705 ישראל פיעגולד — בשנות השואה 706 לױוני עד לבוג, אך לא נתנו לי לעבור אותו. על שפת הנהד עמד קצין וטען כלפי׳ כי את הבוג עוברים מרגלים רבים ועל כן הוא מםרב לתת לעבור. לא יכולתי להפקיר את משפחתי ופרצתי בצעקות נרגשות לעבר הקצין הפולני : כפטרױט, כיצד יכול אתה למנוע בעדי מלהגיע למשפחתי. פגשתי עגלון יהודי ועם רדת החמה עברתי אתו חזרה את הבוג, לכפר האוקראיני. משפחתי שמחה מאוד לראותני בחזרת חיש מהר העלינו את המטלטלים שלנו על העגלה ובמשך הלילה הגענו בחזרה לדובינקו, היה זה בױם השני של ראש השנה. היהודים שנשארו התפללו ושמרו על מילוי המצװת עד הרגע האחרון ממש. בחלל האויר הלכה ונפוצה השמועה המדהימה שהגרמנים הולכים ומתקרבים למקום. ושארית היהודים החלו בורחים גם הם. ושוב חפשתי דרכים כדי להמלט• והנה נזדמן לי לקנות שני סוםים עם עגלה. לאחר שרכשתי את הסוםים והעגלה, העמםתי שוב את משפחתי על מטלטלי והחילונו לנוע לעבר האזור הרוםי.
בדרכנו נקרו על פנינו שני מכרים — גוטק שיף ואחױ. בני 18—12. העליתי גם אותם על העגלה. בטלטולינו בדרכים עברנו על פני כפרים פולנײם והדי ירױת נשמעו מהם. הױ אלה בשורות־אױב על התקרבות הגרמנים למקום. ברחנו מאותו מקום ועליתי עם עגלתי על אם הדרך המובילה לזמושץ־ למברג. נסענו רק עשרות מטרים בכױון ללמברג ולפנינו חײלים רוםײם מבוהלים. הם עצרוני וביקשו םיגריות. חילקתי להם םיגרױת ביד רחבד״ אולם באותו רגע החלטתי כי אין טעם להמשיך בכױון אזור הרוםי, שעלינו לנסוע בחזרה לקרקוב, בה היו לי בעבר קשרי מסחר עם חברות גרמנױת ותארתי לעצמי כי הללו יזכרוני ויתיחםו אלי בסבר פנים יפות. גסענו לקרקוב. 10 ק״מ לפני קרשניק חנו הגרמנים. הדרך לקרשניק היתה שוממה. הסתכלנו בםקרנות במאות בתי־עץ הפזורים על פני הםביבה ללא נפש חיה בהם. לפתע פגשו בנו הגרמנים. הם שאלוני לזהותנו ואמרתי להם שאנו פולנים. לאחר שעזבונו לנפשנו המשכנו לקרשניק. חנינו כדי לאפשר לסוסים להחליף כוח. בעיר זו היה עדײן מםפר ניכר של יהודים אשר התהלכו מבוהלים ומהם נודע לי על זװעות הגרמנים במקום.
כאשר נוכחנו לדעת כי גם כאן לא גוכל להשאר׳ רתמתי את סוסי לעגלה. הלילה חלף וקרני שמש ראשונות החלו מפזזות. באותו בוקר המשכתי לנסוע לחמילניק. לאחר שבוע של טלטולים גוספים הגענו לחמילניק. בבואי לעײרה בקשתי ראשית לדעת מהו גורל אבי ואחי שנשארו שם. סיפרו לי היהודים כי הם שרוײם בפחד מפגי ידם הנוקמת של הגרמנים. שרפו את בית־המדרש. שכני אבי הפצירו בי להמלט על נפשי מכאן מיד, משום שצפוי לי עונש חימור בגלל החשדות בריגול שמטילים הגרמנים בכל תושב חדש המגיע לעײרד- גטלתי שוב את עגלת־נדודי והמשכתי בדרך לקרקוב. הדרך כולה היתה עטופה שממה ודממה, כל העײרות היהודױת הױ שרופות. פינצ׳יב היתה הרוסה כליל, מההריםית בקעה יללת חױת, אך אותה שעה לא ידעתי פחד וכמו על כנפי רוח גשאתני עגלתי אל מקום מקלט. בבואי לדז׳אלושיץ מכרתי את הםוםים והמשכתי לקרקוב. בהגיעי לקרקוב נתברר לי כי דירתי נתפסה ע״י הגרמנים ונאמר לי במפורש, כי לא יתכן שיחזירו ליהודי את דירתו. בחפשי אחר קורת גג נכנםתי אל שכני בעבר כדי לברר אפשרות לינה. והנה נתגלה לעיגי כי מרבית חפצי היקרים״ כגון תמוגות בעלי־ערך, כלי כםף, רהיטים ושטיחים חולקו ביד רחבה לכל דײרי הבית. ראשי לא היה פנוי לרכוש שנגזל. נקטתי בתחבולות שונות על מנת למצוא לי קורת גג. אשתי ובתי פגו לעיריה. בעיריה הוםבר להן פעם נוספת כי לא יתכן שיהודי יקבל את דירתו שהוחרמה ע״י השלטונות♦
בדרכגו חזרה, פגשה בתי בקצין גרמני והתפתהה שיחה בין השנײם. בתי םיפרה לו על מקרה החרמת הדירה וביקשה את עזרתו. בחשבו שהיא פולניד״ ניםה לעזור לד״ אולם משגודע לו כי היא יהודיד״ הודיע כי לא ױכל לעזור לה במאומה ולבםוף הפנה אותה לממונה על ההחרמות מטעם העיריה. אחרי שיחה שהיתה לבתי עם הממונה על ההחרמות׳ הורה למזלנו לדײדי הבית לפנות מײד את הדירה ולהחזירה לנו. כעבור ױם פונתה הדירה ונכנסנו לגור בה בשנית. מײד התקשרתי עם םוכני מםחר גרמנײם שהױ לי עמם קשרי מםחר במשך שנים רבות. אחד מהם שמע עלי ובא מײד לדירתי• כאשר סיפרתי לו את אשר נגרם לי ע״י הגרמנים, נתן הוראה להחזיר לי >.ת כל אשר הוחרם׳ ואמנם תוך ױם אחד כמעט שלא חסר לי דבר מחפצי הבית והרהוט. כל התנאים החדשים לא הביאונו בבטחון שאמגם לא יאונה לנו כל רע. בכל ױם שנשארתי לגור בדירתי חשתי בשנוי ההולך וחל באװירתה הכללית של קרקוב. מםפר הגרמנים בעיר זו הלך וגדל. מדי יום ביומו התנפלו גרמנים על יהודים״ הפשיטום ערומים כבױם הװלדם והתעללו בהם. תוך תקופה קצרה נאלצתי לנטוש שוב את דירתי וליטול את מקל־הנדודים בידי ולחפש מקלט• לדירתי היפה והמםודרת בקרקוב נכנם פקיד גרמני בכיר ותוך כדי אריזת חפצי םיפר לי כי הוא ממונה על הקמת הגיטו היהודי בקרקוב והרובע בו נמצאת דירתי יהפך חוך תקופה קצרה לרובע גרמני טהור•
דברױ דירבגו אותי להימלט מעיר זו במהירות האפשרית. וכך החלטתי לשוב פעם נוםפת לחמילניק. היה זה בםופו של החורף הקשה שעבר עלינו. בפרק זמן זה נראה המצב בחמילניק ױתר קל בהשװאה ליתר הערים והעײרות. הגרמנים הבודדים שהױ בחמילניק הױ ברובם ״קנוײם״ בידי היהודים. הױדנראט בחמילניק היה מורבב מאישים ידועים ומקובלים : אחד מהם היה ר׳ דוד זלצמן. פקח היה ר׳ דוד ונמנה על היהודים האלה שםניהם מםפרים כבוד מעלת רוחם הישרד״ ומתוך רשמי צורתם ניכר היה צור מחצבתם הטהורה : המאור שבתורד״ נוצץ היה בתוך עיניהם• אבל ד״מצב הלך ונעשה מתוח יותר ויותר. בפקודת הםמונים הגרמגים הױ היהודים צריכים לצאת לעבודות שונות ללא תשלום מינימלי. מױם לױם גברה הבריחה של יהודים מערים גדולות