ספר לוקאװ 293 להתקין חנות, דיר־עצים. הדירה שכגה בבית־אבן, גובהו קומה וחצי, הוא בית־הירושה של חײם־פנטה הסנדלר ברחוב האיטליזים מס׳ 19, בל״ג בעומר אחו את מעט הדלות והעלוה לשתי עגלות־סולם, יצאו את ביתו של אנטק צובה, נטשו את הכפר װלה, ומיד בהגיעם לעיר, נהיה ר׳ ברל לתושב נכבד וחשוב בק״ק לוקומ ר׳ ברל ובני־ביתו לא היו הכפרײם היחידים שעקרו לעיר. בעקבותיהם באו עוד ועוד, מכל עבר. מן הכפרים הסמוכים הגיעו יהודים פצועים וחבולים, עירומים ואך כותונתם לבשרם. בנס נפשותיהם הצילו. תפסו מן הבא ליד ונמלטו אל העיר,— בין יהודים לשבת, לפחות, טענו. קודם־כל התמלא בית הכנסת־האורחים, ה״הקדש״, בית־הכנסת הגדול׳ בתי־המדרש, ההמלאו ה״שטיבלך״ של החסידים, אפילו בית־המרחץ והמקװה. היהודים יראי־השמײם, תושבי ק״ק לוקוב, רחמנים בני רחמנים, לא יכלו לראות בצער אחיהם, והיו באים ומוציאים את הפליטים מבנײני הקהילה, מקרבים אותם, מפזרים אותם על פני הבתים, מושיבים במשפחות. סבורים היו, לא תאריך ימים השנאה. ולא כך היה. השנאה הלכה וגדלה מױם לױם׳ עברה ממקום למקום, פשטה על פני המדיגה, מן הקצה אל הקצה. בעלי־הבתים של ק״ק לוקוב לא יכלו לשאת את העװל הגדול, נמלאו חימה והתחילו להפוך עולמות. שמײם וארץ רעשו. גבירי העײרד״ שהױ מתפללים בבית־המדרש של חיה־שרד,׳ם טענו בלי־הרף והיקשו בכעם ובטרוניה.