ליל חג השבועות. מזג האוויר הנאה מכל ימות השנה. יוצאים לטייל ל,טשיפאיסקער-געסעלע" -- הפינה הרומנטית של העיר. יושבים על הגשר הקטן שליד הכנסיה. מסביב שורר שקט. מתחת לגשר זורמים לאיטם המים, שעוד נותרו מן האביב כשגאה ההורין. כל הסביבה כולה היא גן אחד. צפורי לילה נותנות קולן בשיר. ולעזרתן בא קרקור הצפרעים. האוויר ספוג ריחות משכרים של פריחת עצים והגנים בסביבה. הכול חי ותוסס, וקשה הפרידה מלילה כזה. תמונות אלה ורבות כיוצא בהן, מימי הילדות והנעורים, קמות לנגד עיני, ואז תוקפים אותי געגועים צורבים ורצון עז להציץ שוב אל פינה זו. זהו כנראה כוחה של ערש הילדות : שהרי מה היתה בעצם ד.-הורודוק זו? שטפון בזמן הפשרת השלגים וגיאות הנהר בדויד-הורודוק דאוויד"האראדאַק גאס אין א פרילינג"פארפלייצונג עיירה קטנה בלב ליבה של פוליסיה. הרחק מדרך המלך, מכביש ורכבת. 5--6 חדשים בשנה היתה שקועה בבוץ, שהכביד לא פעם על הגוף ועל הנשמה גם יחד. היתה אף מלחמת-הקיום קשה מאוד בעשרות השנים האחרונות. הרי עם כל זאת גדול, כאמור, כוחה של עיר ילדות. עד שאין שליטה עליו. ומה מכאיב שמזכרונות הילדות והנעורים נותר רק קבר האחים הגדול בדרך לאולשאן. יוסף ליפשיץ קטעי זכרונות היתה פינת רחוב אחת בעיירה ליד בית-המרקחת של קפלינסקי. אתה עומד בפינה הזאת וממנה אתה רואה את העיירה מחולקת לרחובותיה הראשיים, ההולכים ונמשכים לארבע כנפותיה.

ישרים היו הרחובות ויכולת לראות את התחלתם ואת סופם במבט אחד. ביום חול שקק השוק מרוב אדם, בהמה ועוף שהובאו למכירה. אכרים בעגלותיהם עלו מן דד