אופייני למצב, בזמן ההוא בעיר, הוא העונש שהוטל על התושב היהודי ברל איזנברג. הלה נתפס בעבירה על איסור בישול משקאות חריפים -- ,סאמוגון?. הדודים, בהם בישל את היייש, ניתלו על כתפיו, לפניו הלך הגוי, אדם פאוויק, ומתופף בתוף -- על מנת להראות ברבים את קלונו של העבריין ולעשותו ללעג ולשנינה... כך התנהלו החיים בעיר -- שקטים ושאננים. ומסביב -- סערה המלחמה. היחסים בין יהודים לנוצרים, טובים ונורמליים, אולם שקט זה לא נמשך זמן רב. כוחות צבא הבולשבקים כבשו את לחבה ולונינץ ואז אירע דבר שזיעזע את חיי האידיליה בדוד-הורודוק. מנהיגי העיר -- יהודים ונוצרים -- עשו משגה -- אשר בעבורו שילמה העיר מחיר יקר באדם ובממון. מסע העונשין שלטונות צבא הבולשביקים בלוניניץ שלחו קבוצת חיילים לתור את הסביבה. לשם הפקעת צרכי המזון בשביל הצבא. קבוצת החיילים הגיעה גם לדוד-הורודוק. בויסוקה -- מרחק 4 קילומטר מן העיר, נמצאו עדרי בקר של בעלי האחוזות. בעדר זה שמו החיילים עינם להפקיעו. עד היום לא מובן, מה הניע את ההורודצ'וקים להתנגד לצבא ולהפריעו בהפקעה. עוד פחות מובן ומוזר ביותר הוא, שגם היהודים הצטרפו אל ההורודצ'וקים, בהתנגדותם לצבא.
בהשפעתם. צלצל הכומר בפעמוני הכנסיה והזעיק את התושבים להתנגדות להוצאת העדר. נימוקם היה: אם יתנו היום לקחת את העדר של בעלי האחוזות, הרי יקחו מחר גם מאחרים. היהודים, ובעיקר הנוער, לקחו חלק פעיל בהתנגדות, ובעת חילופי היריות בין הצדדים הניצים, נורה ונהרג נוצרי אחד מחברי ה,רבק ם" וחייל אחד נפצע. אפשר היה לחזות מראש ששלטונות הצבא יגיבו על המקרה בחריפות. האוירה היתה מתוחה. התושבים פירקו את הגשר שעל דרך חובורסק. הקימו באריקדות וחיכו לאויב. בעת ובעונה אחת, שיגרו משלחת לסטולין וביקשו את עזרת אנשי פטלורה. העזרה המבוקשת לא ניתנה, משום שאנשי פטלורה עצמם -- התכוננו לעזוב את המקום. יש ברצוני למסור כאן על חוויתי האישית בזמן ההוא. יחד עם אחי, החזקתי אז מסעדה בלוליניץ, והכרנו את אנשי השלטון הצבאי, ששלחו את החיילים להפקיע את עדר הבקר. הם ידעו שאנח:ו מדוד-הורודוק ושאלו אותנו לטיבה של העיר. הבן לא יכלו, מה הניע את היהודים להתנגדות לבולשביקים. ואכן, היה זה טירוף דעת מוחלט. הבולשביקים, אמנם, גרמו להרס הכלכלה היהודית, אולם הם היו אלה -- ויחידים היו -- שנלחמו באנטישמיות ונגד הכ:ופיות השונות, שפרעו פרעות ביהודים. אלפי יהודים הצטרפו אז לצבא האדום, כדי להלחם בכנופיות הפורעים.
השלטון המינהלתי של הצבא בלונינץ, מורכב היה סטודנטים בני רוסיה הגדולה שהיו רחוקים מאנטישמיות. כן היו בשלטון המינהלתי גם יהודים. הודות ליהודים האלה, נמנע מספר יותר גדול של קרבנות שודאי היו נופלים. לעיר נשלחה פלוגת עונשין עם תותחים. העיר, כמובן, נכנעה מיד. הנוער נמלט. חיילי פלוגת העונשין קיבלו ידיים חפשיות לקחת מה שלבם חפץ -- מבלי רשות, כמובן, לפגוע באנשים. הזכות ,לטפל" באנשים, נתונה היתה אך ורק. בידי הקומנדנט והקומיסר הפוליטי, שאגב -- היה יהודי. 3 מבין אזרחי העיר, 2 נוצרים ויהודי אחד, בייצל יודוביץ ע"ה (לפי היחס המספרי של האוכלוסיה) נורו והומתו עלדידי פלוגת העונשין. מלבד זאת, הם רוקנו את העיר מכל מה שהיה בה ושרק ניתן היה להוציא. רזרבות גדולות של מיצרכי מזון, אשר הובאו במשך הקיץ מאוקראינה, 271