משה יהודה ליפשיץ זכרצטנותי א. 100 שנה ב[ שמונים שנה אנכי היום, ולא אגזים אם אגיד, שיש בזכרוני עובדות משבעים שנה שעברו, ועוד אוכל להוסיף כי ידועים לי דברים, ממה ששמעתי מפי אבותי עוד שלושים שנה מקודזם -- הרי לכם ידיעות ממאה שנה אחורנית היינו משנת התר"י 1850 עד זמן החורבן. ואשית חכמה יראת ה, זאת אומרת ענין הרבנות והתורה בעירנו, שהיתה בימים ההם עיקר העיקרים, ויושביה היו מסורים לזה בגוף ובנפש. ב חסידים
האמת ניתנה להאמר, שעירנו דויד הורודוק,. מיום היוסדה עד היום האחרון שלה, היתה מחולקת לכמה כתות : לחסידי סטולין שהיו חלק גדול מאזרחי העיר, ולהם היה בית-כנסת משלהם, וביניהם אנשים חסידים, יקרי גפש ועליהם אספר באחרונה. נגיע עכשיו לעיקר העיקרים לרבנות בעירנו, היינו, המשפחה הגדולה והכי חטובה, זו משפחת גינזבורג, שלה מתיחסת הרבנות והאדמו"רות מדורי דורות.. נשמף: בזברוני שם נכבד כמנ <הצריקי": כך' היו קוראים להאחרון, שמידו נמסרה הרבנות לידי הרב והרבי ר' ישראל יוסף זצ'יל, שרבים מהנמצאים פה, ודאי מכירים אותו. הוא שימש בתור רב ורבי, ועליו היתה המעמסה לכלכל את כל המשפחה שלו. את ר' אלתרקע עם ילדיו, בניו ובנותיו, וכן את ר' וועלוועלע עם כל ילדיו, כי לידי סמיכות לרבנות לא הגיעו, ולו אף הגיעו -- לא היה מקום בשבילם -- וכך נשארו תלויים ועומדים ומצפים לתמיכת אביהם, הרב ר' ישראל יוסף, והם היו עוסקים בתורה ובעבודה ביראת שמים. ובאמת זכו להוליד בנים חשובים : לר' אלתרקע -- בן בשם איצקל, שראוי היה אף הוא להיות מורה הוראה. ולר' וועלוועלע גם כן בן -- ר' משה'לה -- שהיה מוכתר בכל המעלות. פה מפיק מרגליות בדרוש, וכן בעל-תפילה מצוין. אבל בענין הלכה והוראה -- עלינו להיסוג אחור ,במקום גדולים אל תעמוד". משה יהודה ליפשיץ
ערשטער אקטיוער געזעלשאפטלעכער טוער אין דאווידיגרודעק (סטאלינער פאָו" יאט), געועזענער דעפוטאט אין ,אופ- ראווע", בעת דער צארישער מלוכה. נאך דער רעוואלוציע איץן 1917 י. געוועלט אלס געהילפסיפארזיצענדער פון שטאָטי שן קאמיטעט ביז דער באַלשעויסטישער איבערקערעניש. ביי דער פוילישער רעד גירונג אויסגעוועלט אלס ראטמאן או דער אַָרטיקער ,ראדע". אויך איץ דער פאוויאטאָווער ,ראדע". אנערקענט דורך דעם געוועזענעם סטאראָסטע אלס ערש: טער עון-בירגער אין דער געגנט.* ובאמת עד שהגיע התור לר' משהלה לשבת על כיסא הרבנות -- היו לפניו שנים הקודמים לו, היינו ר' איציקל מצד אחד ור' ברוכ'ל מצד השני. כולם נתקבלו לרבנות, לחצר הגינזבורגי, אך ורק נגד הצד השני האשכנזי, נגד הרב הגאון ר' ישעיה רוזנבלום, שהוא היה באמת המסוגל והמוכתר בכל המעלות הדרושות לרב העיר. * צלום מתוך ,אילוסטרירטע וואך" -- ורשה 1925. 13