שאותיות לשון הקודש תקלטנה היטב במוחותינו הצעירים. נהנה הוא מתלמיד חרוץ, היוצא ללוח ושונה פרקו כהלכה, ואינו חוסך איומים מאדיש ועצל. גדלנו ואנו עוברים לחדרו של ר' יוסף ביגון. שם אנו לומדים חשבון וחומש וגם פרוש רשיי אינו זר לנו. -- כבר מלומדים אנו לא מעט... אחרים מבני גילנו לומדים אצל ר' שביידל. כמעט ללא הפסקה שוקדים אנו על למודינו כל שעות היום ולאורו של פנס מגיעים הביתה לעת ערב. וכך חדשים רבים. | : יום אחד שונו פני החדר. ברחוב ובבית פשטה הבשורה על פתיחת בית ספר. הדבר היה לשיחת היום. מה טיבו של זה, לא ידע איש מאתנו, הילדים. הורינו טרחו להקים מוסד זה, ומנהלנו לעתיד ערך ביקור ב"חדר, להודיענו רשמית על השנוי הקרוב, אנו עָתידים היינו להיות כתה ג', הגבוהה בביה"ס לכשיפתח. | זוכרתני, איך אבא ז"ל נשא ונתן עם האחרים על בית-הספר. לילות רבים בילה בישיבות הועד שלו, עד שנתבסס מוסד מפואר זה, שבו חונכנוּ אנחנו הראשונים ורבים אחריגו לאהבת העם והארץ. איזו התרגשות שררה ברחוב, כשנישאו על כתפי ההורים הספסלים אל בנין בית-הספר. לא אשכח את יום-הלמודים הראשון. תחילה למדנו בבנין הישן, שנראה לנו אז כארמון. עולמות חדשים נתגלו לפנינו, וחם מושכים ומענינים ביותר. טוב היה להחליף את ה;חדר* בבית- הספר ,תרבות".

משנה לשנה שגשג בית-הספר, ותלמידיו עשו חיל בלמודיהם. באו מורים מחוץ לעיר. נפתח גן-ילדים. תחילה נתקבל ,הגן" באי-אמון מוחלט מצד ההוריט, אבל עד מהרה רכש לו אוהדים. היינו לעיר-תרבות מודרנית, שוקקת ,תלמידי חכמים" בגיל בית-הספר, מורינו סבלו לא אחת מהלנת משכורתם, והורינו חתמו באהבה על שטרות. שניתנו למורים כמקדמה. תלמידי בית"הספר הפכו עד מהרה ללוחמי השפה העברית. נוצר גדוד דוברי עברית, אשר פשטו בחוצות העיר ובחנויותיה, דברו בעקשנות רק עברית ו,אילצו" את המבוגרים לענות להם בשפה זו. שנים חלפו וכתה ג' היתה לכתה ז' -- המחזור הראשון, ,התלמידים החשובים ביותר.* זכו המיסדים והבונים, זכו המורים והעובדים למען בית-הספר לחוג בשמחה את הסיום של המחזור הראשון, שהיה לי העונג להמנות עמו. 2