מ. ש. גשורי / בתי התפילה (ירושלים)

רוב יהודי חמלניק הױ חסידים, שהםתופפו בצל צדיקים שונים, קרובים ורחוקים. חסידים אלה הװ בחמלניק כח כביר. רובם הױ יהודים פשוטים — בעלי־בתים, סוחרים, רוכלים, אומנים, חדורים רגש עמוק לתורה ויהדות, שהױ מתאםפ־ג בהמונים בבית־הכנםת, בית המדרש, ובבתי־התפילװ. החםידײם. מוסדות התפילה הללו הױ פארה של חמלניק היהודית, ובהם כמעט שלא נפסק קול תורה ותפילה ױמם ולילה, ותמיד הױ מלאים חײם׳ שמחה והתעלות רוחנית. בקלויזים הױ החסידים מתפללים, לומדים ומשוחחים על כל הענינים העומדים ברומו של עולם. בימי ה״זכרון״ של הצדיקים הױ אוכלים אחרי התפילה עוגת־םוכר עם ײ״ש׳ באחלם זה לזה מזל־טוב. בימי שבתות לשלש־םעודות הױ יושבים בקלויז עני ועשיר יחד על שולחן אחד. נגינה לירית מלאת כיסופים שופעת דביוקות עד כלות הנפש• צללים רבים טשטשו את התהום בין איש לחברו, היושבים על השולחן בקלויז התמזגו והױ לאחד. עדת החםידים כאילו נתנה גט פיטורין לעולם ומלואו, הסתלקה מכל הדאגות ומרעין־בישין, ומצאה מפלט בקלויז, על השולחן הדל, הבא במקום המזבח הקדוש, לשפוך צקון לבם בגעגועים ועצב אחרי שבת־מלכתא הנעלמת והולכת. החםידים אינם חפצים להפרד מױם השבת. בחוץ כבר חושך ואפילה. העײרה כבר שוקעת באוירת ימי החול, כשהחסידים עומדים לברן־ ברכת הבדלה. אחרי הבדלה מתכוננים למסיבת מלוה־מלכה. כך הױ שמחים ונהנים עם האורח השבת.

התורות החםידױת הױ מתקבלות כאן ברצינות, ואף שימשו מקור לויכוח ולהםבר. ױשר, אמונה והגינות הױ תופעות טבעױת בחײ ױם־ױם. מחסידות ולומדות יכול היה כל אחד לקחת כחפצו. בקלויזי החםידים הױ ױשבים בצװתא בני גבירים ואמידים עם בני ענײם ללא חציצת ױהרא. לא היו מחבײשים באומן, כשם שהיה מקובל בערים ובעײרות אחרות. ואין פלא שהקלויז שימש בית לחסיד, לא פחות ואולי ױתר מבית משפחתו. חמלגיק היהודית, רובה היה מכונם בקלויזים החסידײם שהתחלקו לגדולים, בינונים וקטנים־ של חםידי גור, מודזיץ, קוזמיר, רדומסק, אלכסנדר, חנטשין, אוזירוב, קוצק׳ שידלוב, נײשטאט, וגם הקלויז של רבי נחומ׳טשע, כל בית־מפילה ומתפללױ. קלויז חסידי קוזמיר העײדה קוזמיר שעל נהר הװיםלה, היא נאות־קיץ ההסטורית של קזימיר הגדול מלך פולין ואשתו אסתר היהודיה, נודעה בחםידות בראשונה כמושבו של הצדיק רבי יחזקאל טויב (נפטר בשנת תרט״ו) מחבר הםפר ״נחמד מזהב״, מתלמידי החוזה מלובלין, שכינהו בשם ה״פלונםקאי הגבוה״, כי גבה־קומה היה, ומשכמו ומעלה היה גבוה מכל העם. וממנו יצאו ענפים שונים בחםידות, כמו : זבולין, יאבלונד״ נײשטאט, מודזיץ שהצטײנה בנגוניה.

והנה נתישב בקוזמיר צדיק אחד מבית טשרנובל, הוא רבי מוטילה טברסקי מחבר ספר ״מאמר מרדכי״, בנו של רבי אברהם המגיד מטריםק (נפטר ב׳ תמוז תרמ״ט) בעל ״מגן אברהם״׳ ואף שמו נקרא על העײרה ההיא. הוא היה פופולרי מאד בדורו, הצליח לרכוש לו צבור חםידים גדול והיה פעיל בבקורױ בכל מגורי חסידױ. נודע בחיבתו לנסוע תמיד. הוא חונן בכשרון הנגינה כבעל קול נעים וױדע נגן. תפילתו, גם ביחידות, היתה נאמרת בקול רם ובצליל. רבי מוטילה מקוזמיר ואביו המגיד מטריסק היו מפורסמים בעולם כבעלי גימטריאות ונוטריקין שהױ מל״ב מדות שהתורה נדרשת בהן. חסידי רבי מוטילה הצטײנו בהתלהבות בעבודת ה׳. תפילותיהם היו בדביקות רבה. גם סעודות המצוה שלהן — היחה בהן מעבודת ה׳. תפילד״ זמרה׳ אכילה ושתיה — בכל היה אצלם מעין עבודה קדושה. קלויז חסידי קוזמיר בחמלניק נמצא בשוק הקטן, בבית מנדיל בוגײםקי. גבאױ הױ* ישראל פסח וכםלר, נתן שור, משה ױסיל. בעלי־התפילות ־ משה ױסיל, דוד גלוזמן, פםח ױסף, נחום לוסטגארטן ועוזר רוזנברג ; בעל קורא — שלמה זונשײן. ר׳ נחמן חוליבה נחשב לבעל־חפילה מעולה. בנױ; אלתר ולײב םײמו את למודם בבית המדרש לחזנים בװרשה, ואלתר נתמנה חזן בעיר הפלך ראדום. קלויז קוזמיר ריכז בתוכו את חםידי חלם, לובלין וזאמושץ (ר׳ ניסן יהודה ליב טברםקי).

רבי מוטילה היה מבקר בחמלניק שנה שנה בבית ר׳ דוד יוםל זילברברג. כשבא לעיר, קבלה העײרה מראה חגיגי. את ה״שולחנות״ הױ עורכים בבית־המדרש הגדול. הצדיק היה תמיד יושב בעיר מםפר חדשים. אצלו היו אומרים ביום שני וחמישי בתוך התפילה את ״והוא רחום״ הארוך, והױ מםײמים בתפילה בשעה ארבע אחרי הצהרים. ר׳ מוטילה היה צולע על רגל אחת, ותמיד היה הולך עם מקל. דבר זה לא מנע בעדו לרקוד בהקפות של שמחת־תורה עם התורה בלי מקל כשעתײם ללא לאות ועורר התפעלות גם אצל יתר החסידים. חםידױ חשבו דבר זה לאחד ממופתױ. אחרי פטירתו כא ױרשו וממלא מקומו, ואף הוא היה מבקר בכל שנה בחמלניק. לרבי מוטילה הוקם אוהל בבית־הקברות הקילצאי.