אברהם נחתומי מטל השמײם ומשמני הארץ ר׳ יענקל כילה תפילתו׳ בילה םעודתו׳ ולאחר ברכת המזון לבש את מעיל השבת שלו, לקח את המקל המםוקם והלך לו, אל הכומר בוגוםלבםקי הלך. שעות רבות ישב ר׳ יענקל בבית הכומר, דברים שנאמרו ביניהם לא האזין להם איש. לאחר שםײמו שיחתם ור יענקל יצא מביתו של הכומר, היו פנױ שלװים כדרכם. הוא פםע לאטו, הביט כה וכה, כביכול, רואה עתה בראשונה משני צדי הדרך, את הקײם ועומד מכבר, או נוטל פרידה לפני צאתו לדרד רחוקה־רחוקה. התבונן אל הבתים, אל החצרות, אל האילנות, אל אנשי הכפר שנקרו לו בדרך, והמשיך והלך, יצא מן הכפר, פנה אל היער ועמד ליד ה״נובינא״, חלקת שדהו. עמד, התבונן אליה בלי־הרף, הקיפה םביב־םביב, והמשיך בהליכה עד ל״ניבה״, חלקת־שדהו השניה, זו הגובלת בשדות האחוזה. מן החלקה השניה עבר אל השלישית, אל גני־הירק, אל האפרים, עמד ליד כל חלקת־קרקע, התבונן, הירהר כשואל עצה. לעת ערב חזר ר׳ יענקל לביתו וצױוה להודיע לזליג, לר׳ ברל ובני־ביתם שיתאםםו ויבואו. הכל התאםפו ובאו, מקטון ועד גדול, ישבו, התײצבו מםביב לשולחן, מםביב לאבא, מםביב לםבא, מםביב לר׳ יענקל. פערו פױתיהם, זקפו אוזניהם, ציפו בנשימה עצורה לדברי ר׳ יענקל. ר׳ יענקל הרים גבינױ, נתגלו עינױ התכולות, והוא פתח ואמר־ ״כםי הידוע לכם,

שלח הכומר בוגוםלבםקי לקרוא לי. להשמיע לפניכם את פרטי הדברים שאמר לי, את פרטי הדברים שו־ושיבותי לו,— אין השעה כשרה לכך. על כן אביא לפניכם את העיקר, תמצית הדברים״. ר׳ יענקל הפםיק׳ נתן עיניו בניצבים מםביבו, התבונן דומם והמשיך: ״עצתו של הכומר, שעלינו לעזוב את הכפר אמן־מה. טוב להתרחק ממקום־םכנה, םבור הוא״, לא הוםיף ר׳ יענקל, ישב מחריש, כממתין לתשובה. ״ומה עניתם לו ז״ שאל ר׳ ברל כמבוהל. ״אמרתי לו״׳ פתח ר׳ יענקל כאילו מחדש, ״את הכפר, כפר־מולדתי, לא אעזוב, לא את הכפר, לא את ביתי, על אחת כמה וכמה לא אנטוש את רכושי. ובני ז״, עניתי לו׳ 291