 1948. סיים קורס לקצינים וקיבל תפקיד בגדוד של פלמ״ח. השתתף בכל קרבותיו, נפל בקרב עירק־אל־מנשיה ב־16.10.1948. הובא למנוחת־עולמים בבית־הקברות בנחלת־יצחק ב־29.9.1949. * קוכאן צבי ן"ן אליעזר ורחל. נולד בבנדין ב־23.3.1928. ניתכו עליו תלאות הכיבוש הנאצי. הובל ברכבת סגורה למחנה־השמדה. קפץ ממנה ונמלט. נתפס ושוב נמלט. נדד ממחנה־מות אחד למשנהו, ותחנתו, האחרונה מחנה בוכנוואלד. גם שם התענה קשה, אך ברצון־ חיים כביר גבר על הכל והחזיק מעמד.

אחרי השחרור עבר לאיטליה, וב־1945 העפיל לארץ־ישראל באניה "מטרואה". ממחנה עתלית הגיע לכפר־הנוער בן־שמן. רזה ותשוש היה, ובחדשים מעטים התפתח לעלם בריא וחסון. למד ועבד במשק, והתמחה ביחוד ברפתנות. הצטרף לגרעין הנוער העובד שיצא להכשרה מגוייסת לדגניה א׳ (קבוצת "החושלים") ונשתבח בטיב עבודתו במשק. אך מפאת המצב בארץ נותק מהעבודה והתמסר להגנה, ומראשית מלחמת־השחרור השתתף בפעולות הפלמ״ח ובקרבותיו בגליל העליון המזרחי. השתתף בהגנת עיךזיחים וצפת היהודית. בעמדו על המשמר ליד המחסום לפני החלק הערבי של העיר, נפצע בבטנו בכדור צלף, ואחרי ששת ימי יסורים בבית־ החולים מת ב־24.3.1948. נקבר בבית הקברות הצבאי בצפת. ־1 384 -