67 פנקס חמילניק 68 שמואל אבא שפירא, נכדו של ר׳ פנחס מקורץ. רבי ליפא השאיר בכ״י םפר ״אורח לצדיק״ שנתפרסם אך בשנת 1903. חמילניק היתה קשורה בא״י כבר במחצית הראשונה של המאה הי״ט. מראשוני החסידים בצפת היה בשנת 1830 ר׳ משה שמעון װאלף׳ בן הגאון מחמילניק. הוא חתם על אגרת שנית־ נה לשליח החםידים בצפת׳ לר׳ ראובן מצאצאי ר׳ מרדכי מארדוש׳ אב״ד פאריצק שיצא לאירופה לאםוף כספים18). ג. עײרה יהודית מובהקת

במאה הי״ט בא בתוך החברה היהודית בחמילניק בהש־ פעת החסידות, שינוי גיכר בצבױנה הרוחני־תרבותי• המאבק שהיה נטוש שנים מספר בי ןהמתנגדים לבין החםידים, הביא לחסידים עדפות ונצחון מוחלט. התגברות החסידות התחילה עם בוא הרב דוד לנדא שהיה ידוע כלוחם קנאי. לכן אין פלא שמלחמת המתנגדים נגדו, הלכה והתפשטה בקרב האוכלוסיה בלי לשים לב לאמצעי המלחמה. המתנגדים לא נרתעו אפילו לדרוש את הדחתו מרבנות, אולם למדנותו הגדולה ויחום משפ־ חת לנדא עמדו לימינו. גם בימי ױרשו נמשכה עוד המלחמה. במרוצת הזמן השתלטה החסידות וביחוד הקוצקאית. ראשי הקהילה במחצית השניה של המאה הי״ט הושיבו גם על כסא הרבנות את הרב אברהם יצחק סילמאן מחםידי קוצק. הוא היה נוםע אל ר׳ ליבלה אײגר בעל ״תורת אמת״ ואל רבי צדוק הכהן בעל ״פרי צדיק״• אחרי פטירתו של כהן רצו חםידי לובלין לבחור אותו כממלא מקומו — אולם הוא סרב ונשאר בחמילניק. עם הרב אברהם יצחק סילמן, שהיה תלמידו של הרבי אברהמלה אײגר מלובלין, בעל המחבר ״שבט יהודה״, התפשטה בחמילגיק בשנות השבעים של המאה הי״ט, החםידות הלובליאנית. מגי בחירה זו היתה הקהילה שקועה עד חיםולה במריבות ומדנים עקב כסא הרבנות׳ ובתוצאה מההתחרות בין פלגים חםידײם של השטיבלאך : גר, מודזשיץ, אוזשרוב, אלעקסאנדער, לובלין,

חנוך הנוער לא יצא ממםגרת הלמוד המםורתי בחדרים אצל מלמדי גמרא ובבתי המדרש. בחמילניק נוםדה גם׳ במח־ צית השניה של המאה הי״ט, ישיבה גדולה עם שתי כתות ובהן המעולים. מםפר רב של בחורים היה זורם לחמילניק מרחבי למדו 10 שעות לױם. היתה ידועה מראשי הישיבה ומוריה פולין להמשיך בישיבה בלמודים• בחײ הקהילה בשנים 1840 —1870 עשה רבות לשיפור המצב הארגוני ושל המוםדות היהודײם, ראש הקהל ישראל גוטמן, ובמחצית השניה של המאה הי״ט — ר׳ ױחנן םילמן, סבו של הרב סילמן, שהיה ידוע בכנוױת ״ר׳ ױהנן חמיעלניקער״ כמנהיג קהילתו ועםקן ציבורי. הוא ײצג את חמילגיק באםיפת העםקנים בורשה שהתקײמה אחרי הפרעות ברוםיה (1880) ונבחר כשליח יהודי רוםיה לצאת לפרים וללונדון לשם השתדלות ראשי היהדות בפני שלטונות רוםיה. מבחינה כלכלית היה מצב היהודים בחמילניק במאה הי״ט די יציב. פרט בשנים בהן פרצו דליקות שהחריבו בתים׳ חגוױת ומחםנים. אולם זמן מה אחר כך חזרה העיר למסלולה הרגיל, וכן גם היהודים• היהודים תפסו בחײם הכלכלײם את

עמדות המפתח במםחר. תחבורד״ אשראי, תעשיה וגם במלאכה. מםפר יהודים הקים פה בית חרושת לאריגים. יהודים אחדים מחמילניק העבירו לידיהם בשנת 1866 את בית החרושת לאריגים בקוחארי, מיסודו של זלמן פוזגר. המ שהקימו פה את בית החרושת ויצרו אריגים כפרײם. למרות מאמציהם לא הצליחו לקײמו והוכרחו לחםלו בשנת 1867. יהודים אלה הױ גם מױזמי תעשײת אריגים כפרײם בחמילניק גופא, שהוקמה בשנת השבעים ועבדה עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה. ירידה כלכלית באה עקב השריפה הגדולה בשנת 1876 שהרםה את פרנסות היהודים. אך בשנות השמונים חזרו היהו־ דים למסלול הרגיל ותפםו מחדש את עמדות המפתח במסחר, אשראי, תחבורה, תעשיה ומלאכה. בשנת 1897, בה ערכו שלטונות רוםיה מפקד, הױ בחמיל־ ניק מ־5.660 יהודים, 1618 ראשי משפחות ו־4042 בגי משפחו־ תיהם. מהם הױ 1563 עםוקים ורק 10 ראשי משפחה עם 29 בני משפחותיהם חםרי תעםוקה. 30 ראשי משפחות עם 8 בני משפווה הױ חײם על פנסיה או קצבד״ 15 בשרות צבאי. בתקופה זו הױ כבר בעיר בעלי מקצועות חפשײם : 4 רופאים, עורך דין אחד ושלושה פקידים. במםחר ואשראי התעםקו 554 עצמאײם, עם 1930 בני משפחד.18), בעלי הון ובעלי בתים — 77 עם 232 בני משפחד״ בתחבורה — 30 עצמאײם עם 106 בני משפחה׳ כלי קודש — 16 (47 בני משפחה), מלמדים ומורים — 26 (84 בני משפחה), חקלאות — 5 (12 בגי משפחה). המםפרים הבאים מראים את קוי ההתפתחות המספרית של יהודי חמילניק בשנים 1765—1939 בהשװאה לאוכלוםיה הכללית הלא־יהודית.

מכאן במשך כל התקופה 1765—1939 היה לעיר צבױן של עיר יהודית עם רוב יהודי מכריע. אמנם, אחוז היהודים בחמילגיק בפולין המחודשת (אהרי 1918) הלך וירה כתוצאה מן המצב הכללי ומהמדינױת הכלכ־ לית לגבי היהודים. כן יש גם לקחת בחשבון שבימי מלחמת העולם הראשונה נמלטו יהודים מן העיר ולא חזרו אליה. אחרי המלחמה התחילה שוב תנועת ההגירה לארצות אמריקד״ קנדה וארץ־ישראל. על אף זאת הױותה האוכלוםיה היהודית בפרוץ מלחמת העולם השניה 80% מכלל האוכלוסיה יבעיר.