447 פ נ ק ם ח מ י ל נ י ק 448 כללית לא היתה קײמת כלל, ולכן גם העבודה הצױנית הכללית היתה מוטלת על שכם המזרחי. ועוד פעולה מױחדת קבע לו םילמן: לנאום שנה שנה בױם הזכרון של הד״ר הרצל, בכ׳ בתמוז, על ערכו בתור מנהיג, באולם המזרחי, שהיה מקושט שחור. מאידך נמאםה עלױ הגלות שהיתה אצלו למקור שלילת החײם בישראל, כי על ידי חײו הקשים של העם היהודי בתקופת הגלות המרה התרגל היהודי להביט על העולם והחײם מתוך שפופרת כהה ולהתיחס לכל חזױנות החײפ והמציאות באופן שלילי. מכאן — חײ האויר, חוסר הפרו־ דוקטיבױת בישראל ובטול העבודה של יגיעת כפים. הוא העריץ את אנשי הפועל־המזרחי בארץ־ישראל הבונים בגופט את הארץ ובאורח חײהם את חײ התורה בארץ המםורה׳ ובעצמו התכונן לעלות אף הוא ולהצטרף לעובדי המזרחי. ג. בארץ האבות והדבר קם ויהי. הוא ששאף והטיף לגאולת אחרים ועזר לחלוצי המזרחי לעלות ארצה, נער מעלױ את משא הדורות של שעבוד וגלות וגאל באחרונה גם את עצמו. ובױם בהיר אחד, בראשית תרפ״ד, הגיע לארץ משאת נפשו ביחד עם חברים פעילים בתנועה. יחידי עלד״ בלי משפחתו, בקװתו להםתדר מקודם ולהקלט בחײ הארץ, ואז יעלה אלױ גם את משפחתו.

והפו״מ. ובכלל הראה פעילות למופת בםניף. הוא נשא בםבל העבודה וחוסר עבודה של החברים. בשעת חוסר עבודה הכירו החברים את תכונתו ומזגו. היה זה אחד הענוים הנושאים בדממה את םבלם ומצוקתם בתקותם ובאמונתם שנפשם קשורה לאידיאל והגשמתו, שלבם מעין נובע של התלהבות פנימית ומסירות קדושה לדבר הפועל המזרחי. במועצה הריאורגניזצױנית של הפו״מ שהתקײמה בירושלים בימי כז —כח אדר תרפ״ה מתח םילמן בקורת חריפה על הנעשה ושלא נעשה ועל הםדר בחלוקת עבודה בתל־אביב, הראה על המצב הרע של החברים, על התפקידים הגדולים שיש לפנינו ועל היחס הבלתי־תרבותי השורר בין החברים, מה שמביא לידי אי הבנה ומפריע בעד העבודה. הוא דרש משמעת הסתדרותית חזקה ושינוײם בדרכי עבודתנו בעיר ובכפר שיתאימו למצב הנוכחי. הוא הראה כמו כן שהועה״פ לא עשה שום דבר כדי לברר לחברים בגולה על אופני הבנין והתחיה של ההסתדרות הכללית ועל יחםה של ההנהלה הצױנית אלינו. הוא נלחם בכל מקום בעד ױשר ושוױן, הראה על הפגמים והציע כיצד לנסות למצוא את מקום התורפה. הוא הםתגל היש למצב בארץ, ולמרות שלא היה רגיל לעבודות גםות לא בחל בהן, והיה ראשון להתנדב להן ולהראות שאין הבדל בעבודה, ושלתכלית המשותפת כל עבודה כשרה ומועילה.

יעקב קבל משרה כשומר בבנין בית־הםפר ״תחכמוני״ שהוחל בבנינו מטעם המזרחי בתל־אבימ עיקר תפקידו בשמירה היה בשעות הלילה. ומספרים חברױ הױשבים בארץ, ולפעמים הױ מתאםפים אלױ לעת ערב בשביל ללמוד אתו יחד בצװתא דף גמרא במשך שעתײם-שלש שעות אחרי חצות הלילד״ וכה קײמוי־ בנפשם את מאמר חז״ל : לא איברא לילא אלא לגירסא. . .

מטבעו היה יעקב חולם ואידיאליםטן׳ אבל לא היה מאותם החולמים הפורשים להם בצנעא מן העולם והמונו, משתקעים במחיצת מחשבתם ומוצאים את אשרם ויםוריהם באוהל רוחם הבודד. האידיאלױת של םילמן היתה אידיאלױת ױצרת״ משאת נפש הנובעת מתוך החײם וחוזרת אליהם ומעשרתם• מעולם לא נשמעו מפױ דברי תרעומות וקובלנות של יאוש• כאילו לא ראה את המציאות הקשה בארץ אלא מתוך אספקלריא מאירה תמיד. אבל אילו היה אדם מתבוגן יפה בפנױ, היה רואה לעתים את הצער רובץ על מצחו ובולט מתוך עיגױ. םוד־הצער החשאי היה נושא עמוק בלבו ולא גילהו לשום אדם. אין לדעת אם דאגת המשפחה שהשאיר בפולין הטרידה את מחשבתו, איך לשפר את מצבו הכלכלי עד שױכל להעלותה ולנהל חײ משפחה מסודרים. אף פעם לא העלה את דאגתו על פױ, ומ״שם״, מפולין, כנראה גדל עלױ הלחץ לעשות מעשה ולא לפםוח על הסעיפים... והרי על אף התלאה במחנה לא הםתלק מתכונות של אהבת ארץ־ישראל ואהבת עם ישראל, הוא דבר באהבה ובהערכה גם על הללו החפשים הבונים את א״י, הםוללים כבישים ומקימים ישובים ואפילו אם הם מחוגי החילונים. חיבתו לארץ ולישובה קירבה