חיים ציבוריים ערים החלו תוססים: נפתח בית-הספר והוקם בית-יתומים. מצב זה לא נמשך זמן רב. בראשית שנת 1921 היה האויר רווי אבק-שריפה. הפולנים נחלו מפלה על יד קיוב והחלו בנסיגה מבוהלת. הימים -- ימי סיוט ליהודי דוד-הורודוק. במשך שבועיים ימים עברו את העיר הכוחות הגסוגים של הצבא הפולני. אנשים פחדו להראות את פגיהם בחוץ. בסוף, שרפו הפולנים את הגשר ונעצרו מעברו השני של הנהר. יום זה היה מן הקשים ביותר. חיילי הצבא הפולני היו עוברים את הנהר ופושטים בבתים לשם שוד ובזה. עם רדת הלילה השתרר שקט. הבולשביקים הגיעו עד גבולות העיר ורק עם שחר נכנסו לדוד-הורודוק. היהודים קיבלו את השלטון החדש ברגשות מעורבים. מחד גיסא, נשמו לרווחה שהשתחררו מהשלטון הפולני, בעל פרצוף אנטישמי מובהק ומנחת זרועו שהורגשה, במיוחד, בחודש האחרון. מאידך גיסא -- גותקה דוד-הורודוק מן העולם החיצוני. נותק הקשר עם אמריקה ונסגרה הדרך לארץ-ישראל והתכונה לעלייה של בני נוער רבים -- עלתה בתוהו. במעט בין לילה נעלמו מיצרכי המזון, שבזמן שלטון הפולנים, היו מצויים במידה מספקת. המצב הורע, המסחר נפסק ועבודה לא היתה. השלטון היה בידי הצכא. קמו קואופרטיבים, אולם בעיקר, עסקו בעריכת אסיפות פומביות, ישיבות ועדים וקונצרטים. אימרה התהלכה בעיר ,דלה העיר, אך שמחה אלי גיל".
כעבור זמן קצר הגיעה הידיעה על התבוסה שהצבא האדום נחל על יד ורשה -- שוב החל אידשקט. הצבא האדום החל בנסיגה -- אי סדר שרר בכל. הבאלאכובצים האוכלוסיה היהודית הוחרדה מהשמועה, שבראש הצבא הפולני המתקיף -- עומדים ה,באלאכובצים" -- חלק של צבא ה,לבנים" הרוסי תחת הנהגתו של הגנרל בולאק באלאכוביץ, אשר יחד עם הצבא הפולני, נלחם בצבא האדום. בנסיגתם עם הצבא הפולני מקיוב., התפרסמו לדראון אנשי בולאק באלאכוביץ בפרעות דמים באוכלוסיה היהודית בוולין. בחול המועד ס'יכות 1921 עזבו הבולשביקים את דוד-הורודוק ובליל הושענא רבה נכנסו לעיר קלגסי באלאכוביץ. חיל ורעדה אחזו את האוכלוסיה. נשים ונוער נחבאו באשר יכלו. איש לא העיז להראות את פניו בעיר. מתי מעט נועזים -- יצאו -- ושבו על עקבותיהם בבהלה. ה,באלאכובצים" פשטו בעיר כמו חיות משחרות לטרף. ראשונים שטעמו מנחת זרועם היו חרב ר' דוד'ל זצ'יל ומוטל גולוביצקי, אשר בבוקר של שמיני עצרת הלכו לתפילה בבית-המדרש. החיילים פשטו בבתים, בזזו בז והכו ביהודים מכות אכוריות. לעת צהרים נכנסו עוד חיילים רבים והשתכנו בבתי היהודים. היהודים שרתו אותם, מתוך תקוה שבהיותם בבתיהם, לא יניחו לחיילים אחרים לבוא לבוז בז. ואכן, לרוב זה היה כך, אולם היו מקרים שאותם החיילים עצמם או אחרים מודרכים על ידם -- בעזבם, שדדו כל דבר יקר ערך.
קשה ביותר היה הלילה האחרון לפני צאתם לחזית. אותו לילה נפלו קרבנות אדם, נשים נאנסו ובתים נשדדו. השבועות המעטים של מציאת ה,באלאכובצים" בעיר, היו שבועות מלאי סיוט נורא לאוכלוסיה היהודית. באותם השבועות ניסו היהודים להתקשר עם שלטונות הצבא הפולני -- ולשווא. הקצינים הפולניים, המעטים, שהיו בעיר לא יכלו -- ואולי, אף לא רצו -- לעזור. 29