משהבױשחר / בעיני צבר (גבעתײם) הרשימה המובאת כאן הנה פרי זכרונותי מבקורי בחמילניק׳ בשנה ה־6 לחײ. ביקרתי בחמילניק׳ בה נולדו אבותי׳ בשנת 1937, בלױית אמי הלה ױטשנקה ז״ל. אם כי הביקור בלװית אמי לא היה ממושך׳ הספקתי להכיר את העײרה׳ ותוך הרהורים על גורלה המר ניםיתי לדלות מעט זכרונות מהימים ההם שלפני השואה. כשאני חושב הױם על חמילניק הריני רואה לפני שתי עײרות׳ אחת מהן היא עיר אבותי׳ זקני ועײרת אמי — זוהי עײרה של תנועה קדחתנית של אלפי יהודים המבקשים פת לחם לפרנסתם ומובילים עגלות, פחם להםקה בשביל עצמם ובשביל ילדיהם ; זוהי עײרת חלומות יהודײם נועזײם׳ זוהי עײרה שבה ראיתי את סבתי מדליקה נרות בפמוטות כסף בערב שבת. באותה שעת דמדומים בה הדליקו נרות׳ מאות נשים יהודױת באלפי בתים יהודײם. •,ויחד עם תמונה זו — עולה בעיני חמי־ לניק אחרת׳ חמילניק על אלפי יהודיה לבושי הקפוטות השחו־ רות׳ מםורקי הזקן וחובשי כובעי מצחיה קטנים׳ ההולכים לבית הכנםת להתפלל בנאמנות וצדקנות ; אני רואה בעיגי רוחי את חמילניק של צער יהודי׳ חמילניק של התקוה היהודית והגעגועים היהודײם.

מ ק י ל ץ יצאנו לעת ערב ; מזג האויר היה חורפי והנםיעה נראתה לאין קץ. מבעד לחלון ראיתי ארץ מישור רעננה׳ כפר עתיק מנמנם ומסביב שדמות ניר וחרושת. לפתע חלפנו ביעף על פני פסל ״מריה הקדושה״ שלובנו ביצבץ באפלולית הליל. ה הג הסיר כובעו לאות יראה ומיד חבשו בחזרה. כך נמשכה הנסיעה כמחצית השעה. מן הדרך הסלולה שנםענו בה מקילץ עלינו על דרך אבן. חשנו בקפיצות המכונית. היתה זו הכניסה לחמילניק. הגעתי לחמילניק בערב שבת׳ באוטובום שנשכר במױחד ע״י םבי ר׳ איטשעלע ױטשנקה. חמילניק היתה עײרה בת ששת אלפים תושבים׳ רובם המכריע יהודים׳ והיא נחשבה — לפי מושגי הזמן — לעײרה גדולה במחח. לאחר טױל קצר שערכתי למחרת הױם ברחובותיה הצרים הבחנתי בכנסיה עתיקה ויפה חומה מסוײדת הקיפה את ״הקושצ׳ול״ ובתוך החצר הזדקרו עצי ערמונים ועצי אלה. בפגיחזיתושל ״הקושצ׳ול״ השתרע דשא משובץערוגות פרחיכ ומסביבו נראתה העײרה כולה׳ על גגות הרעפים מגודרי האזוב שלה. כאמור׳ היה זה ערב שבת בבואנו לחמילניק. מאות יהוךים׳ צעירױ ומבוגרים׳ עשו דרכם מן הסמטאות הצרות אל הככר הראשית. מסביב לככר זו הױ מרוכזות חנוױת העײרה ומשאבות הראשון מימין : ר׳ איטשעלע ױטשענקע׳ בצעירותו בשנת 1907 הבנזין עבור כלי הרכב שעשו דרכם במעבר יביקשו לאגור דלק.

צבױן מױחד קיבלה העײרה בערב שבת. המונים נהרו לבית הכנסת ובתוכם אני עם םבי. בבואי לבית הכנסת העתיק של חמילניק׳ הסחכלתי בםקרנות באנשים הרבים שהצטופפו בו. הכל התפללו בדבקות מױחדת ובמידה שידעתי בכלל משהו על תפילה׳ הרי באופן התלהבותם של המתפללים דומה היה כי נמצא אני בין חבר נביאים• במױחד התפעלתי מקרוב משפחחנו׳ ר׳ ישראל פםח׳ עוטה ה׳ז׳יבצה״ ו״השפניה״ של כסף תלויה לו על חזהו• בעל הזקן הלבן כשלג ועינים ױקדות אש... בכל שבת לאחר םעודת הצהרים יצאתי בחברת סבי איטשע־ לע לשאוף רוח בתענוגים. הײנו מהלכים בדרך שידלוב׳ הרחק הרחק מעבר לבית העלמין הנוצרי׳ א:י מחזיק בידו של םבי ופוסעים אנו פסיעות קצובות ; מרחוק נשמע קול המון מי הנחל׳ נערות בעלות שיער פשתן רועות להקות אװזים בדרכן חזרה מן השדות המוריקים ; והױם הולך וגוםס. לפתע חשנו בדמות אדם המתנהל בכבדות׳ בעל קומה גבוהה ולבושו מאריג מרופט׳ בעל פנים מקומטות ושפם מםולסל — היתה זו דמותו של םרבוש׳ משוגע העײרה. משהתקרב אלינו השמיע זעקות שלום בפולנית. התבוננתי היטב בטיפוס זה׳ שחבש לראשו מצנפת ענקית ופנױ אדמדמים ומקומטים׳ ועינױ דמו לבקיעי שוהם קטנים...