451 ס נ ק ם ח מ י ל נ י ק 452 במשנה מרץ למען גישום רעױן תורה ועבודה. גם בפולין הוא כאב את כאב התנועה׳ השתתף בכאב חבלי היצירה על טהרת הקודש בבנין הארץ׳ ובכל מקום הופעתו היה לבבוד ולתפארת בהוםיפו לוית חן למולדת היחידה של העם העברי. מאז שובו לפולין הקים את מטהו בחמילניק עיר מולדתו, והוא השפיע הרבה להחיאת םניף המזרחי במקום ובםביבה שקױמו נחלש מסיבות שונות, אם מהכנםת החברים הפעילים בעול משפחד״ ואם מפאת עזיבת החברים האברכים את העיר בחפשם מקורות מחיה בערים אחרות. םילמן ערך מפקד הכוחות בעיר׳ משך אלױ את בחורי בית־המדרש וניםה לעורר במקום תםיסה רוחנית, לאומית־דתית. עוד בחורף תרפ״ז, אחרי שובו מ״התם״, ארגן מטעם המזרחי בחמילגיק ״התחלת כתיבח םפר־תורה חדש״ שנערכה ברוב עם, ובראשם הרב דמתא, אבױ של הרב יעקב, ובעת ה״מלוה־מלכה״ שנערכה לכבוד המאורע נאם הרב יעקב סילמן גאום נלהב, והחגיגה נסתײמה בריקוד א״י ובלוית שירים שונים בשלש אחרי חצות הלילה.

אך בעודו עוםק בארגון ובמשיכת כוחות חדשים למזרחי נםתלק אחד מבחירי התנועה בעיר, שלמה קלרמן, ובגלױן כ״ד בתמוז תרפ״ח של שבועון התנועה ״דאם ױדישע לעבען״ גתפרםמה מודעת־אבל על מות ױשב־ראש המזרחי ונציג במועצת העיר חמילניק, שנפטר לעולמו בױם י׳ בתמוז תרפ״ח אחרי מחלה קצרה בשנת הששים לחײו. התנועה בעיר אבדה בו כח משפיע ובעל מרץ, שהשתדל לעזור להרב יעקב במאמצױ לתחית המזרחי, ופעולתם החלה לשאת פרי. ועוד טרם הםפיק להתגבר על יגונו במות ידידו וחברו בעבודה, מת עלױ אבױ, רב העיר, רבי אברהם יצחק םילמן, בראשית שנת תר״ץ, שהיה ראב״ד כחמשים שנה בחמילניק משנות נעורױ. ואף שהיה נמנה בין חברי ״מועצת גדולי התורה״ של ה״אגודה״ בפולין — לא רק שלא התנגד לצױן׳ אלא יעץ באופן גלוי לשואלי עצתו לגאול עצמם על ידי עליה לארץ־ישראל. ודעתו היתה נוחה מבניו שברובמ השתײכו למזרחי ופעלו הרבה לטובת ישוב הארץ. בשנותױ האחרונות היה משתתף בעצרות צױנױת־דתױת ומעודד בברכותױ את הנאםפים. ב״נתיבה״ נדפםו בגלױנות אחדים מודעות־אבל ותגחומין להרב יעקב םילמן מטעם ידידױ וחברױ בארץ, שעקבו בתשומת לב אחרי פעולותױ בפולין וציפו לשובו לארץ במוקדם.

מאז שובו לפולין התנגד םילמן לכװן הבעל־ביתי ששלט בתנועת צעירי־המזרחי, בתבעו ױתר חלוצױת והכנות לעליה וגישה ױתר ערה לעבודה הגופנית. לדעתו, אילו העולים הראשונים של הפועל־המזרחי הױ מתכוננים ױתר לעבודה בפולין — הױ יכולים לעמוד ױתר בעוז נגד מתנגדיהם ממפלגות השמאל, ולא הױ זקוקים לעזרת מרכז המזרחי. גם השם ״צעירי מזרחי״ עורר אצלו צליל בלתי םימפטי, במצאו שחלף כבר הזמן של צעירי־מזרחױת שאינו אלא שם בעלי־ ביתי, שאינו הולם את הנוער הדתי השואף לגדולות ונצורות בארץ האבות. אמנם הוא לא הסכים לדעת אלה שתבעו שנוי שם ל״הפועל המזרחי״. שם זה לצעירים דתײם בפולין היה מהפכני ױתר מדי לפי הרוח ששררה במשפחה הדתית־יהודית, והוא חיפש לו שם־בינים שיהא הולם את האגף הימני והשמאלי כאחה ויכוח זה מצא את בטוױ גם בעתונות המזרחית, ואף גוםדו חוגים של חברים ששאפו לשינוי ערכין בחײהם גם בפולין. מאידך, באה הדחיפה לכך גם בעקב הלחץ הכלכלי על יהדות פולין מטעם השלטונות בעקב גורמים אנטישמײם. והיהודים החלו להרגיש שאמנם מױתרים הם בפולין המדיגה שבה ישבו קרוב לאלף שנים ועזרו לבנינה הכלכלי והמדיני, הרוחני והתרבותי. סילמן לא פםק להטיף לעלית חבריפ ולחיזוק המחנה בארץ, היה מבקר בקבוצות הכשרה של התנועה ועודד את החברים להתכוננותם לעליה.

בקיץ תרצ״ה הצטרף לקבוצה אופוזיצױנית שנוסדה בװרשה בקרב התנועד״ ואף קבעו עמדה לגבי מעשי הנהלת הפו״מ בארץ, שלא הױ בהתאמה לדעת הצבור. דוגמה אחת מהרבה משמש ״מכתב גלוי״ לועד־הפועל של הפועל־המזרחי בא״י, שפורםם ב״ױדישע שטימע״ (ה׳ םױן תרצ״ה), וכה דברױ: ״מעל דפי ״היםוד״ (שהופיע בתל־אביב) נודע לנו על צעדים נמרצים שהנכם עומדים לעשות נגד ״סיעת חברי הפועל־ המזרחי המקורי בא״י״ (האופוזיציה) ולאלצם להפםיק את פרסום מדור האופוזיציה ב״היסוד״ באױמים להוצאתם מהתנועה. אנו מוחים גמרצות גגד יחם כזה לגבי חברים שביניהם נמצאים גם המיםדים הראשוגים של הפו״מ שבגו את תנועתנו בקרבנות, ובפרט כשאלפים מחבריגו דוגלים באותן השקפות אופוזיצױגױת. װרשה, כ״ח אײר תרצ״ה. ועל החתום : יעקב םילמן, ל. י. ױנגסטר, ב. גוטםדינר, ע. םוקול״. םילמן שאף לחזור לארץ עם בגי משפחתו, על םמך הבטחה מטעם הנהלת התנועה בארץ לדאוג לםדורו הכלכלי. אך הנהלת התגועה בװרשה היתה זקוקה לעזרתו, והיא השתדלה