מ.ש.גשורי / הרב יעקב סילמאן (יררשלים) א. במכורתו חמילניק עיר מולדתו — חמילניק — עיר בפלך קילץ אשר בפולין שהיתה אז כפופה לרוסיה. אבױ היה רב העיר רבי אברהם יצחק םילמן, נכבד ומהולל מאד בעיר משכנו וסביבותיה, כן ברוב תורתו וכן בדוחב לבו וידיעתו בהלכות דרך־ארץ והוױת העולם. וזמנו היה חצױ לה/ ללמוד בעצמו וללמד אחרים בחנם, וחציו לו, לצרכי עצמו, וגם לצרכי צבור שעםק בהם באמונה. יעקב היה הצעיר בבנױ של הרב ונחשב ל״בן זקונים״. כל אחױ הױ גדולים בתורד״ ואחױ דוד היה מפורםם בנערותו לעילוי מופלג, והגאון האדמוי-׳ר מאוםטרובצה רבי מאיר יחיאל הלוי לקחו לחתן לבתו. יעקב למד בנערותו מפי אבױ הרב ומפי אחױ הגדולים שחבבוהו ושמו בו עיניהם לטובה. בהױתו בן ארבע־חמש מהרו להכניםו לעולה של תורה. כשגדל קצת למד מפי אבױ וגם מפי אחױ, שהמשיכו לשחות אתו בעודנו רך בים התלמוד. גם אצלו נתגלו כשרונות בלתי מצוײם, שהפליאו את כל יודעױ, והוא הלך והתפתח באוירה של תורה ויראה. עוד משחר נעורױ כבר היה בנין־אב לרבים מבני גילו ולגדולים ממנו במגין.

עד למלחמת העולם הראשונה שפרצה בין גרמגיה ורוםיה בשנת תרע״ד לא התעגין יעקב הרבה בענינים שמחוץ לעולם התורה. העײרה חמילניק היתה עײרה טפוםית יהודית ככל יתר העײרות, ויהודיה עסקו במםחר ובמלאכד״ ברוכלות ובכל הבא לידם. אולם כל מחשבותױ תפוםות בעולם התלמוד, בתנא־ קמא ובהאי ״מאן דאמר״ והיה לן בעומקה של ההלכה ואהב לטײל בפרדס האגדה הנפלא. וכה היה ױשב ולומד בצװתא, איו עם עצמו ומבלה עתים בתורה. הוא אמנם הרגיש שלא הכל כשורה במשטר הצאר הרוםי, ושהיהודים מקופחים בהרבה מבל הבחינות, בלי שהשמיעו טענות ומענות. אך הרי אמרו חכמינו, שחײב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הט ב. בחמילניק עברה על יעקב תקופת המלחמה הראשונה. עיד טרײם הױ בזכרונו המחזות של צבא רוםיה בפולין שנענו למלשינות הפולנים שהיהודים נוהים אחרי גרמניה ומתאמצים לעזור לצבאותיד״ וכתוצאה מזה הױ היהודים גתוגים לחרב חדה שהיתה מונחת על צואר כל יהודי ולתלױת שכל יהודי היה צפוי להן. המלשינות הפולנית הביאה לתלױת, הריגות וגירושים, כי הרוםים לא מצאו כל דופי במלשינות, והיהודי היה במצב של מדוכא ועשוק השומע חרפתו ואיגו יכול להשיב. הוא הרגיש את צרתו ולא יכול היה להביעה ולזעוק על העול והחמם שנעשה לו. מה רע היה גורלו ומה נורא

מצבו. בכלױן עינים ציפו היהודים לתוצאות המלחמה. פולין״ שהתכוננה לשוב לחירותה ולהױת לממלכה משוחררת הבטיחה לתת שװי זכױת לבל התזשבים ולבטל את כל ההגבלות המעיקות על בני השדרות השונות של האזרחים. גשתגו הזמנים ונשתנו הדורות — אך במצב היהודים לא חל שינוי לטובה. עתים נדמה היה כי מצבם הורע בהרבה. עם קום פולין החפשית הױ ראשית מעשיהם של חײלי הצבא והאזרחים הפולנים לערוך פרעות ביהודים, ואי קױם ההבטחות על שװי זכױת. והוא הרגיש עצמו בחמילניק כעל גחלים לוחשות. ואז החל לחשוב, שאולי כדאי לעזוב את ארץ הבכא ולעלות לארץ האבות העתיקה ולםגל לעצמו מולדת משלו בארץ ההםטורית.

יעקב החל להתענין בצרכי הצבור בחמילניק. יהודי העיר כבדוהו והעריצוהו לא רק בגלל הױתו בן זקונױ של רבם, אלא בגלל מסירותו לצרכי הכלל והצבור והיה קרוב מאד לרעױן הצױני. הוא התחיל להתענין בםפרות העברית הדתית״ היה קורא בעױן רב בםפרי הרב צבי־הירש קלישר, הרב יהודה אלקלעי מזמלין, הרב המטיף נתן פרידלנה הרב יצחק יעקב רײנם מלידה ואחרים, ותוך כך נפתח לפנױ עולם רחב. מאידך התענין בשיטות הלמוד השונות בישיבות פולין וליטא המהוללות, כמו בישיבת װלוזין, מיר, סלובודקה, טלז ואחרים ובעתיד בחורי הישיבות. רושם כביר עשתה עלױ הםפרות הדרשנית שהטיפה לצױן, כמו םפרי הרב יצחק ניסנבוים. מאמרי הרב שמואל מוהליבר מביאליסטוק, הסופר הלל צײטלין, ומאז נתקרב ױתר לרעױן הצױנות הדתית. בעירו חמילניק אמנם ניכרת היתה תסיסה בקרב הנוער הדתי, בחורי בית המדרש, שפירושה היד״ שלא לקפוא על שמרױ״ כי אם לעשות משהו, ומשהו זה עדײן היה לוטה בערפל. מפלגות השמאל לעגו לרעױן הצױני והמשיכו להאמין בגאולת ״המהפכה הםוציאליםטית״ בידי ״פועלי כל העולם״. אך הצהרת בלפור שניתנה על ידי העם הבריטי עוררה תקװח גדולות בעם היהודי, וצעירױ התכוננו לעשות הכנות לעליה לישראל.

יעקב היה מעורר כבוד בהבעת פניו ובתקיפות דעתו. אצילות היתה מבצבצת ממבטי עינױ ומאורח דבורו. תנועותױ ונמוםױ הױ בעדינות — לבוש כאחד החסידים. נחן בכשרון הדבור, ומאז החל לשרת את המזרחי הופיע כנואם מחונן, ובטחונו בדבורו שוה לו תוםפת הוד והדר. כל הויתו היתה נתונה למעשים, לפעולה, לתוספת מרץ ומאמץ לתנועה ולעם. בשנת תרע״ט, בראשיתד״ בא בברית הנשואין עם בת הרבי ר׳ צבי מורגנשטרן מלוקוב, בנו של רבי ישראל