ש. דוכן ר׳ ױנה נוי הי׳ל לוקוב העיר בה קבלתי את הכשרתי החליצית וממנה עליתי ארצה׳ קרובה ויקרה לי כעירת מולדתי בוהליניה. אהובים הױ עלי תושביה׳ חבבתי את אורח חייה ומהתקופה בה זכיתי לפעול בלוקוב בקבוץ הדתי, נשארו לי לכל החײם זכרונות נעימים, הויות עזות ורשמים יקרים• בעיני רוחי רואה אני את לוקוב עם המולתה ושאונה, על בתיה ורחובותיה, בתי המדרש והשטיבלעך של החםידים, המפלגות והארגונים, את לוקוב היהודית בכל הליכותיה ומנהגיה• אחד אחד עוברים לפני עיני אישיה ועםקניה, מנהיגיה ודבריה ומביניהם מזדקפת ועולה דמותו האצילה של ר׳ ױנה נוי הי״ד. הוא היה פאר העיר, ראש דבריה ונציגה במועצה העירונית. התמזגו בו בר׳ ױנה תורה עם דרך ארץ, מדות תרומױת וכשר ארגוני, פקחות ושקדנות׳ בקיאות בהליכות עולם. בעל הדרת כבוד, נקיום כפים בעםקי מםחר ובעםקי צבור, אופי מוצק וירא שמים ואני מזכיר את שמו ברגשי כבוד ואהדה. באישױתו הוא גלם דמות פטריאכלית יהודית טפוםית. כל יישותו אמרה כבוד. מעינױ העמוקות והםקחיות נשקפה תמיד התוגה היהודית. ואיזה חן מױחד היה נםוך על פנױ: הוא היה איש מפלגת ״אגודת ישראל״, חםיד נלהב של הרבי מגור׳ צנוע, דתי מאד אך םובלני לזולת.
אני לא בליתי הרבה זמן בלוקוב, אבל במשך זמן הױתי שם הםפקתי להכיר אנשים רבים מילידיה והױ לי פגישות ושיחות עמהם. אבל אישױת כמו ר׳ ױנה נוי ז״ל היתה מיחידי םגולה. בתור עםקן צבורי היה גבוה משכמו ומעלה מכל אלה שעמדו בםביבתו. הוא היה מאנשי הצבור הפורים בױתר בעירו, שליח צבור ודברו, מתון וםבלן ויחד עם זה לוחם בלתי מתרצה בלי אבק של דמגוגיה, אך בהגױן עד הקצה האחרון. בהוקרה אני נזכר בשיחותי אתו בעת עבדי כחלוץ בקבוץ לוקוב, שהוא היה אחד מבעלי מפעל זד,. הוא התענין בשאיפותינו והתרשם כשהםברתי לו כי רצוננו לחיות בארצנו המשוחררת חיי תורה ועבודה, משוחררים מעול זרים ומפגיעות של רשעים. בכל הזדמנות היה נכנם אתנו בשיחת רעים ואיחל לנו הצלחה בהגשמת שאיפותינו. את עדתו במועצה העירונית הוא ײצג בכבוד ובגאון. הפולנית בםיו היתה ללא דופי, הגיונו היה משכנע, לשונו עוקצנית ובקרתו מוחצת. אמיץ לב היה, ישר דרך ותמים עם אלוהיו. ובגלל זה כבדוהו גם הגוײם• וכמו בעיני צבור כן גם במםחר, איש עםקים ללא רבב היה מבין דבר, שומר על דברתו, נוח לבריות ומעורב עם כלם. ר׳ יונה נוי ז״ל איש לוקוב מעורר בי אוצרות של רשמים, הכרתיו לפני עשרים וחמש שנה ברויותי עובר אורח בדרכי לעליתי ארצד, ועודנו נצב כמו חי לםני. וכשעלה הכורת על לוקוב הוא נםפה בטהרה ובקדושה בתוך עדתו ואתה.
תשמש נא רשימתי הצנועד, הזו לנר תמיד על קברו הבלתי נודע ותהא נשמתו צרורה בצרור החײם לעד. 229