כד נחרבה עײרתנו ראשית המלחמה המלחמה פרצה וליד אחר כך בבשו הגרמנים את העיר. בחמילניק מתרחשים אותם מאורעות בדומה לכל המקומות האחרים: נאםרו 23 בני־ערובה, יהודים מחשובי המקום׳ ביניהם הרב אפשטײן, בן 53, שהיה חביב על הברױת ; רוב בני הערובה הוצאו להורג ושני בתי הכנםת הוצתו. בית הכנסת הגדול, שנבנה אבנים ומלט מזויץ, עמד בפני האשו ואילו בית הכנסת הקטן אוכל באש תוך זמן קצר. מחוץ לבני־ערובה אלה שהוצאו להורג באורח רשמי, נרצחו על ידי ״האדונים״ החדשים יהודים רבים אחרים, כל אימת שהבחינו בהם בעברם ע״י אחד החלונות או בכניםת הבתים. הכובשים שינו את שמות הרחובות׳ ובאחד הבתים של רחוב שקיבל את השם באכשטראםה, שיכנו את ה״קומנדטור״. םדרה שלמה של חוקים אנטי־יהודײם נכנםה לתוקפה בחמילניק בדומה למקומות אחרים: סימן־היכר מױחד — החרמת הרכוש; איםור להתרחק מהעיר למעלה מקילומטר אהד בלבד ; מצוקה ורעב ן כל אחד שהםתכן ללכת לחפש קצת קמח או כמה קילוגרמים תפוחי אדמה בכפר סמוך, עמד תחת אױם של פםק־דין מװת. 1940—1941: החיפושים נמשכים. קבוצות גברים עוזבים את חמילגיק לעבודת כפיה. חײם של עובדי־פרך בחפירות וסלילת־כבישים תחת פיקוחם של אנשי ם.ם. — רעב ומכות. רבים נשלחים לביאלה פודלאסקד״ במחוז לובלין. בואם של פליטי פלוצק

בםתױ 1941 גורשו יהודי פלוצק וחלק מהם הועבר לחמילניק. היתה זו קבוצה גדולד״ למעלה מאלף גברים, נשים וטף. כמעט כולם באו בעירום ובחוםר כל. מן הצורך היה לתת להם בגדים, וקורת גג לראשם. אבל אנו בעצמנו חײם בצפיפות אױמה ; כל משפחה חמילניקאית קולטת אחדים מבין הפליטים האלה ; מקימים מטבחי־עזרה למרות שאין שבכוחנו להאכיל את הענײם הרבים בחמילגיק עצמה. התזונה הבלתי מםפקת והצפיפות גורמות למחלות. פורצת מגיפת טיפום אױמה, ובגיטו שלנו יש לנו מדי יום ביומו 6 — 5 מתים♦ החיפושים מעשי הטבח בקנה מידה גדול החלו בפולין עוד באפריל 1942, במחנות המװת בבלז׳ץ, טרבלינקי, מידגק וכר. בגיטו חמילניק לא היה לנו כל מושג על מכונות השמדה אלד״ הגיעו אלינו רק ידיעות, כי יהודי קילץ מובלים למחנה עבודה כמזרח. ב־6 באוקטובר הגיע תורנו לגירוש.

לפני תאריך זה ננקטו צעדים אחדים, שטרם תפםנו את משמעותם אז. ארבעה ימים לפני כן ניתנה לנו הפקודה הבאה : כל הגברים בגיל 15 —59 וכן נשים צעירות לא־נשואות חײבים להתײצב לבדיקד״ כל ההמון הוקף אנשי משטרה גרמנײם ושוטרים פולנים (״פוליציה גראנאטובה״ — משטרה כחולד״ לפי צבע מדיהם). הגרמנים ממשרד העבודה בחרו ב־ססס.1 אנשים כדי לשלחם למחנה העבודה בסקראז׳יםקו־קאמײננה, שהפך בשנת 1942 למחנה השמדה המוני ; 40 בני נוער הובלו לקילץ למפעלי האםאגן ביניהם היה אחד מאחי, ואילו השגי נפצע בכדור ברגלו; ה״שופו״ (שוץ־פאליצײ) ירו אל תוך ההמון. שלושה ימים לפגי ה־6 באוקטובר׳ ב־3 בו, גורשו כל התושבים היהודײם של שתי העײרות הסמוכות, פױטרקוביצה ופײז׳כניצה והובלו לחמילניק. גם בחמילניק היתה לנו ״מועצת יהודים״ (יודענראט). הױשב ראש הראשון שלנו היה אברהם לאנגװאלד, אדם הגון מאוד• במקומו נתמגה שמואל זאלצמאן, צױני פעיל ן לאחר שהוא לא נשא חן בעיני הגרמנים, נאםר באחד הלילוח על ידי םוכני הגיסטאפו בראדום, הוצא להורג בירױת וגופתו הושלכה לרחוב. ליאון קוראלניק מקאטוביץ שבא אחרױ גורש ונרצח. רק ליחידים מחברי ״המועצה היתה רשות לעזוב את העיר למרחק של ״למעלה מקילומטר אחד״. ימים םפורים לפני הגירוש הטוטלי נלקחו מהם הרשױנות האלה חזרה•

כיון שלגירוש לסקארז׳יםקו קאמייננה נבחרו אנשים צעירים וחזקים, חשבנו כי במקרה של גירוש חדש לא יגעו בזקנים ונשימ. השתררה איפוא דאגה לגורלם. מה יעשו, כיצד יחזיקו מעמד ללא אמצעי קױם בעירי איש לא חשד, כי הזקנים, הנכים והילדים יהױ הקרבגות הראשונים של הטבח ההמוני ב־6 באוקטובר 1942. טבח ױם ה־6 באוקטובר 1942 מתוך ססס.9 יהודי חמילגיק ניספו רבים בשנים הקשות של הרדיפות 1940—1941. בױם הטבח נמצאו בחמילניק 11.000 איש, כולל הפליטים הרבים מפלוצק, גלובנד״ פױטרקוביצה ופײז׳כניצה. ב־6 באוקטובר בשעה 5 הודיעה לנו ה־א. ד. (ארדענונונפ־ דינםט ז.א. שרותי הםדר היהודײם), כי על כולנו להתײצב מיד בכיכר שוק הבהמות (מעריצע). האמנו, כי המדובר כאן בבדיקה חדשה וגירוש חדש של כמה מאות אנשים בריאים. הככר שכנה במרחק 2 קילומטרים מהעיר. הזקנים והחולים