חשוב בעיר ובקרב הנוער. הותיקים יצאו להכשרה, וחדשים תפשו את מקומם, ומשעלו הותיקים ארצה, יצאו החדשים להכשרה. ובימים ההם הוגדלה מיכסת הסרטיפיקטים (רשיונות-העליה) לבני ,החלוץ". עד מהרה נתרוקנו נקודות ההכשרה מחבריהן, ונדרשו חברים חדשים מתוך הסניפים. ההכשרות שלחו שלוחות ,לכבוש* מקומות-עבודה נוספים בסביבה הקרובה והרחוקח, וכך הוקמו עשרות הכשרות בעיר ובכפר, בתעשיה ובחקלאות, רובם ככולם חיו מתוך דחקות ועוני. נקודת הכשרה כזאת קמה גם בדויד-הורודוק על-ידי שלוחה מקיבוץ קלוסובה, ולאחר זמן קצר, באה אף שלוחה של קיבוץ ,השומר הצעיר". אולם כאלה כן אלה לא החזיקו מעמד, וכעבור תקופה קצרה עזבו את העיר לחפש מקום מתאים יותר. שתי סיבות גרמו לעזיבה זו: א. חוסר תעשיה במקום : ב. ה,רחמנות* של יהודי העיר על חוטב-העצים היהודי: מימים ימימה ידעו היהודים שחטיבת עצים ושירות בבתי-יהודים -- מלאכת גויים היא. בכל זאת הוקמו קיבוצי-הכשרה. ואף נתכנסו. בריכוזי התעשיה בערים גדולות ובחקלאות הכשירו עצמם אלפי צעירים וצעירות, היתה זו תקופת השיא, והיא לא נמשכה. ממשלת המנדט הקטינה את המיכסות וכתוצאה מכך נשארו בני ההכשרות במקומותיהם שנה-שנתיים, שלוש ואף יותר מזה. רבים חזרו לבתיהם, הסניפים דולדלו. גם מדויד-הורודוק היו חוזרים, אך רובם הוסיפו להמתין לתור.
לאור המצב הזה החלו בחיפוש דרכים חדשות לעליה, קרי: עליה ב'. לא קלה היתה הדרך, ואף לא קצרה. הסודיות שבדבר חייבה זהירות רבה, ואף אני בעושים. לכאורה, חזרתי הביתה, כפורש מן ההכשרה, אך למעשה, התכוננתי 8 חדשים לעליה. חזרתי למקום-עבודתי הקודם אצל ש. פינקלשטיין, ובבוא היום משהיה עלי לנסוע לורשה -- ידעו על כך רק בני הבית ושלמה פינקלשטיין ואחיו. תפקידם היה ליצור את הרושם, ואף להשיב לכל שואל, שמטעם העבודה נוסע אני לורשה. ומשבא יוסל דער געלער עם עגלתו לקחתני מן הבית -- לא נפרדתי מבני המשפחה. הדבר כבר נעשה קודם לכן, חדר לפנים מחדר. כמה תכניות וכמה דרכים חיפש אבא, וכמה מאמצים עשה -- כדי להגיע ארצה, כמה חלם וערג לבוא היום שהבן-יחיד שלו יעלה ארצה ויפתח את השער לפני בני המשפחה. זוכר אני את דבריו לפני אנשים שעמם שוחח על נושא זה. ,קודם אעביר את לבי לארץ-ישראל (הכוונה לי -- לבן) ואחרי זה אגיע" אף אני בודאי". כמים נשפכו דמעותיו בשעת הפרידה, ותפילתו ליותני בדרך. העגלה זזה מן הבית, כשעיני המשפחה מלוות את בנם ואחיהם היחירי בתקוה, שבמהרה יתראו אתו -- ולא זכו. משפחה בעלת מסורת יהודית ציונית, ישרה ועובדת. אחת מרבות בדויד-הורודוק, אשר כולם יחד היוו ציבור יהודי ער לעם בגולה, לציונות ולארץ-ישראל, עד אשר הניף עליהם העמלק את חרבו הטמאה להכחידם ולהשמידם. ת הצ ה.: יהושוע ביגון עם קבוצת ההכשרה בלסוביץ
5 חברות וחברים (ואנכי ביניהם) נתאגדנו בשנת 1925 לקבוצה הכשרה, קודם לעלייתנו ארצה. הוצעה לנו חלקת-אדמה בת 2 דיסיאטין בלסוביץ. סייעו לנו בכך בעיקר יוסף ליפשיץ וזגר. עד מהרה הסתגלנו לחיי הכשרה: השכמה עַם בוקר, ועבודת יום תמים (בהפסקות לאכילה, והתיאבון היה גדול !). לאחר העבודה למדו כמה מהחברים עברית (אצל ברוך סלומיאנסקי). אחרים בלו שעתם בנגינה ובקריאה (,דבר", ,הפועל-הצעיר", אלטדניילנד). בשבתות ביקרו אצלנו אורחים רבים, מהם חברינו מהחלוץ הבוגר וחברי ,החלוץ הצעיר", 8